נא להכיר: מנהל הטכנולוגיות הראשון של החי"רניקים בצה"ל

צה"ל נחשב לאחד הצבאות העסוקים והמאותגרים בעולם, משימותיו מורכבות ותובעניות ולקראתן הוא מצטייד במטוסי הקרב המתקדמים ביותר, בטילים קטלניים שפוגעים בדיוק מרשים במטרות מרוחקות וכן רוכש הצבא אמצעי מיגון חדישים, שמשפרים משמעותית את שרידות כוחותיו בשדה הקרב. כשלעבר העורף הישראלי משוגרים טילים ורקטות - מיירטים חכמים, מהירים ויקרים פוגשים אותם בגובה רב ומפוצצים אותם בזה אחר זה, מדגמנים בשמי הארץ חדשנות ישראלית פורצת דרך.

אלא שאז, בלון הליום שמחירו אגורות ספורות, שאליו מחובר חוט דק עם גחלים לוחשות, נישא ברוח מכיוון רצועת עזה לעומק שטח ישראל, נוחת בלב שדה חיטה באחד מיישובי העוטף - ומעלה אותו באש. כאלה יש המונים, כמו גם עפיפונים, ובקיץ שעבר הם חרכו עשרות דונמים של שדות חקלאיים וחורש טבעי ביישובי הדרום.

מופעי האימה של בלוני התבערה מתחדשים גם בימים אלה, וצה"ל מנסה להגיע אליהם מוכן יותר, גם אם אין לו עדיין את המענה המושלם. בימים האחרונים הוא הציג יכולות שפיתח על בסיס הכוונת האלקטרואופטית "פגיון", של החברה הישראלית Smart Shooter מקיבוץ יגור. לפי צה"ל, הכוונת החכמה, שעל חלק מרכיביה כבר נרשם פטנט, מאפשרת לחיילים לבצע מנשקם האישי ירי מדויק לעבר מטרות נעות, כך שהרובה משחרר את הכדור רק במקרה שהכוונת מזהה פגיעה מדויקת.

כוונת הפגיון, שעוד נשוב אליה, היא רק דוגמה אחת לשינוי משמעותי שעובר על צבאות בעולם בכל הנוגע להובלה טכנולוגית. "בעבר הצבאות נחשבו פורצי דרך טכנולוגיים והעולם האזרחי התיישר בעקבותיהם - והיום זה הפוך: אי-אפשר להשוות בין ממשק משתמש של מערכת צבאית לממשק משתמש של טלפון חכם, שבו השפה בינלאומית, פשוטה, ידידותית למשתמש ואפילו אין צורך בהדרכה מיוחדת לפני שימוש. הכול נגיש והכול מהיר הרבה יותר". את הדברים אומר אל"מ מיכאל בן עזרא, שמונה לאחרונה לתפקיד חדש בצה"ל - המדען הראשי של זרוע היבשה.

בן עזרא מעדיף להגדיר את תפקידו כ-CTO, מנהל הטכנולוגיות הראשי של זרוע היבשה. בהשכלתו הוא פיזיקאי ובמשך שנים פיתח מומחיות בתחום האלקטרואופטיקה. לצה"ל הוא התגייס ב-1992 ומאז היה מעורב בשורה ארוכה של תוכניות ומיזמי פיתוח שרובם מסווגים.

הכוונת החדשה שהגיעה מהקיבוץ

המקרה של התאמת הפגיון לאיום הבלונים והרחפנים מסמן שינוי גישה שצה"ל מיישם בכל הקשור להתיידדותו עם טכנולוגיות ועם יכולות חדשות בשדה הלחימה - שבאות מחוץ למעבדות הצבאיות.

בהתחלה כיוונה Smart Shooter את המוצר שלה לשימושים אחרים: חיסכון בתחמושת וייעול הצליפה באופן שיאפשר פגיעה מדויקת במטרות אדם בתרחיש של לחימה בשטחים עירוניים, שמתאפיינים בנוכחות של אזרחים שאינם מעורבים בלחימה.

התאמות נקודתיות שהחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה בצה"ל עשתה בפגיון, הפכו אותה לחלק מהמענה הצבאי שהתגבש לקראת עונת הבלונים החדשה, שהחלה בימים אלה. בצה"ל מספרים שבעקבות הצרכים המבצעיים של הכוחות הפועלים בגזרת עזה, הכוונת של Smart Shooter הותאמה גם לירי מדויק לעבר רחפנים, באופן שמאפשר ליירט אותם ולהוציא אותם משימוש.

עד כה, הכוונת עמדה בהצלחה בשורה של ניסויים וגם באירועי אמת. בתקופה הקרובה יצטרפו אל הכוונת יכולות טכנולוגיות חדשות נוספות, שנמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים - כדי לענות טוב יותר לאיומים החדשים.

פיתוח כוונת הפגיון הוא דוגמה לשינוי התפיסתי שמצביע על פתיחות לעולם האזרחי, שבשנים האחרונות נהיה הקטר שמוביל את החדשנות הטכנולוגית. אל"מ בן עזרא הוא האיש שתפקידו לנתח את הצרכים שמגדירות היחידות בשטח, לבחון את הטכנולוגיות הזמינות בתוך הצבא ומחוצה לו, ולהתאים אותן באופן שיעמיד מענה מהיר לצרכים המבצעיים שמציפים הכוחות בשטח.

שימור מוחות במערכת הצבאית

לפני כשנה עמד בן עזרא לפני שחרור בדרגת סגן אלוף, וכבר התחיל לחשוב על הפרק הבא בחייו, אלא שאז, מישהו בזרוע היבשה הרים דגל אדום וביקש לעשות לגביו חישוב מסלול מחדש.

מפקדיו של בן עזרא הציעו לו להישאר בשורות הצבא, כי הוא מסוג המוחות שארגון כמו צה"ל שם לעצמו מטרה לשמר. הוא קיבל דרגת אלוף משנה, תפקיד חדש עם לא מעט אתגרים ובינתיים, נראה שהוא מרוצה. "בשנים האחרונות יש כאן תוכניות שעושות עבודה טובה במניעת 'בריחת המוחות' מהצבא. מציבים לאנשים אתגרים, שמחזיקים אותם כאן", הוא אומר.

כ-1,000 מהנדסים ובעלי תארים אקדמיים במגוון רחב של תחומי התמחות משרתים בחטיבה הטכנולוגית (חט"ל) של זרוע היבשה, והם מחולקים לכ-20 מוקדי ידע של הצבא בנושאים שנוגעים לחומרים, טילים, תקשורת, רובוטיקה, אלקטרואופטיקה ועוד. משמעות הדבר היא שבכל זמן, כשיחידה כלשהי, גם מחיל הים או מחיל האוויר, זקוקה לתובנה או עצה באחד מעולמות התוכן האלה - הסלולרי של בן עזרא ושל חייליו מצלצל.

רוב אנשי המחקר שמשרתים שם הם עתודאים שהתגייסו לצה"ל במסגרת התוכניות היוקרתיות "פסגות" ו"תלפיות". הם בעלי תואר ראשון או לומדים לתואר שני ומחויבים לשירות קבע של 8 שנים.

ברגע שבו יחידות מבצעיות בשטח פוגשות איום חדש ומציפות צורך טכנולוגי מבצעי דחוף - אנשי החטיבה הטכנולוגית מהווים עבורם כתובת טבעית. הם רצים למעבדות, עושים חישובים בליסטיים, מנתחים סוגים של חומרי נפץ ועומדים על תכונותיהם, שוברים את הראש בחיפוש אחר המענה המבוקש.

לומדים ביחד עם הלוחמים בשטח

לפעמים זה עובד טוב, לפעמים זה עובד חלקית ולפעמים זה לא עובד בכלל - ואז כולם חוזרים למעבדות ושוברים עוד יותר את הראש עד שמישהו בא עם הברקה שמשנה את התמונה.

לרוב תהליכי הפיתוח האלה מתאפיינים באיטיות, לעתים הם מסתבכים בתוך הסרבול הצה"לי המוכר - ובאותו הזמן, האויב כבר מספיק להעצים את האיום החדש שהעמיד: הוא משכלל ומשפר אותו וכשלשטח מגיע סוף סוף המענה הטכנולוגי הראשוני, הרלוונטיות שלו כבר מוטלת בספק, ולצוותי הפיתוח לא נותר אלא ולחפש תשובות חדשות, עדכניות יותר.

לפי בן עזרא, שם המשחק שמניע את יחידות טכנולוגיות שפועלות בסביבה שמתאפיינת בקצבי פיתוח מסחררים ובשינויים טכנולוגיים שבאים חדשות לבקרים, הוא מהירות. "יש לנו עושר טכנולוגי אדיר, אבל אם נמשיך לפתח אמצעים כפי שפיתחנו אותם עד היום - לא נמצה את העושר הזה בצורה מיטבית. גם האויבים שלנו נהנים מהעושר הזה - והם יודעים לעבוד איתו טוב יותר בגלל שהם מהירים. פעם פעלנו במסגרת פרויקטים טכנולוגיים בראייה ארוכה מאוד, שאפשרה לנו לחשוב במשך 8 שנים על תוכנית כלשהי. הבנו שאם נמשיך להיצמד לגישה הזאת - נמצא את עצמנו נותנים מענה לבעיה שכבר חלפה", אומר.

