אושר ניהול ייצוגית שעלולה לעלות לחברות הביטוח עד 5 מיליארד שקל

האם חברות הביטוח ייאלצו בקרוב להחזיר 5 מיליארד שקל למשקיעים? השאלה הזאת מטרידה היום (ו') את ארבע חברות הביטוח הגדולות בישראל, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי בלוד לאשר ניהול תביעה ייצוגית שהוגשה נגדן, בהיקף כ-100 מיליון שקל, בגין גבייה לא חוקית של "הוצאות ניהול השקעה", זאת לאחר שתשלומים אלה לא עוגנו בהסכם עם המשקיעים.

חשש חיוב המיליארדים נובע מהעובדה שנגד החברות מתנהלים מעל 10 הליכים נוספים בבתי הדין לעבודה בגין אותה טענה, אשר יחד מגיעים להיקף של כ-5 מיליארד שקל.

בית המשפט קיבל במקרה שהוכרע היום את טענת המשקיעים, לפיה חברות הביטוח אינן רשאיות להטיל על מבוטחיהן תשלומים שאינם מעוגנים בהסכם שחתמו מולם.

החלטת השופטת אסתר שטמר ניתנה בניגוד לעמדת רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון, אשר צידדה בעמדת חברות הביטוח. עמדתה המפורשת של הרשות הייתה שקיימת הרשאה חוקית לגביית ההוצאות ללא עיגון חוזי במסמכי ההצטרפות; ושההרשאה קיימת גם ללא פירוט ההוצאות בדיווחים השנתיים שנשלחו למבוטחים.

השופטת קבעה כי "יש לדחות את טענת המשיבות כי אישור הרשות מעניק להן הגנה", תוך שהיא מציינת כי "עמדת המאסדר בסוגיה החוזית, לרבות פרשנותו לפוליסת הביטוח, היא בעלת משקל כמובן, אך אינה מחייבת את בית המשפט".

ההכרעה ניתנה בארבע בקשות לאישור ארבע תובענה ייצוגית בנושא אחד נגד ארבע חברות הביטוח המובילות בארץ - הראל, מנורה, הכשרה והפניקס. כל הבקשות עסקו בנושא של גביית "הוצאות ניהול השקעות" (ההוצאות בקשר לניהול נכסי מבוטחים במסגרת פוליסות ביטוח פרט), אשר מכונות גם "ביטוחים תלויי תשואה או "פוליסות חיסכון".

פוליסות חיסכון הן מכשיר להשקעת כספים, שלמעשה אין בו מרכיב ביטוחי. הצדדים מתקשרים בהסכם שלפיו חברת הביטוח משקיעה את כספי החוסך לפי מסלול השקעות שבחר.

בקשת אישור הייצוגית סבבה סביב טענת המבקשים כי פוליסות החיסכון קובעות כי החוסכים ישלמו בעבור ניהול החיסכון דמי ניהול בשיעור של עד 2%, והתשלומים האפשריים הנוספים הם מסים ממשלתיים ואחרים (שאינם רלוונטיים לענייננו) ואלה בלבד.

לטענת התובעים הייצוגיים - באמצעות עו"ד גלעד ברנע, יחד עם עו"ד יצחק יערי ממשרד חן, יערי, רוזן-עוזר ושות' - חיוב המבוטח בהוצאות ניהול השקעות לא צוין בפוליסות הביטוח, והוא מנוגד להסכמה החוזית בין הצדדים.

חברות הביטוח הנתבעות טענו מנגד כי "הוצאות ניהול השקעות" הן חלק מההוצאות הישירות שמוציאות חברות הביטוח בשל ביצוע העסקאות, והן משולמות לצדדים שלישיים באופן אחיד מנכסי המבוטחים. משום כך, נטען, גביית ההוצאות נעשתה כדין.

השופטת אסתר שטמר קבעה כי "חברות הביטוח לא כללו בפוליסה הוראה המסדירה את זכותן לגבות את ההוצאות מהמבוטחים, ואין לפרש את הפוליסה ככוללת הוראה כזו. אין מדובר בחסר, כי אם בהסדר שלילי, ועל כן לא יחולו הוראות חוק הנאמנות, חוק השליחות או נוהג. משום כך הגבייה נעשתה שלא כדין".

השופטת הוסיפה וקבעה כי "תשלום שאינו מוטל על המבוטח מכוח הפוליסה או מכוח החוק - לא יוטל עליו, אלא אם קיים חסר (לאקונה) שיש למלא אותו באופן זה. לא מצאתי חסר כזה בפוליסה. חוק קופות גמל אכן מאבחן בין דמי ניהול לבין הוצאות ישירות, אך זאת לצורך אסדרת ההוצאות שמותר לגבות, ככל שהמבטח כלל הוראה כזו בפוליסת הביטוח".