"אבא שאל אם התפקיד לא יהיה אינטנסיבי מדי בשבילי"

אני: מסודר, יודע מה אני רוצה, עקשן והולך עד הסוף. אנושי וחברי, אבל לא מוותר על המקצוענות.

משפחה (1): סבא מהצד של אמא היה רב ומורה באלג'יר, סבתא ממרוקו. הם התחתנו שם וכשעלו לארץ עם קום המדינה ורצו לשלוח אותם למעברה, היה לו סכום כסף והוא התעקש לקנות דירה בירושלים. הוא המשיך ללמד בישראל ועשה תואר ראשון, וסבתא גידלה את תשעת הילדים. אמא נולדה בארץ וכשעבדה בבית דפוס, הכירה את אבא דרך חבר משותף. סבא יצחק, מהצד השני, דור חמישי בארץ, נולד בתל אביב, היה הסנטר של מכבי תל אביב בכדורסל בשנות ה־40, וכשפרש הלך לעבוד בבנק לאומי, לשמחת הוריו. באיזשהו שלב הוא החליט להיות עצמאי. הוא נסע ללונדון והפך ליבואן גומי מארגנטינה. אבא שלום ואחיו דיוויד גרו בארץ, והוא היה נוסע הלוך ושוב.

משפחה (2): אבא התחתן עם אשתו הראשונה, נולד לו אחי יוני, הוא ואשתו נפרדו ואחרי שנתיים הוא פגש את אמא. אחרי החתונה הם נסעו ללונדון, שם נולד אחי, ואז חזרו לרמת אביב, שם אני ואחותי נולדנו. דיוויד נשאר בלונדון וקנה את עלית בעזרתה של מאן, שנכנסה כשותפה לחברה הציבורית, ואז הוא ואבא עשו הפרדה בין הנכסים. דיוויד נשאר עם עלית, העסק הגדול, ואבא קיבל את העסקים הפרטיים - סוגת, מפעל הדשנים, עסקי פלדה ולנדוור.

ילדות: כשהייתי בן שנה עברנו להרצליה. הייתה לי ילדות חסרת דאגות, בועה של נסיעות לחו"ל ובילוי עם חברים, לא שואו אוף. היו תקופות טובות יותר ופחות בין אבא לדיוויד ובני הדודים גרו בלונדון, אז לא התראינו הרבה. הקשר החזק היה עם המשפחה של אמא בירושלים. בתיכון למדתי כלכלה וסוציולוגיה. היה ברור לי שאני נכנס לעסקים, למרות שלא דיברו איתי על זה. בחופשות באתי עם אבא לעבודה, והייתי שותף להתרגשות כשייבאו בפעם הראשונה את אריזות הפלסטיק לסוכר במקום שקיות הנייר, או האבקה לאייס קפה.

עלית: היא הייתה חלק מהדנ"א שלנו אפילו אחרי שלא הייתה שלנו, וכשדיוויד מכר אותה, כשהייתי בן 14, הייתי עצוב. אבא נסע ללונדון כדי לעזור במו"מ.

לימודים: התחלתי ללמוד מינהל עסקים עם התמחות במימון ובמקביל עבדתי בלנדוור בחולון.

קריירה: הקמנו מחלקת שיווק מוסדית קטנה, התחלנו לייבא מכונות של יצרנים גדולים, מקררים, מטחנות, והיינו ספקי הקפה, ונתח השוק הזה הלך וגדל. עם סיום התואר עבדתי בבירד פאונדיישן - קרן ישראלית-אמריקאית, ואחרי תקופת התמחות של כמה חודשים בבנק בשוויץ חזרתי לחברת הדשנים והתחלתי ללמוד אותה. נכנסתי לחברת ההחזקות שלנו ובמשך כמעט ארבע שנים עבדתי מול הבנקים והאשראים. כשהרגשתי סוג של מיצוי, הקמתי עם שותף את הסטארט-אפ פרזנטיפ - מנוע המלצות לקניות מקוונות. ב־2013, אחרי שנתיים ומתחרה גדול, הבנו שאנחנו לא מתרוממים. נרשמתי לגלובל MBA בבינתחומי, חזרתי לחברת ההחזקות ונולד לנו הילד הראשון, תקופה מאתגרת.

עדי: אשתי, מעורבת בעסק המשפחתי ביהלומים ויש לה עסק לתכשיטים. אנחנו מאותה שכונה ואני מבוגר ממנה בשנה, ואפילו יש לנו תמונה יחד בגן, אבל הכרנו ממש בתואר הראשון בבינתחומי ובחופש טסנו יחד לחו"ל ושם זה התחיל. יש לנו שני ילדים ואנחנו גרים ברשפון.

לנדוור: ישבתי בדירקטוריונים והיה לי נחמד, אבל רציתי יותר. חשבתי שיש לי מה לתרום ללנדוור, הייתה לי תוכנית אסטרטגית מגובשת והמעורבות של אבא בעסק הייתה נמוכה יחסית כי תמיד היו לנו מנכ"לים חיצוניים. כשביקשתי ממנו את התפקיד, הוא שאל אם זה לא יהיה אינטנסיבי מדי בשבילי. יוני, אחי, שתמיד עבד בלנדוור, קצת חשש, אבל הייתי בטוח שיחד אנחנו יכולים לעשות את זה מעולה. אנחנו הספקים הבלעדיים לרשת בתי הקפה, אבל לא שותפים בה, בגלל שזה לא חלק מעסקי הליבה של אבא. השנה אנחנו חוגגים 100 שנים למותג והוצאנו ספר בשיתוף משפחת לנדוור, המייסדים.

תחקיר העופרת: כשהיה תחקיר על עופרת במים בכל מכונות הקפה בשוק בגלל התקן הנמוך, התלבשו עלינו, המכירות נפגעו, אבל בסופו של דבר, שינו את התקן.

פנאי: יוצא עם אשתי, רץ, חדר כושר, סקווש, אוהב לטייל, מסעדות טובות ולהיות עם הילדים.

תפיסת עתיד: לפתח את עסקי הקפה והדשנים, שאני יושב בדירקטוריון שלהם. אנחנו פותחים עכשיו את המפעל השישי שלנו בפרו. כרגע אני מרוכז 100% בעשייה.