תל-אביב? ברלין? תנועת תרבות רוצה להפוך את עפולה לאבן שואבת לאמנים

"עפולה הפכה להיות אלטרנטיבה לאמנים", אומר עוז זלוף, אוצר ויוצר תיאטרון וקולנוע, ממובילי "תנועת תרבות" שבסיסה בעפולה. "כאמן, אני עומד מאחורי הבחירה שלי לפעול בעפולה באופן חד משמעי. העיר הזאת מאפשרת לאמנים שהם אנשים פתוחים ליצור שיתופי-פעולה, כי האמנות עדיין לא התבססה כאן מספיק כדי להסתגר. אפשר להגדיר אותה מחדש. היא לא אליטיסטית, ויש שיתופי-פעולה עם מוסדות חינוך, מחלקות בעירייה, בתי עסק ואזרחים".

לכתבות נוספות בפרויקט:

● איך משאירים כסף בתוך העיר? בירושלים גורמים למוסדות גדולים לרכוש מעסקים קטנים

● תושבי אילת מייצרים את החשמל שלהם בעצמם ועוזרים לעיר להפוך ל-100% סולארית

● החקלאים המפתיעים של גדרה: חלקת הירקות של הפנסיונרים האתיופים

● ארנונה הפוכה: עיריית תל-אביב נותנת לתושבים כסף כדי לממש מיזמים חברתיים

● מוזיאון מורשת לעדה האחמדית צפוי לקום בשכונת כבאביר בחיפה

● חינוך מעורר השראה: בית הספר בערד שהפיק הצגה דו-לשונית עם התלמידים הבדואים

בסרט "המצעד" מ־2018 מתעד זלוף, במקור מפתח תקוה, את ההוויה החדשה של עפולה: דיאלוג בין תושבים ותיקים לטיפוסים פרועים וערבוב של אמנות רחוב וקהילה נחשפים ברחובות צדדיים של העיר ביום קיץ חם. כבר 13 שנים שתנועת תרבות פועלת להקמה של מיזמי תרבות ואמנות בפריפריה, ובשנים האחרונות נטעה את בסיסה בבירת העמק. לפני כמה חודשים הודיעו חברי התנועה על שיתוף-פעולה עם העירייה, שהבטיחה להקצות להם נכס עירוני לטובת הקמת בית ספר גבוה לאמנות - "תארבות".

"אנחנו מסתובבים עם הרעיון להקמת בית ספר תארבות מיום הקמתנו כדי לשאול את עצמנו לאן מוסדות האמנות הסלילו אותנו עד היום, והתשובה היא למוקדי הכוח בתל-אביב או ברלין, עם כמה גיחות חצופות למקומות נוספים בישראל", אומר זלוף, "בימים אלו אנחנו מאתרים בסיוע העירייה מבנה קבע שישמש את בית הספר ב־20 השנים הקרובות. כבר השנה התחלנו פיילוט של מסלול לימודים דו־שנתי במחזור של 60 אנשים שפועל בינתיים במתנ"ס עירוני".

הקולקטיב של תנועת תרבות בעפולה מונה 40 אמנים ואמניות. ביניהם, האמנים הפלסטיים רעי רביב ומרב סודאי, המשוררת שקד כהן, המוזיקאים עדי לוז וטל רווה ועוד. חברי הקבוצה עובדים עם אמנים רבים מרחבי הארץ: רננה רז הובילה את תוכנית הרזידנסי של התנועה בתחום המחול בעיר ביחד עם שקד מוכיח, חברה בתנועה; המורה המרכזית לתיאטרון שעמה עובדת הקבוצה ב־12 שנים האחרונות, ומי שמסייעת בפיתוח הפדגוגיה התיאורטית, היא כלת פרס ישראל לתיאטרון, נולה צ’לטון; מיקי מבורך מנהלת את קבוצות התיאטרון האזוריות ביחד עם אורטל שחר ומור ליפשיץ, חברות בתנועה.

