בבורסת ת"א למדו מנהגי הקטר: העיצומים הפראיים הבוקר פוגמים במוניטין החבוט של הבורסה המקומית

העיצומים הפראיים הבוקר (ג') בבורסת תל-אביב, אשר דחו את פתיחת המסחר, פוגמים במוניטין החבוט של הבורסה המקומית, המתמודדת עם אתגרים נכבדים ומפחיתה את התיאבון העתידי של המשקיעים מן הציבור לרכוש מניות בהנפקתה המתוכננת בתג מחיר נדיב. בעוד המנכ"ל המוצלח של הבורסה מנסה לבצע מתיחת פנים לבורסה ערב ההנפקה, החיכוכים הבלתי נגמרים ביחסי העבודה מוציאים את האוויר החם ממפרשי ההנפקה.

המנכ"ל איתי בן זאב צוטט אשתקד באמירה לפיה היה והבורסה לא תונפק בשנת 2019, הוא יראה בזה כישלון אישי. נראה כי עובדי הבורסה לא מתכוונים לעשות חיים קלים למנכ"ל ובעלי המניות. בסיטואציה הנוכחית, יעד ההנפקה בתג מחיר מינימלי של 550 מיליון שקל נראה מאתגר, למרות פרסום הערכות מטעם, לפיהן תג המחיר בהנפקה המתקרבת יחצה את רף ה-600 מיליון שקל.

עיון בדוחות הכספיים של הבורסה לשנת 2018 מלמד כי הוצאות בגין הטבות שכר ל-254 עובדי הבורסה בשנת 2018 עמדו על כ-130 מיליון שקל והיוו כ-51% מההכנסות השנתיות שלה אשתקד, וזאת מבלי לסכום את הוצאות ההנהלה וכלליות בהיקף שנתי של 8.8 מיליון שקל.

רווחי הבורסה אשתקד, בנטרול ביטול הפרשה בגין ירידת ערך שווי בניין הבורסה, עולים במעט על 20 מיליון שקל ולפיכך הנפקה בתג המחיר הרצוי אינה משימה של מה בכך ובטח לא טיול קליל בפארק בעולם בו הוצאות השכר קשיחות וצומחות והגידול בהכנסות לוט בערפל.

בעוד מחזורי המסחר בשוק המניות המקומי מדשדשים, וחברות רבות שואלות את עצמן חדשות לבקרים באשר לערך המוסף של הרישום למסחר בבורסת תל-אביב, העיצומים שנוקטים העובדים פוגעים בשירות שהבורסה מספקת ללקוחותיה.

הדאגה מוצדקת, הדרישות לא

החששות של העובדים לביטחונם התעסוקתי מובנים, שכן השלמת המעבר לידיים פרטיות ממוקדות רווחיות תביא עמה במשך הזמן, באופן טבעי, מאמץ לחסוך בעלות כוח-האדם באמצעות גיוס עובדים זולים יותר והישענות מוגברת על טכנולוגיה. די להציץ על מאמצי ההתייעלות המוצלחים במערכת הבנקאית המקומית, על-מנת להבין כי הכתובת בנושא כבר על הקיר, והלחץ של עובדי הבורסה מובן.

יחד עם זאת, בחודש מאי 2017 התקשרה הבורסה עם ההסתדרות ועם ועד העובדים בהסכם קיבוצי, בו סוכם על רשת ביטחון מפני פיטורים קולקטיביים בעילה של צמצום והתייעלות בכל היקף שהוא, למשך חמש שנים ממועד שינוי מבנה הבעלות.

כאחד שמכיר בצורה לא רעה את חוסר הביטחון התעסוקתי במגזר הפרטי, אני יכול רק לומר על סעיף זה - "הלוואי על כולנו". כעת, על-פי הפרסומים בתקשורת, העובדים חפצים למתוח את רשת הביטחון לעשר שנים, ומהתבוננות מבחוץ מדובר בדרישה חריגה.

במקביל לחתירה לשפר את הביטחון התעסוקתי, רגע לפני שהרכבת של שינוי הבעלות עוזבת את התחנה, קיים הרצון של עובדי הבורסה למקסם תמורה הזדמנותית. בהסכם המדובר מ-2017 סוכם על הקצאת 6% ממניות הבורסה לעובדים בגין שינוי מבנה הבורסה, וכן הוסדרו העלאות שכר עתידיות. על פניו, תמורה בהנפקה של 6% ממניות הבורסה לעובדים נראית הוגנת ביחס לנורמה המקובלת בסקטור העסקי. בהינתן תג מחיר מינימלי של 550 מיליון שקל, מדובר על תגמול חזוי של 33 מיליון שקל לכ-250 עובדים.

צריכים להיאבק את המאבק הנכון

היה ובשוק ההון ישתכנעו כי הגורם האנושי בבורסה הוא מנופח ומועד לפורענות, אזי התמורה בהנפקה עתידית תהיה נמוכה, והיא אף עשויה להיגנז קליל. מניות העובדים חסומות למימוש, ולפיכך פגיעה במיצוי פוטנציאל השווי בהנפקה תפגע בתמורה העתידית לעובדים.

אם העובדים סבורים בסתר ליבם כי ניתן יהיה להגיע להישגים ניכרים בתגמוליהם באמצעות העלאה עתידית של עמלות הבורסה, אש ר תשמר ואף תצמיח את רווחי הבורסה על חשבון הציבור, הרי שהאינטרס הציבורי הוא להבטיח כי מהלך שכזה לא יתרחש. הבורסה צריכה לפרוח באמצעות העמקה והרחבה של מוצרים ושירותים והתייעלות, ולא באמצעות העלאת עמלות למימון יעילות נמוכה.

אציין כי ההתרשמות שלי מהיכרות עם חלק מעובדי הבורסה היא שמדובר באנשי מקצוע ראויים, אשר נגררים למאבק מוגזם על הגדלת נתחם ברווחיות הבורסה שאינה שייכת להם. בהתנהלות זו הם פוגעים במוניטין המקצועי שלהם, שנתפס בציבורים רבים שלא בצדק כבינוני ורודף-בצע.

המאבק הנכון של עובדי הבורסה היה צריך להתמקד בהתחייבות דירקטוריון הבורסה להשקעות מוגברות בתשתיות טכנולוגיות ובעיבוי המערכים המקצועיים בבורסה, הצמאים לחיזוק מקצועי מסיבי מכספי ההנפקה ורווחי הבורסה העתידיים, ולא להתרכז בפריסת רשתות ביטחון תעסוקתי מוגזמות, שעלולות להימתח ולהיקרע יחד עם ניירות ההנפקה של הבורסה. 

*** הכותב הוא האסטרטג הראשי של איילון בית השקעות . כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ***