נשק השביתה הוא הכרחי לשמירת זכויות העובדים

סכסוכי העבודה המתוקשרים ברשות הנמלים וברכבת ישראל, ובייחוד השביתות החוזרות ונשנות במוסדות הללו, פגעו בציבור הרחב ועוררו שיח מתלהם וסוער במיוחד. מגמה בולטת הייתה האשמת העובדים וגם ועדי העובדים במתרחש. התוצאה עשויה להיות שינוי משמעותי של הסטטוס-קוו במשק, כאשר מספר פוליטיקאים כבר הכריזו כי יתמכו בקדנציה הקרובה שלהם בכנסת בתיקון לחוק אשר יצמצם את זכות השביתה של עובדים בישראל. ב-1 במאי, יום הפועלים, כדאי לתהות, האם זה המענה הראוי לבעיות שאנו חווים?

שוק העבודה הישראלי ממשיך לספק אתגרים לעובדים גם ב- 2019: שעות עבודה ארוכות, פערי שכר, עבודה שזולגת לשעות הפנאי, היעדר ביטחון תעסוקתי וקביעות במרבית מקומות העבודה הם רק חלק מהם. כשזו מציאות חייהם של מרבית העובדים בישראל, התארגנויות ועדי עובדים הם למעשה הדרך היחידה שיש כיום לעובדים להגן על זכויותיהם ולהחזיר לעצמם מעט ביטחון תעסוקתי.

הפסיקה והחקיקה בישראל הכירו כבר לפני שנים רבות בהתארגנות במסגרת של ארגון עובדים חיצוני כדרך בסיסית ולגיטימית של עובדים לממש את זכויותיהם. זכות ההתארגנות הולכת והופכת לחשובה במיוחד בשנים האחרונות, בהן אנו עדים לסכסוכי עבודה במסגרתם ההנהלה מפעילה על עובדים לחץ רב, תוך שימוש בכלים משפטיים, תקשורתיים, ציבוריים וארגוניים העומדים לרשותה. 

למרות ההכרה בחשיבותם, לאחרונה נעשית דמוניזציה לוועדי עובדים, בין היתר על-ידי נבחרי הציבור שמבקשים להתנער מאחריות ולהאשים את העובדים בבעיות שנוצרו במשמרת שלהם. הדוגמה האחרונה לכך היא המשבר ברכבת ישראל. קל לשסות את הנוסעים האומללים, בעובדי הרכבת ובוועד שלהם, אשר קובלים על תנאי עבודה. תנאי עבודה - חשוב לזכור - שנוצרו בגלל בעיות התחבורה בישראל. לראיה - דוח מבקר המדינה שפורסם לפני כחודשיים, שקבע כי מי שאחראי למחדלי התחבורה בארץ הוא שר התחבורה, ולא ועדי העובדים.

זה המקום להבהיר כי שביתה חוקית לא נעשית בוואקום ולא מתבצעת כלאחר יד. היא מחייבת את אישורה של הסתדרות העובדים הארצית, אשר בכוחה גם לבטל מהלכים כאלה, אם נמצא שהם לא מוצדקים. הצלחת ההסתדרות היא הצלחה של כולנו. לכן, יש לחזק את כוחה של ההסתדרות על-מנת שתוכל למלא את תפקידה כראוי בתהליך יישוב סכסוכי עבודה, ובאופן שימנע מעובדים להגיע לפתרונות נואשים, כגון שביתות בלתי חוקיות.

צעד זה גם יוכל להחליף את המהלך של צמצום הזכות לשבות, שכן גם אם יוצע לצמצם זכות זו לשירותים חיוניים בלבד, כגון רכבת, נמלי תעופה וים, מדובר במדרון חלקלק ומסוכן שיכול להביא בסופו של דבר לסייגים נוספים שייתוספו לחוק, ולפגיעה משמעותית בזכויות העובדים. הזכות לשבות היא אחת מזכויות היסוד החברתיות-כלכליות בדמוקרטיה הישראלית, והצרת גבולותיה תהיה בכייה לדורות.

1 במאי, יום הסולידריות הבינלאומי של כל הפועלים, הוא הזדמנות להזכיר לנו כי עלינו כעובדים לגלות סולידריות והבנה כלפי עובדים אחרים הנאבקים למען מימוש זכויותיהם. בשורה התחתונה, כולנו מעוניינים לממש את זכויותינו לתנאי עבודה נאותים. ועדי העובדים הם הכלי שמסייע לעובדים להשיג זאת, לא האויב.

הכותבת היא מומחית לדיני עבודה ולייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים