תופעת המשפטיזציה ותביעות הסרק: 50% מהתובענות הייצוגיות נגד הבנקים - בוטלו

1. המשפטיזציה משתלטת גם על תחום הפיננסים: 50% מהתביעות הייצוגיות מתבררות כתביעות סרק

אם יש פרק מסוים שלכד את תשומת-ליבי בדוח של בנק ישראל זה פרק שמתמצת, דרך המראה הבנקאית, את התהליך ההרסני של המשפטיזציה בישראל, שהפכה כלי נשק לתביעות סרק, לתביעות סחטניות ולתביעות שרק מסרבלות הליכים משפטיים אחרים נחוצים. הכלי נשק הזה הוא כלי התביעה הייצוגית. כפי שבנק ישראל מעיד על כך בעצמו, זה כלי חשוב, ויש אכן תביעות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי, אבל הבעיה היא לא בחשיבות של הכלי הזה אלא בשימוש האינפלציוני שבו, שמתאים לאינפלציית עורכי הדין בישראל (מקום ראשון באירופה ביחס של עורכי דין לנפש). על-פי הסקירה של בנק ישראל בשנת 2018 התנהלו 181 תובענות ייצוגיות נגד תאגידים בנקאיים, כ-60% מתוכן בתחום העמלות. בשנה זו הוגשו 53 בקשות חדשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד תאגידים בנקאיים, מתוך כ-1,200 בקשות חדשות שהוגשו כנגד כלל הגופים במשק. זו כמות בלתי נתפסת, שלא מעידה בהכרח על שימוש מושכל בכלי הזה, אלא על שימוש די מופקר על גבול ההטרדה. גם בנק ישראל חושב כך וכותב בסקירתו, כמי שנדרש להביע את דעתו בחלק ניכר מהתובענות הייצוגיות, שחלקן הן תביעות סרק, וחלקן עוסקות בנושאי נישה, שהפיקוח על הבנקים סבור כי אינם משפיעים על לקוחות רבים, או כי אינם נוגעים לנשואי ליבה ביחסים שבין הבנק ללקוחותיו. "הואיל ותשומות הפיקוח על הבנקים מוגבלות", נכתב בסקירה, "הוא מתעדף את הנושאים הצרכניים שהוא עוסק בהם לפי החשיבות והמהותיות שלהם לציבור רחב של לקוחות. הטיפול בתובענות מצריך משאבים רבים, ובא לעיתים על חשבון טיפול בנושאים צרכניים אחרים ומהותיים יותר לטובת הצרכנים הבנקאיים, הנמצאים על סדר יומו".

כמובן שהקביעה הזו תופסת לגבי המערכת השיפוטית שגם התשומות שלה מוגבלות והן מתבזבזות, בין היתר, על תביעות סרק. בסקירה מופיע נתון מדהים: מהתובענות שנסגרו ב-2018 בוטלו כ-50% ביוזמת התובע או ביוזמת בית המשפט, ב-50% התביעות הנותרות הושגו הסדרי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין.

השורה התחתונה של הפיקוח על הבנקים: "בשנים האחרונות נראה שהופר האיזון הראוי בין תובענות שאין בהן ממש לבין אלה שהציבור מפיק מהן תועלת משמעותית". בפיקוח מקווים שהטלת האגרות על תובענות ייצוגיות שיזמה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, ישיגו את מטרתן ומספר תובענות הסרק יופחת. כזכור, במאי אשתקד נכנסו לתוקפן תקנו חדשות המטילות אגרות בסכומים של 8,000 שקל ל-16 אלף שקל כדי למזער את תופעת תובענות הסרק. כמובן שכל תהליך משפטי כזה אורך שנים ומוסיף עוד ועוד עומס על מערכת בתי המשפט, העמוס בלאו הכי. המסקנה שלי היא שבמקום להוסיף תקנים של שופטים, צריך להפחית משמעותית של תביעות הסרק והסחטנות יחד עם צעדים להגבלת הצמיחה חסרת הפרופורציה במספר עורכי הדין בישראל. פחות עורכי דין, פחות כיסים שמחפשים תביעות סרק.

2. איומי סייבר זו לא סיסמה: איך פועלים ההאקרים, ומה הם הצליחו לגנוב עד כה ברחבי העולם

אין ספק שהטכנולוגיה מובילה להתייעלות, לשיפור מוצרים לצרכנים וגם להורדת מחירים. עם זאת, בכל תופעה מבורכת יש גם תופעות לוואי - אחת מהן היא ניצול הטכנולוגיה להתקפות סייבר. הפיקוח על הבנקים הקדיש פרק שלם לאיומי הסייבר, למרות שמתקפות הסייבר בישראל לא נחלו הצלחה גבוהה עד היום. עם זאת, רשימה שאספו בפיקוח על הבנקים על התקפות סייבר בעולם בהחלט מעידה על הסכנות הכוללות סחר במידע רגיש, גניבת כספים, מעילות והונאות, זליגת מידע רגיש, פגיעה במוניטין ושיבוש השירות ללקוח. עם הזמן גם רמת התחכום של גורמי התקיפה עלתה בשנים האחרונות ומתבטאת בהתחזות לאתרים שונים וניסיונות פריצה ממוקדם לשרתים של ארגונים וחברות גדולות. הגורמים התוקפים מגוונים: האקר יחיד, קבוצת האקרים, מדינות/מעצמות, אקטיביסטים, ארגוני פשע וכד' והם משתמשים בשיטות שונות כמו התחזות ללקוחות, שימוש גובר בפישינג לצרכים שונים, ניסיונות הסטה והטיה של כתובות רשת ממקורות מידע מהימנים לכתובות של מתחזים ועוד.

אכן, ישראל עמדה עד עתה בהצלחה בהתקפות סייבר על מוקדים פיננסיים, אבל הרשימה המופיעה בדוח רק ממחישה שהטכנולוגיה מזמינה גם איומים וזה אחד האיומים המשמעותיים ביותר. הנה כמה מהדוגמאות מהדוח:

פברואר 2016: ניסיונות גניבת כספים מבנקים בחו"ל באמצעות מערכות SWIFT. התוקפים, כנראה במימון מדינה זרה, ניסו להעביר קרוב למיליארד דולר מחשבון הבנק המרכזי של בנגלדש בפדרל ריזרב של ניו-יורק לחשבונות בנק שונים בסרילנקה ובפיליפינים. האירוע הסתיים רק בנק של 81 מיליון דולר לבנק המרכזי של בנגלדש, וזאת בזות זיהוי מקרי של פקיד מ"דויטשה בנק", שזיהה טעות הקלדה של אחד ההאקרים, וזאת לאחר 4 העברות מוצלחות בלבד.

מאי 2016: מתקפת סייבר על מכשירי כספומטים הממוקמים בחנויות ביפן. במתקפה זו נעשה שימוש בכרטיסי אשראי דרום אפריקניים מזוייפים, שנוצרו באמצעות מידע שנלקח מבנק דרום אפריקאי. בגניבה זו היו מעורבים כ-1,400 כספומטים ונגנבו מיליון דולרים.

נובמבר 2016: בנק טסקו בבריטניה חווה הונאה בהיקפים ניכרים - מאלפי לקוחות נמשכו כספים שלא כדין. כתוצאה מכך עסקאות נתקעו, וכרטיסי האשראי וחיוב שותקו, נגנבו כספים מכ-20 אלף חשבונות של לקוחות, ובכ-40 אלף חשבונות נתגלו פעולות חשודות. בעקבות ההונאה החליט הבנק להפסיק עסקאות באינטרנט ושילם לכ-9,000 לקוחות פיצויים שהסתכמו ב-2.5 מיליון דולר.

מהלך שנת 2016-2017: קבוצת תקיפה במימון מדינה זרה ניהלה במשך כשנה וחצי, קמפיין של מתקפת סייבר על כ-20 בנקים וחברות פיננסיות ברחבי העולם, והצליחה לגנוב מהם ולהעביר לחשבונות בבעלותה כ-10 מיליון דולר, וזאת באמצעות חדירה לרשת הארגונית והשגת גישה למערכות של העברת הכספים ועיבוד הנתונים מכרטיסי האשראי של הבנקים והחברות.

מאי 2017: מתקפת סייבר שגרמה להצפנת קבצים ולהצגת דרישת כופר בסך של 300-600 מיליון דולרים תמורת שחזור הנתונים. בתוך יממה ניזוקו כ-230 אלף תחנות קצה ב-130 מדינות, בין השאר נפגעו בנקים באירופה ומגזרים נוספים.

ספטמבר 2017: האקרים פרצו לאחת מחברות דירוגי האשראי הגדולות בעולם וגרמו לדליפת מידע אישי ופיננסי של למעלה מ-143 מיליון לקוחות ממדינות ארה"ב, בריטניה וקנדה. המידע שדלף כלל שמות, מספרי רשיון נהיגה, כרטיסי אשראי של כ-209 אלף לקוחות מארה"ב ופרטים מזהים של לקוחות.

ינואר עד מאי 2018: גניבת כספים מבנקים שונים במקסיקו בפרקי זמן שונים בהיקף של יותר מ-15 מיליון דולר.

אוגוסט-אוקטובר 2018: בנק הודי ספג הפסד של כ-13.5 מיליון דולר בשל פגיעה בשרת של ה-ATM של הבנק, באמצעותו הצליחו לגנוב ממנו כספים. מקביל דווח על תנועות של גניבת כספים באמצעות מערך התשלומים הבין-לאומי.

