כשאין אני לי

אנשים לא כל-כך אוהבים לבקש עזרה מאחרים בעבודה, גם כשהם לא ממש יודעים מה עליהם לעשות.

מסתדרים לבד?

החוקר דניאל ניוארק סבור כי הסיבה לכך שאנשים לא רוצים לבקש עזרה מהקולגות שלהם היא שרובם בטוחים שהעזרה שתוגש להם לא תהיה יעילה בעבורם.

חוקרים אחרים מאוניברסיטת אוקלהומה טוענים שחוסר המוטיבציה לבקש עזרה קשור הן להיעדר ביטחון ואמון במניעי האחרים לסייע להם, והן להעדפתם של אנשים להיות עצמאיים, לרצונם להגן על הדימוי שלהם, ולעובדה שהם אינם מעוניינים להרגיש "חייבים" לאחרים.

לא, אתם לא

ובכן, חבל שכך. ככל שבקשת עזרה והושטת סיוע לאחרים תהיינה קלות וזורמות יותר - כך יהיה קל יותר להשיג מידע, ידע ומשאבים, ולהגיע ליעד.

חוקרים מאוניברסיטת אוקלהומה אף מזהירים מפני החשש לבקש עזרה, משום שבסדרת מחקרים שערכו בנושא מצאו שאנשים שדעתם לגבי בקשת עזרה היא שלילית הם בעלי סיכוי גבוה יותר להרגיש לא מרוצים בעבודתם ולחשוב על עזיבה, וכן בעלי ביצועים נמוכים יותר, יעילות פחותה, יצירתיות מוגבלת, נטייה להיות פחות אהודים על מנהליהם, ועוד שורה של מאפיינים שליליים.

כדאי לשני הצדדים

מצד המסייע, לעזור לקולגות בעבודה משמע לשפר את התקשורת עם הסביבה. אנשים תמיד יעדיפו לתקשר עם קולגות חיוביים ותומכים, וירגישו נוחות וכנות בקרבתם. נוסף על כך, מתן עזרה בדרך-כלל מוביל לקבלת עזרה בקלות רבה יותר בעתיד, בעת הצורך (וכבר דיברנו על כמה שזה לא קל לבקש עזרה). 

מצד המסתייע, מסתבר כי היכולת לקבל עזרה משתלמת בריאותית - פיזית ונפשית כאחד. ד"ר שרון טוקר מהחוג להתנהגות ארגונית באוניברסיטת תל-אביב הראה כי עובדים שמרגישים שיש להם תמיכה אישית מעמיתיהם בעבודה נוטים לחלות פחות, ולחיות חיים ארוכים יותר.

מתי ואיך לא לעזור?

מחקרים מראים כי מתן עזרה יכול להיות פרו-אקטיבי או תגובתי. פרו-אקטיבי משמע - לעזור עוד לפני שביקשו עזרה. תגובתי - להושיט עזרה למי שצריך וביקש זאת. במקרה הזה, מעניין לגלות כי אף על פי שנהוג לדבר בשבחה של הפרו-אקטיביות בעבודה, כאן מתן הסיוע הפרו-אקטיבי הוא דווקא בעוכריהם של מגישי העזרה.

הסיבה העיקרית לכך היא שבמצב של הושטת עזרה מבלי שהדבר התבקש, המסייע לא מבין באופן מלא את הבעיות האמיתיות של נמעני העזרה שלו. במקרה כזה, גם פחות צפוי שיקבל על כך הכרת תודה בתמורה, מה שיגרום לחוויה כולה להיות לא נעימה ("אני עוזר אפילו בלי שביקשו - ואפילו תודה לא קיבלתי").

יתרה מזו, מצב כזה עשוי אף להרחיק את הנמען, שכן הוא צפוי להרגיש פגיעה בהערכה העצמית שלו ("למה שואלים אותי אם אני צריך עזרה? אני נראה כמו מישהו שלא מסוגל לבצע את עבודתו?").

איך לבקש?

• אל תהיו פסימיים: פרופ' בונס מאוניברסיטת קורנל מצאה כי ההיענות לבקשת עזרה גבוהה ב-48% יותר מכפי שמבקשי העזרה מצפים. אם כן, באופן מפתיע רוב האנשים שמסביב מוכנים להושיט יד, וסביר להניח שבקשת העזרה תוביל לקבלת סיוע. לכן, כדאי להתגבר על הקושי לבקש עזרה ולחשוב על כך באופטימיות יחסית.
• הגדילו את המוטיבציה של המסייע: כדי להעלות אף יותר את הסיכוי לקבל עזרה אמיתית, אפשר גם לנסח את בקשת העזרה בצורה שגורמת למושיטי היד להרגיש טוב עם עצמם, ובכל להעלות את המוטיבציה שלהם לסייע. למשל, לבקש בדרך שמדגישה כי מתן העזרה הוא לבחירת המסייע, ולא כהכרח או חובה, ולהקפיד על שפה חיובית (בלי "אני מצטער שאני מטריד אותך בזה...").
• הבטיחו המשכיות: לבסוף, כדי לשמר את מערכת היחסים התומכת גם להמשך, אל תשכחו לספק פידבק לאחר קבלת העזרה. כמובן, תמיד תועיל הכרת תודה (ואף לפני קבלת העזרה: "תודה מראש"), ורצוי להוסיף מסר כי העזרה אכן סייעה והייתה מועילה, והביאה לכך שהשגתם את מטרתכם.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לניהול ולקריירה