סגירת שדה דב - כניעה לטייקוני נדל"ן

אין הצדקה לסגור את שדה דב בעוד חודשיים.

מה בוער לממשלת ישראל להתעלם מהמציאות ולנתק את העיר אילת כבר עכשיו? התשובה נעוצה בחטא הקדמון, שהפך את ממשלת ישראל לאחרון טייקוני הנדל"ן, שפועל על חשבון הציבור בשילוב אינטרסים מסוכן עם שורת בעלי הון, שזהותם עלומה.

נחזור רגע ל-1972, אז מינה בית המשפט חמישה "מנהלי הגוש הגדול" בשם מאות בעלי הקרקע. ב-1980 נחתם הסכם עם המדינה. הוסכם בו כי המדינה תוכל להפעיל את שדה דב כרצונה לעולם ועד ללא תשלום, בתמורה לפיתוח הצד המזרחי של הגוש הגדול. המנהלים ויתרו אז על כל טענה בקשר לשדה דב, לרבות הזכות לדמי שימוש מהמדינה. בוודאי תתפלאו לגלות כי ההתחייבות המפורשת הזו בהסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, עדיין תקפה היום.

מנהלי הגוש הגדול החלו להסדיר את זכויות בעלי הקרקעות, ושמרו על זהותם בסוד. ממש לאחרונה התקיים דיון בערעור של המנהלים נגד ההחלטה שחייבה לחשוף לציבור את זהות הבעלים.

מה הם מסתירים? כנראה שחלק מבעלי הקרקע ההיסטוריים מכרו ברווח יפה את זכויותיהם ליזמי נדל"ן, שזיהו את הפוטנציאל בשטח. מנתוני רשות המסים עולה כי בכל שנה מתבצעות עשרות עסקאות "על הנייר", שמתועדות בפנקס הסודי של המנהלים. אין איש יודע מי הם הבעלים בקרקע כיום.

נחזור למסע בזמן. עם האוכל בא התיאבון - בעלי הקרקעות החלו ללטוש עיניים לשטח שדה דב הצמוד לים. תחילה דרשו המנהלים מהמדינה דמי שימוש בניגוד להסכם מ-1980, ונתקלו בהתנגדות עיקשת של פרקליטת מחוז תל-אביב דאז, עו"ד נעמי שטרן ז"ל, שניהלה קרב עיקש נגדם. לאחר פטירתה ב-2005 נכנעה המדינה ללחצים, וההסכם תוקן.

בהסכם מ-2007 המדינה הצהירה לראשונה על כוונתה לפנות את שדה דב. ההסכם הבהיר כי ההחלטה על הפינוי "תהיה בסמכותה ובהכרעתה הבלעדית של המדינה", אבל מנהלי הגוש הגדול העניקו למדינה הצעה שאי-אפשר לסרב לה - שותפות של 50% בזכויות הבנייה "אם וכאשר" יפונה שדה דב. כך, בתמורה לאתנן שעם השנים צמח ערכו למיליארדי שקלים, שוכנעה המדינה על-ידי יזמי נדל"ן עלומים למכורשדה תעופה ששירת את אזרחי ישראל משנות ה-50.

הסכמת המדינה לקבל תמריץ לפינוי השדה ולתכנון של זכויות בנייה, הוא החטא הקדמון. ההסכם הפך את המדינה ליזמית הנדל"ן המרכזית בפיסת הקרקע היקרה ביותר במדינה, שאיננה מסוגלת להבחין בין "טוב" ל"כסף".

בדיון בבית המשפט בדצמבר 2007, המנהל המיוחד עו"ד אייבי נאמן ז"ל הציג את ההסכם כך: "כדי שהדברים יהיו ברורים, המדינה באה לקראתנו בקנה-מידה אדיר... נעמי שטרן עמדה בתקיפות על כך שבחלק המערבי אין זכויות בנייה. הוא מיועד לשטח ירוק... היום בחלק המערבי אי-אפשר לבנות כלום אלא ארמונות מחול... המדינה ויתרה על הטענה שאין אפשרות לבנות בחלק המערב, והסכימה שהשטח יהיה שטח לבנייה. זה הוויתור האדיר שהמדינה נתנה...".

יזמית הנדל"ן מדינת ישראל לא יכולה הייתה לעמוד בפיתוי. הממשלה החליטה ב-2012 לפנות את השדה והחלה לתכנן את השטח כטייקון נדל"ן חסר מעצורים - בנייה מסיבית מקסימלית עד הים. בעת אישור ההסכם ב-2007 הבהיר בית המשפט: "קביעת יחידות הדיור הוא עניין המסור לשיקול-דעתם של מוסדות התכנון, אשר בין יתר שיקוליהם צריכים להתחשב גם באינטרס הציבורי, בטובת הכלל ובאי-אילו שיקולים שאינם כלכליים בלבד".

בכל העולם בונים שדות תעופה מטרופוליניים בהשקעה של מיליארדים. רק במדינת ישראל, כששדה תעופה כזה כבר עומד על תילו, העניין לא נשקל. והנה נעלמו "טובת הכלל ואי-אילו שיקולים שאינם כלכליים". 

סגירת השדה בעוד חודשיים היא נזק לציבור כולו, בתמורה לכלום ושום דבר. ככה זה כנראה כשהשיקולים הם כשל אחרון טייקוני הנדל"ן. עדיין ניתן לתקן את החטא הקדמון ולעצור את הדהירה העיוורת. אני מפציר בקברניטי המדינה, שזכו כעת למנדט מחודש גם מתושבי עירי, לעשות את המעשה הנכון למען כלל תושבי ישראל.

הכותב הוא הראש הוא העיר אילת