3. כ-8,000 עובדים פרשו מהבנקים תוך 8 שנים; הוצאות השכר יורדות, אבל רמת השכר ממשיכה לעלות

מערכת הבנקאות עוברת תהליך התייעלות דרמטי בשנים האחרונות, זה תהליך עקבי שהוריד כבר אלפי עובדים ממצבת העובדים בבנקים. מספר המשרות במערכת הבנקאית ירד ב-2018 ב-1,000 עובדים ומשנת השיא (2011) ועד היום הצטמצם מספר המשרות במערכת הבנקאית ב-15%(!). בשנת 2011 עמדו מספר המשרות על כ-48,340 ואילו בסוף 2018 עמד המספר על כ-40,240, כלומר, יותר מ-8,000 משרות ירדו במערכת הבנקאית תוך 8 שנים(!). יש שתי בעיות עם תהליך ההתייעלות הזו: הראשונה, זה לא השפיע וגם לא ישפיע על הצרכנים ולא יתגלגל למחירי השירותים, משום שיש לתהליכי הפרישה הללו גם מחיר כבד (פיצויים מוגדלים וכד'); הבעיה השנייה - הוצאות השכר וההוצאות הנלוות, למרות ההתייעלות, ממשיכות לגדול אם כי במתינות יחסית - 1.7% ב-2018 לעומת השנה הקודמת. עם זאת, דווקא בשני הבנקים הגדולים - פועלים ולאומי - ההוצאות קטנו וזה בהחלט סימן חיובי. בסך הכל הוצאות השכר במגמת ירידה מהשיא שעמד על כ-18.3 מיליארד שקל בשנת 2014 וכעת עומדות על כ-16.1 מיליארד שקל, ירידה יפה של כ-12%.

הוצאות השכר הכוללות בבנקים מתחלקות לשניים, המשכורות ברוטו, וההוצאות הנלוות הכוללות בעיקר פיצויים, תגמולים, קרן השתלמות, פנסיה, חופשה, ביטוח לאומי, הוצאות פרישה מרצון, הטבת אופציות ומס שכר (מס שנהוג בבנקים במקום מע"מ). בעוד רמת השכר הממוצעת בבנקים מגיעה ל-281 אלף בשנה, כ-23 אלף שקל, עלות השכר הכוללת את הוצאות הנלוות הגיעה ל-401 אלף שקל בשנה, כ-33.4 אלף שקל בחודש (רמת שיא במערכת). איך זה יכול להיות שרמת השכר עלתה? כי בבנקים התייעלו בעיקר דרך צמצום המשרות ברמת השכר הנמוכות יחסית (עד 360 אלף שקל בשנה) הנובע משינוי בתמהיל העובדים במערכת הבנקאית עם גיוס עובדים מתחומי הטכנולוגיה העילית המתאפיינים ברמות שכר בינוניות-גבוהות.

מי שמתלונן על קצב גבוה של סגירת סניפים (אין ספק, זה פוגע באוכלוסיות ותיקות) צריך לראות מה קורה בעולם: מאז 2011 ירד מספר סניפי הבנקים בישראל ב-8% לעומת ירידה של כ-20% באיחוד האירופי ובארה"ב.

4. מערכת חדשה לניוד חשבונות? זה לא יעזור - המעברים בין הבנקים ימשיכו להיות נמוכים

לקוחות בנקים אינם לקוחות שבויים וכל מי שמנסה להציג זאת כך משלה את עצמו ומטעה את הציבור. המעבר בין בנק לבנק קל יחסית ולמרות זאת אין כמעט מעברים. כיום מספר הלקוחות העוברים בישראל מבנק לבנק הוא כ-285 אלף במוצע בשנה, ואלו החזיקו, בכ-2.5% מסך חשבונות העו"ש במערכת הבנקאית (בארה"ב זה עומד על 4%). מדובר בשיעור דומה לזה הנאמד בעולם. חלק מהניסיון להגביר את התחרות לכאורה ולהעלות את שיעורי המעבר הוקמה מערכת מקוונת לניוד חשבונות בעלות מאות מיליוני שקלים שתמומן על-ידי הבנקים. מערכת ניוד חשבונות כזו כבר הוטמעה כבר בבריטניה, והיא לא ממש משרתת את מטרת הניוד. שיעור מעבר חשבונות העו"ש בבריטניה לא השתנה ובבנק ישראל מעריכים שמערכת כזו בישראל לא תגדיל משמעותית את מספר המעברים. אז בשביל מה היא הוקמה? מהניסיון בבריטניה עולה כי המערכת הביאה לגידול של מספר המוצרים הפיננסיים המוצעים ללקוחות ומגוונם, וזה מה שעתיד, להערכת בנק ישראל, להתרחש גם בישראל. מעברים מבנק לבנק לא יגדלו, תחרות על מוצרים פיננסיים תגדל. נחיה ונראה.

דבר אחד אפשר לומר בוודאות: למרות הקלות היחסית במעבר בין בנקים ולמרות שזה עוד יותר קל עם מערכת הניוד - אנשים לא ששים לעבור, למרות שיש הצעות מפתות למעבר כזה. למה? בעיקר הפסיכולוגיה, ההיכרות עם הבנק וההרגלים מקדמת דנא. בנק איננו מכשיר סלולר, אבל גם זה, אני מניח, עתיד להשתנות עם החידושים הטכנולוגיים והרי הצריכה של הדור היותר צעיר.