הפעילות של קבוצת האמנים בעפולה החלה בצעדים קטנים ומדודים ולאורך זמן. "אנחנו עובדים על הרובד שבין התנדבותי לבין מימון עצמי", אומר זלוף, "התחלנו כמשוחררים מהצבא וכל פעם עשינו עוד מהלך. מה שקרה בעפולה זה שנוצרה מציאות שאי אפשר להתעלם מאיתנו, יש מאות אזרחים פעילים בעשייה אמנותית. גם התושבים בעפולה הבינו שהאמנות היא בעלת ערך ומשרתת אותם. הרשות מבינה שאנחנו גורם שאפשר לשתף איתו פעולה. אני מרגיש שיש לי תפקיד בעיר כאמן".

האפשרות שעפולה מציעה לאמנים מתבטאת גם בחללי הפעולה: "לא מזמן עברתי ברחוב לוינסקי בתל-אביב וראיתי ש־20 מ"ר עולים 6,000 שקל בחודש. בעפולה שכר הדירה מאוד נמוך. אני משלם על הסטודיו שלי, שנקרא ‘סלון ברטה’ והוא למעשה דירת 3 חדרים ברחוב הכי יפה בעיר, רק 1,800 שקל".

לבית ספר לאמנות שיקום בעפולה יש, על-פי זלוף, חשיבות שנוגעת לעולם האמנות בישראל בכללותו: "בשנים האחרונות, כולם מבינים שבמות התצוגה והיכלי האמנות קטנים מכדי להכיל את כמויות הבוגרים שיוצאים לשוק מבתי הספר לאמנות. לכן, נכון לסמן שטחים חדשים ורלוונטיים בישראל. האמנים צריכים להמציא את עצמם מחדש, לשאול שאלות חדשות על הציר של אמנות וקהילה, ולא להישאר בפנטזיה אקזוטית".

עפולה פתוחה לשאלות חדשות?

"כן, עפולה פתוחה לשיתופי-פעולה, ויש ערים נוספות, כמו חצור הגלילית, קריית שמונה, טבריה או אופקים, שגם בהן יש מרחב עצום לעשייה שמתגמלת ברמה האמנותית. הנה, בנתניה למשל קורה משהו מעניין: שיתוף-פעולה בין תנועת תרבות ופורום אמנים מעמק חפר. הם נכנסו לשכונת נאות הרצל ויצרו בה את פסטיבל האמנות ‘אין זו אגדה’ בחצרות של בתים פרטיים בשכונה".

כי מחוץ לגוש דן, היכן שאין כמעט גלריות או תיאטראות, האמנים נדרשים באמת לחשוב יצירתי.

"כן. הנה למשל, השוק העירוני הישן בעפולה היה ידוע כמקום שלא מסתובבים בו. עד שנות ה-90 הוא היה השוק העירוני המרכזי, מקום מהמם ביופיו שהפך לאתר של זנות, סמים והימורים וכמה סוחרים ותיקים שלא יעזבו את המקום לעולם. בשיתוף-פעולה עם הרשות המקומית, ביקשנו שתי חנויות בחללים האלה כדי לפעול בהם, וקיבלנו. שיפצנו את המקום, פתחנו את ‘ואהבת’, שהוא סלון לאמנים שמתפקד גם כגלריה, ואנחנו עושים מסיבות רחוב, הקראות שירה, תערוכות, סיורים וסדנאות. האמנות נעשית בשילוב עם בעלי מקצוע מהמקום או עם החומרים שלהם. ומאז שהתחלנו לפעול בשוק הישן, נפתחו בו עוד ארבע חנויות ובקרוב תיפתח מסעדה. המטרה שלנו היא ליצור רשת של תרבות פרינג’ בעיר".

זלוף מספר על פעולות נוספות שהתנועה עושה בעפולה: "את המחסן הגדול בגלריה העירונית הפכנו לסטודיו, למשל, והגלריה עצמה מתנהלת עם ועדה אמנותית, בפתיחות של תערוכות לא ירדנו מ־250 אנשים. יצרנו גם את הפסטיבל השנתי ‘עפוליז’ בשיתוף-פעולה עם כל היישובים מסביב לעפולה. אנחנו רוצים לסמן אותו כמרכז היצירה של עמק יזרעאל".