המסר המרכזי שאנשי המחקר והפיתוח בחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה מנסים להעביר כל העת למפקדים בשטח הוא "אהוב את קצין האמל"ח". הסלוגן הזה לא אמור להביע בעיה רגשית של חסכי אהבה בקרב קציני הפיתוח, ופונה בעיקר לצורך להתנער מהשמרנות הטכנולוגית שמאפיינת את צה"ל, כמו כל ארגון צבאי אחר בעולם. אף אחד לא אוהב שמזיזים לו את הגבינה, גם לא גנרלים.

"יש אצלנו גישות ואמצעים שיכולים לשנות שיטות לחימה ולכן הפתיחות הזאת נדרשת ומתבקשת", אומר בן עזרא: "הטמעת המסר שלפיו אנחנו פועלים בסביבה טכנולוגית משתנה - מקלה על המשימה. אנחנו מגיעים למצב הזה באמצעות שיח פתוח ושיתוף: בצבא פחות נהוג לדבר, זאת מערכת היררכית סדורה, שפועלת על פי פקודות והרבה מידורים. השיח המולטי-דיסציפלינרי הכרחי כדי לחולל שינוי, לעתים שינוי תודעתי שיוביל למצב שאפשר לקחת גם יכולות שאחרים פיתחו, לחבר אותן ביחד לצורה של מענה ולהוריד את זה לשטח.

זיהו מנהרות - תוצר של שיתוף פעולה 

"גופים אזרחיים עושים את זה כבר שנים ועכשיו הגיע התור שלנו. כשעובדים בצורה היברידית חייבים להשאיר את האגו מחוץ לחדר וחייבים שיתוף פעולה אמיתי: יש אותי, יש את מפעיל הכוח, ובסופו של דבר יש את החייל בשטח".

ביטוי להצלחה של שילוביות כזאת התקבל בשנים האחרונות במסגרת אחד האתגרים הטכנולוגיים המשמעותיים שעמדו לפני מערכת הביטחון בישראל: איום המנהרות שנחפרו מכיוון עזה ולבנון לכיוון ישראל. מלאכת הפיתוח של המערכת, שהובילה לחשיפה של עשרות מנהרות כאלה בצפון ובדרום, התאפיינה בלא מעט ניסוי וטעייה, ולא פחות מכך גם בהתמקמות של צוותי הפיתוח בשטח - לעתים בקו האש, כדי לוודא שהאמצעים שפתחו פועלים כשורה ועונים לצרכים המבצעיים הדחופים.

לפי בן עזרא, בזכות אותה שילוביות שאליה הוא שואף, עוד ועוד מיזמי פיתוח נוכחיים ועתידיים יתאפיינו בדפוסי עבודה דומים, של גורמי מחקר שירדו לשטח, יחיו את הצורך וינשמו את האבק - כדי להעמיד מהר את הפיתרון הנחוץ. "אנחנו מראש לא מצפים מעצמנו לידע של 100%", הוא אומר, "גם פתרון זמני הוא סוג של מענה, ויכולות נוספות ישולבו בו בהמשך. השלם הוא גדול מסך חלקיו ואני רוצה להגיע אליו בכמה חלקים ולא כחתיכה אחת כי אז - זה ידרוש ממני להכנס לתהליך שיימשך שנים".

בשנים האחרונות עוד ועוד יחידות בצה"ל מפעילות רחפנים, באופן שמזמן להן יכולות חוזי ותצפית מהירות וזולות, שלא עמדו להן לפני כן, אלא אם דרגי הפיקוד הבכירים הקצו לאותן משימות מל"טים או אמצעי תצפית אחרים.

כמעט לכל פלוגה לוחמת יש פק"ליסט ואפילו שניים, שתפקידם לסחוב למשימה רחפן - להפעיל אותו במהירות ולספק בזמן אמת מידע לכוח האורגני שלו. הקורס להכשרת רחפניסטים הוא אחד הקורסים העמוסים שצה"ל מקיים ובשל הביקוש - בכל שנה נפתחים עשרות מחזורי הכשרה.

להילחם בשמרנות הפנימית בצבא 

אלא שלמרות שהכלי הזה מסייע רבות לכוחות בשטח, הצבא עדיין מתייחס אליו בלא מעט חשדנות: את רוב הרחפנים שמשמשים אותו, צה"ל רוכש בשוק האזרחי, שמדפיו מלאים במוצרים מתוצרת סין. במקביל, הצבא שוקד על פיתוח רחפנים משלו שיחסכו ממפקדיו את הדאגה מפני דליפה אפשרית של מידע מבצעי חשוב בזמן אמת.

