אשראי פתוח: מתנת הפרידה של הח"כ לשעבר איתן כבל

דוח ועדת כבל שפורסם לאחרונה בחן את התנהלות הבנקים וגופים מוסדיים בתחום הקצאת אשראי, על פני תקופה של 14 שנים בין 2003 ל-2017. מדובר בדוח כלכלי חשוב אשר הרבו לדבר בו בזמן התהוותו, בשל הסערות התקשורתיות שחולל, אולם דווקא עם הבשלתו לכדי מסקנות ממעטים לדבר בו - כנהוג במקומותינו, כשדוחות ציבוריים חשובים מתפוגגים כמו עיתון יום האתמול לטובת אקטואליה בוערת.

העובדה שהדוח בחן את פעילות האשראי על פני תקופה לא הומוגנית, שבמהלכה חלו משברים פיננסיים, הוקמו ועדות שונות ומשונות, התחלפה מרבית השדרה הניהולית במערכת הפיננסית ושודרגו יכולות מערכתיות, מאתגרת את ממצאי הדוח, אך היא רחוקה מלייתר דיון מעמיק במסקנותיו.

חשיבותו הגדולה של הדוח היא בעצם הדיון של כנסת ישראל בסוגיות הפיקוח על מתן אשראי, לאחר שנים של הזנחה מצד המחוקקים את הנושא המורכב. אין ספק כי הכנסת חייבת לנהל מעקב "עם שיניים" אחר המפקחים הפיננסיים באופן רציף ולא להפיק דוח עב כרס אחת ל-20 שנה, משום כך צריך להוריד את הכובע בפני ח"כ לשעבר איתן כבל וחבריו לוועדה שנשאה את שמו.

דוח הוועדה דורש את הגברת השקיפות של גופי הפיקוח וחפץ לצייד את הגופים בכלי חקירה ואכיפה משופרים, לצד משאבים מוגדלים, על מנת לחייב אותם לגשר על מלחמות האגו ולשתף פעולה ביניהם בדרך לעמידה במשימה החשובה.

במקביל חותרת הוועדה לצייד את הכנסת בכלי פיקוח אפקטיביים על המפקחים השונים. אציין כי הוועדה מתיימרת לטפל בבעיות הפיקוח על הבנקים והגופים המוסדיים בלי להכביד את נטל הרגולציה. להבנתי, "אין חיה כזאת" טיפול בחוליים שעלו בדוח הוועדה ללא הכבדה ניכרת של הנטל הרגולטורי על המפוקחים.

לפיכך, יש להביא בחשבון כי הכבדת הרגולציה תביא עמה גידול בעלויות ניהול הכסף, ותספק תמריץ נוסף לבינוניות וטכנוקרטיות של גופי ההשקעות ומתן האשראי. התעלמות מהשלכות הרגולציה המוגברת תהווה חומר הגלם לוועדה פרלמנטרית עתידית, אשר תחקור את ביצועי החסר של מערכי ההשקעות והאשראי בבנקים ובגופים המוסדיים, ואת הירידה בתחרות בתחום הפיננסי.

דוגמאות מקוממות, אבל אין אקדח מעשן

ועדת כבל לא התעמקה בהשלכות הקרדינליות על מערכי האשראי הנגזרות מן העובדה שאנו חיים בעולם של ריבית אפסית בישראל זה למעלה מעשור. במציאות זו, הנטייה הבסיסית הייתה ונותרה להגדיל באופן מושכל סיכונים בתיקי ההשקעות ובתיקי האשראי. לא ניתן להציג תשואה להון של כ-10% במערכת הבנקאית ותשואות נומינליות ממוצעות של 5% בשנה בגופים המוסדיים בלי ליטול סיכונים מחושבים. שוט של הרגולטור - גדול ככל שיהיה - לא ימנע כשלי אשראי, אך הוא בהחלט עשוי לפגום בתיאבון לסיכון.

במובנים רבים דוח הוועדה עונה להגדרה "תפסת מרובה, לא תפסת". הדוח נוגע במגוון נושאים קריטיים בהתנהלות בעייתית של המפקחים והמפוקחים, ואולם אינו מעמיק דיו ברמת הניתוח של הסיטואציה וגם לא ברמת הפתרונות המוצעים. למען ההגינות, ראוי לציין כי הוועדה לא זכתה לשיתוף פעולה ראוי מהגורמים המפוקחים, ולפיכך רבים מתוצריה מוגבלים.

קריאה מעמיקה של הדוח אמנם מציידת את הקורא בדוגמאות מקוממות להתנהלות לקויה במתן אשראי, אך באותה הנשימה יש להדגיש כי הוועדה לא מצאה את "האקדח המעשן", המלמד על מתן אשראי שיטתי ממניעים פסולים לאילי הון על חשבון מתן אשראי יקר לציבור.

הדוח מתעלם מזווית הראייה המקצועית של מנהלי ההשקעות והאשראי בגופים המוסדיים וחברי ועדות ההשקעה. חוליה קריטית זו הנושאת בנטל ההשקעות ומתן האשראי לא קיבלה ייצוג הולם בעבודת הוועדה, כאשר מנהלי ההשקעות שכן הופיעו בפניה היו בפוזיציה של "עדים", והדבר ניכר בתובנות ובמסקנות הוועדה.

המציאות הכואבת היא כי קיימים חוסרים עצומים במערך כוח האדם המקצועי בגופים המוסדיים, המתיימר לנתח באופן שוטף מגוון נכסים פיננסיים וריאליים. איש בוועדה לא שאל שאלה בסיסית כגון 'כמה מנהלי השקעות ואנליסטי אשראי ישנם בגופים השונים פר מיליארד שקל מנוהלים בישראל?'. הפרדוקס המובנה הוא כי עיבוי מערכי ההשקעה והאשראי יקטין את התחרות הענפית, שכן גופי השקעות קטנים ובינוניים לא ישרדו, ובמקביל יביא לעליית דמי נניהול במטרה לממן את העלויות הגדלות.

המינוף הגבוה במשק המקומי הוא מחלה כרונית, אך בעוד שהדיון הציבורי מתמקד בפירותיו הבאושים של המינוף, שהם גל הסדרי חוב מקומם, הדיון בתרומתו האדירה של המינוף לצמיחת המשק אינו מתנהל כלל. כל היזמות בישראל מתבצעת תוך כדי נטילת מינוף מהותי, ופגיעה חמורה ביכולות המינוף של היזמים עשויה לשפוך את התינוק עם המים. 

הכותב הוא האסטרטג הראשי של איילון בית השקעות. כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם