מלחמת הסחר בין סין וארה"ב תוכרע במלחמת הפופולריות

"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית, שבת שבתון יהיה לארץ - שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור". בפרשת השבת הקרובה - פרשת בהר - מספרים בין היתר על מצוות השמיטה. בין היתר, מתוך מחשבה ארוכת-טווח ושימור הפוריות של הקרקע לאורך זמן, התורה מצווה לעבוד את הקרקע שש שנים, ובשנה השביעית לאפשר לקרקע להתאושש משש שנים של עבודת האדמה.

ממש כפי שקרקע נשחקת לאחר שנים שעודרים אותה וזורעים בה וחופרים בה, כך גם מדינות. לאחר שנים רבות של הסכם סחר בין ארה"ב לסין, שהיה מפלה באופן גס לטובת הסינים, האמריקאים נשחקו - ובהובלת הנשיא טראמפ הכריזו על מעין שמיטה, וארגון מחדש של הקרקע שעליה מושתת הסכם הסחר בין שתי המדינות.

דונטה פישטה קונטרה ונטו

הכותרות בעולם הכלכלי המדברות על "מלחמת סחר" בין ארה"ב לסין מדברות בפועל על סוגיה של הסכמי סחר בין שתי המדינות. מדובר בפעילות הכלכלית המתנהלת בין שתי המדינות, ובמה כל אחת מרוויחה מפעילות הסחר הזו.

כך למשל, בזעיר אנפין, כאשר פועל שכיר מגיע לעבודה, הוא מעניק את זמנו ואת מקצועיותו למקום העבודה, ובתמורה מקבל שכר; השאלה מי מרוויח יותר מההסדר הזה היא שאלה של היקף תגמול השכר ביחס לחשיבות של העובד למקום העבודה. במרבית המקרים, לעובד חשוב יותר לשמור על מקום העבודה מאשר למקום העבודה לשמור על העובד.

במקרה של סחר בין מדינות, השאלה היא מה היקף הסחר ביניהן - כמה כל מדינה מייצאת לרעותה וכמה היא מייבאת ממנה. סעיף היצוא תורם ליצירת מקומות עבודה במדינה המייצאת, וכן תורם לכניסת מטבע זר למדינה. יבוא, מהצד השני של המשוואה, אמור להוזיל מחירים במדינה המייבאת, ולהעלות את רמת החיים של האזרחים - למשל ביגוד זול יותר כשהוא מיוצר בסין, על פני ייצורו בישראל. לחלופין, יבוא יכול להיות של מוצרים מסוג שאינו מיוצר בכלל באותה מדינה, כמו ישראל לדוגמה, שמייבאת מטוסים, מערכות ביטחוניות וכיו"ב.

היצוא והיבוא נמדדים בשווי הכספי של התמורה. בסחר שבין סין לארה"ב, במהלך שנת 2018 ארה"ב ייצאה לסין סחורה וטובין בהיקף כספי של כ-120 מיליארד דולר, ומנגד ייבאה מסין מוצרים וטובין בהיקף כספי של כ-540 מיליארד דולר. המשמעות היא, שביחסי המסחר שבין סין לארה"ב, סין נהנית מעודף של כ-420 מיליארד דולר.

 ההכנסה הכוללת של חקלאים בעלי אדמות חקלאיות

מתוך סך ההיקף האמריקאי של 120 מיליארד דולר לסין, 10% מיוחסים ליצוא של סויה, נתון לא מבוטל, ולכך אתייחס בהמשך. בהסכמים בינלאומיים, בשונה מההתנהלות התזזיתית ולא תמיד קוהרנטית בשווקים הפיננסיים, יש חשיבה לטווח ארוך, והבנה שהמחירים בטווח הקצר הם שוליים ביחס להשפעה ארוכת-הטווח על הכלכלות של כל אחת מהמדינות.

בשלב זה, הן ארה"ב והן סין מנהלות משא ומתן קשוח, תוך הבנה שאמנם מדובר במאבק ענקים, אבל בעוד שהפסקת הסחר לחלוטין בין ארה"ב לסין תהווה מכה קלה בכנף עבור האמריקאים, עבור הסינים זו יכולה להיות מכה כואבת מאוד.

כדי להבין את כוחה של ארה"ב ביחס לסין, שערו בנפשכם תרחיש שבו יש מעבר גבולות חופשי בין ארה"ב לסין. במלוא הזהירות המתבקשת, אני מעריך שכנראה מיליארד סינים ינסו לנצל את חלון ההזדמנויות ולהגר לארה"ב, בעוד שהגירה מהכיוון האמריקאי לסין סבירה פחות - וזו לבדה אמירה שמדגימה את כוחן של הכלכלה ושל החירות האמריקאית.

מלחים אירופאים נוהגים לומר "דונטה פישטה קונטרה ונטו", והמשמעות היא שלא כדאי לעשות את צרכיך נגד הרוח, משום שהרוח חזקה יותר. אני לא יודע איך המשפט נאמר במנדרינית, אבל אין לי ספק שמשפט בעל משמעות דומה נאמר גם על-ידי מלחים סינים, וייתכן שגם על-ידי חלק מבכירי מפלגת העם הסינית, בהתייחס לשיחות הסחר עם ארה"ב.