החשש של הצבא מפני דליפה של מידע כזה מגביל, לפחות בינתיים, את השימוש ברחפנים, שעומדים לרשותו לפעולות שאינן מסווגות. לפי המדען הראשי בן עזרא, הגישה הזאת מצביעה על זהירות יתר, שגם ממנה מוטב להיגמל: "צריך לבחון מחדש היבטים שקשורים להגנה על מידע תוך הגבלת שימושים במערכות שיש בהם רכיבים שיכולים לחשוף מיקומים של כוחות. וזאת מאחר שבמצב שמדובר בכוח מתמרן - המיקום לא רלוונטי בגלל שעכשיו הכוח נמצא כאן ובעוד שעה הכוח יימצא במקום אחר. אפשר לאמץ גישה טוטלית, לפיה מגנים על הכל - אבל אז נקשור לעצמנו משקולת לרגל - ובקושי נוכל לזוז. גופים צבאיים בכל מקום בעולם הם גופים שמרניים, וזה גורם בין השאר לזהירות יתר".

כשהסביבה מלאה בטכנולוגיות, צבאיות ואזרחיות, המדען הראשי של צה"ל מרשה לעצמו לחלום, וזה בדיוק הרעיון: לחלום כמו יזם סטארט-אפ נלהב - להעז ולאתגר את הגבולות. הוא מדבר על פיתוח יכולת של מעברים לפעולה שטוחה ומהירה, שילוב של ידע ותובנות רב זרועיות, על כלכלה שיתופית בין יחידות, הפרייה הדדית, רכישת האמון מהכוחות בשטח - שבסופו של דבר הם הלקוחות שלו.

מבחינתו, כל אלה הם רק יסודות שעליהן יוטמעו היכולות הטכנולוגיות שיקטינו, ואולי ייתרו, את התלות בתמיכה הלוגיסטית שניתנת לכוחות באזורי קרב: "הטכנולוגיות קיימות, צריך רק לאמץ אותן. יש כבר יכולת לעשות הדפסות של חלקים בתלת-ממד ואם אנחנו נדע לעשות את בצורה טובה ומהירה - נוכל לצמצם את הזנב הלוגיסטי. אם רכיב נחוץ מחייב החלפה - אפשר להדפיס אותו בשטח בתוך 20 דקות, כי הכוח יהיה מצויד במדפסת תלת-מימד. וחלק מהפיתוחים והעבודות שלנו בהחלט פונים למקומות האלה, שיאפשרו אוטונומיות לכוחות בשטח".

בפיתוח: הרחקת מפגינים מאות מטרים מגדר הגבול

"אנחנו עובדים בשיא המרץ על אמצעי שיגרום להרחקה משמעותית של מתקהלים ומפגינים מקו הגדר בעזה, למרחק של כמה מאות מטרים. אני מעריך שהיכולת הזאת תבשיל בתוך חודשים אחדים", אומר אל"מ נדב ליבנה, מפקד יחידת הניסויים מטמון, של החטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה.

ההפגנות ההמוניות שמתקיימות מדי סוף שבוע בשנה האחרונה בנקודות רבות לאורך גדר הגבול עם עזה, אילצו את גורמי הפיתוח של החטיבה הטכנולוגית בזרוע היבשה לזמן אמצעים חדשים או לעדכן אמצעים קיימים שישמשו את הכוחות בשטח - המתחככים עם אלפים שמתקרבים אל הגדרות, מבעירים צמיגים, מניחים מטעני חבלה ועוד.

"יש כל הזמן תחרות למידה מול האויב - ובמסגרתה אנחנו מנסים כל הזמן להעריך את הצד שמנגד - והוא מתוחכם ולומד מהר", אומר אל"מ ליבנה: "התפקיד שלנו הוא לענות על זה באמצעות טכנולוגיה שאנחנו מביאים לשטח. המערכות האלה מאפשרות את הגברת היעילות של הכוחות שמתמודדים עם הפרות הסדר האלימות, בהתבסס על נשק פחות קטלני כדי לצמצם את מספר הנפגעים באירועים אלה".

האמצעים שמשמשים את כוחות צה"ל בנקודות החיכוך השונות בגבול עזה כוללים גם אמצעים לפיזור הפגנות שמבוססים על גז מדמיע, לרבות היכולת להטיל רימונים של גז מדמיע בקרבת המפגינים באמצעות רחפנים שנושאים אותם אל נקודת ההתקהלות המדויקת: "האמצעים האלה מתעדכנים כל הזמן לפי אופי האירועים ובהתאם לצרכים המבצעיים של הכוחות בשטח. אמצעי ששימש אותנו לפני שנה, הוא בפירוש לא אותו אמצעי שמשמש אותנו היום - כי אנו מעדכנים אותו כל הזמן", אמר.