"הנוקמים: סוף המשחק" הוא כל מה שקיווינו שיהיה

את מה שעשה קווין פייגי, המפיק והארכיטקט של היקום הקולנועי המשותף לגיבורי העל של מארוול, עוד ילמדו בבתי ספר. לא בטוח אם בכל תולדות הקולנוע יש תקדים לאסטרטגיה תוכנית ושיווקית כמו זו, שמתפרסת על 21 סרטים במשך 11 שנים, והגיעה עכשיו לנקודת שיא עם הסרט ה-22, "הנוקמים: סוף המשחק". הוא אומנם איננו סוגר את היקום המשותף, אבל מביא לסופה של "סאגת האינסוף" שהחלה עם "איירון מן" ב-2008, וההתלהבות בעיצומה.

לא חייבים לאהוב את שרשרת סרטי האקשן-פנטזיה הזו, ובהחלט ניתן להסכים שלא כולם סרטים מוצלחים, אבל בין שאתם מאלו שממהרים לרכוש כרטיסים מראש ובין שאתם אלו שדוגמים פה ושם על מסך הטלוויזיה, אי אפשר להתעלם מכך שהסרטים האלו שינו את פני הקולנוע, הביאו ללא מעט חיקויים שכשלו, ואפילו כבשו את האוסקר האחרון כאשר "הפנתר השחור" הפך להיות סרט גיבורי העל הראשון אי פעם שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר.

על כתפיו של "הנוקמים: סוף המשחק" הונח מטען שרק כמה עשרות גיבורי על יכולים לשאת. מלכוד 22 אם תרצו. הוא לא רק צריך לסגור קצוות של המון דמויות וקווי עלילה, אלא גם צריך להעניק סיום מספק ומרגש לסאגה של עשור. אל המשימה הזו רתם קווין פייגי את צמד הבמאים אנתוני וג’ו רוסו, שהעלו את היקום המשותף לפסגות חדשות ב"קפטן אמריקה: חייל החורף", "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף", בידיעה מוחלטת שהמותג בידיים טובות.

הם לא הכזיבו. "הנוקמים: סוף המשחק" הוא כל מה שקיווינו שיהיה - כמעט שלוש שעות מרוכזות של דרמה, אקשן וקומדיה, שיא שרודף שיא, ומהלכים שישאירו את אוהדי הסרטים עם דמעות בעיניים ולב מתפוצץ. קשה להסביר כמה המשימה הזו הייתה מורכבת, וכמה ההצלחה של הסרט הזה אינה ברת השוואה לכל דבר שראינו. אפילו האירועים הקולנועיים הגדולים ביותר שידענו עד כה, "שר הטבעות: שיבת המלך" ב-2003 ו"שובו של הג’דיי" שני עשורים לפניו, סיכמו "בסך הכול" שלושה סרטים שיצאו לבתי הקולנוע במשך כמה שנים בודדות. פה, כאמור, מדובר במספרים דו-ספרתיים.

על עלילת "הנוקמים: סוף המשחק" עדיף שלא להכביר כאן מילים, כי כמעט כל אלמנט בה הוא בגדר ספוילר. בהחלט עדיף להגיע לסרט מבלי לדעת דבר, והדרך היחידה להתכונן אליו היא להשלים את סרטי דיסני-מארוול של השנים האחרונות. פה בעצם גם טמונה הבעיה היחידה של "הנוקמים: סוף המשחק" - זה איננו סרט שעומד בפני עצמו. כלומר, אם איבדתם את הדרך איפשהו בין 2008 להיום, ולא צפיתם ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף" שיצא בשנה שעברה, כנראה שלא תבינו על מה המהומה ומי נגד מי.
אלו שכן עקבו באדיקות אחרי סיפורם של גיבורי העל, והשקיעו שעות רבות של צפייה, בהחלט באו על שכרם עם הסרט החדש. הכול היה שווה את זה.

ולמי שאין זמן להשלים את כל הסדרה | חמשת הסרטים הטובים של היקום המשותף

1. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (2016). ההתנגשות הבלתי נמנעת בין טוני סטארק וסטיב רוג'רס הפכה את הסרט ה־13 של היקום המשותף לרכבת הרים מסעירה ובלתי נשכחת, עם כמה מהסצנות הטובות ביותר של הסדרה.

2. הנוקמים (2012). פעם זה נשמע בכלל לא סביר, להביא כל־כך הרבה גיבורי על לסרט אחד ועוד לצאת מזה בשלום. בזכות ג'וס ווידון גילינו שזה אפשרי.

3. תור: רגנארוק (2017). בהתחלה האל הנורדי נחשב לאחד הגיבורים הפחות מעניינים של סרטי מארוול, אבל אז הגיע סרט הסולו השלישי שלו והפיל את כולנו. ואם זורקים פנימה גם קייט בלאנשט, אז בכלל מדובר בחגיגה.

4. איירון מן (2008). הסרט שהתחיל את הכול, עדיין עובד נהדר בפני עצמו. הוא הצליח אפילו לתת פייט לבאטמן בשנה שבה יצא "האביר האפל".

5. שומרי הגלקסיה (2014). הסרט הכי מצחיק, חצוף ומרענן של היקום המשותף היה משהו שפשוט לא ראינו בא. היום אנחנו לא יכולים לדמיין את היקום המשותף בלעדיו.