 מדד הפופולריות של טראמפ מאז השבעתו כנשיא

מכוונים לבחירות של נובמבר 2020

כדי לאמוד את הצפי להתקדמות המגעים בשיחות הסחר שבין ארה"ב לסין, צריך להבין את המניעים של שני הצדדים המובילים את המהלכים בשתי המדינות. במקרה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המטרה ברורה - להיבחר שוב בנובמבר 2020. מבחינת הסינים, המטרה היא למשוך את הזמן ולהרע את מצבו של טראמפ בעיני האמריקאים, כדי לייצר נקודות לחץ לקראת אותן הבחירות, או לחלופין - לקבל נשיא אמריקאי נוח יותר מבחינתם אחרי נובמבר 2020.

בעוד שארה"ב היא מדינה דמוקרטית, בסין הציבור לא מכריע ביחס לשלטון, ולכן אין טעם אמיתי לבחון את הלך הרוח בציבור הסיני, אלא רק בזה האמריקאי. בארה"ב, באופן תדיר, מתבצעים סקרי פופולריות ביחס לנשיא המכהן, והם מפולחים לפי שיעור הנשאלים שמרוצים מתפקוד הנשיא, אל שיעור הנשאלים שאינם מרוצים.

נשיאים הנהנים משיעור תמיכה גבוה במהלך כהונתם הראשונה נוטים לזכות בכהונה נוספת. בהקשר של הנשיא טראמפ, הסקרים החלו להתפרסם במועד השבעתו בינואר 2017. כשנה לאחר כהונתו, עמד מדד שביעות הרצון מהנשיא טראמפ בשפל של כ-36%. לאחר העימות הפומבי מול סין בנוגע לפתיחת הסכמי הסחר, החלה לעלות הפופולריות של הנשיא בהדרגה, והיא עומדת כיום על יותר מ-42%.

שאלונים המתמקדים באזרחים שתמכו בטראמפ בבחירות 2019 מצביעים על תמיכה במהלכים האקטיביים שלו בנוגע לפתיחת הסכמי הסחר בשיעור שמתקרב ל-90%. אחר הנתון הזה גם הסינים עוקבים, ולא בכדי התבטא אמר טראמפ לאחרונה שלאחר שהוא ייבחר שוב, ההסכם שיוצע לסינים יהיה הרבה יותר דרקוני ממה שמוצע להם עכשיו.

התגובה של הסינים לא איחרה להגיע, והם החלו למקד את מאמציהם מול מה שנתפס כתומכים הטבעיים של טראמפ. אחד המהלכים האחרונים של סין היה להכביד את המכסים על יבוא של תוצרת חקלאית מארה"ב, בדגש על סויה, שהיקף היצוא האמריקאי שלה עומד על כ-12 מיליארד דולר בשנה. כתוצאה מהמהלך הסיני, ההכנסות של כלל בעלי בעלי הקרקעות החקלאיות בארה"ב ירדו לרמה של כ-36 מיליארד דולר נכון לסוף הרבעון הראשון של 2019, לעומת רמה של כ-48 מיליארד דולר בסוף שנת 2018 - ירידה של 25% בהכנסות ברבעון.

במונחים של כלל כלכלת ארה"ב, 12 מיליארד דולר זה סכום שניתן להתמודד איתו, אבל כרגע החקלאים נושכים שפתיים, והלובי החקלאי עדיין ממתין על הקווים, ובוחן את התקדמות המגעים בין סין לארה"ב. בהקשר זה אציין כי הלובי החקלאי אינו רק החקלאים עצמם, אלא גם משפחת קוך - התורמים הגדולים ביותר של המפלגה הרפובליקנית, שמפסידים הון עתק מאז החלה מלחמת הסחר.

על פופולריות ושווקים פיננסיים

מעקב אחר מדד הפופולריות של טראמפ יכול להעניק לנו מידע צופה פני עתיד ביחס לשיחות הסחר בין ארה"ב לסין: אם התמיכה בנשיא תעלה ככל שמאבק הסחר יימשך, הסינים יתקפלו, כדי לא לקחת את הסיכון שטראמפ ייבחר שוב בנובמבר 2020. אם התמיכה בנשיא טראמפ תרד, ידחוף הדבר את הנשיא להגמיש עמדות. אם התמיכה תיוותר ללא שינוי משמעותי, שני הצדדים צפויים למשוך זמן, עד שהשפעת מלחמת הסחר על דעת הציבור האמריקאי תהיה ברורה יותר.

התרחיש האחרון הוא הרע ביותר לשווקים הפיננסיים בטווח הזמן שעד הגעה להסכם סחר חדש. במהלכים כלכליים לא תמיד יש תשובות ברורות של שחור ולבן, אבל לא פעם יש פריטי מידע שיכולים להגדיל את הוודאות ביחס לתוצאה. במקרה הנדון - באין חזון ייפרע עם ובהעדר פופולריות ייפרע הסכם סחר.