הילדים סיימו ללמוד ועדיין גרים עם ההורים? אולי הגיע הזמן לגבות מהם שכר דירה

שוב הגיעה עונת סיום הלימודים באוניברסיטה, ורבים יקבלו את התעודות, ואז יהיו מוכנים למהלך הגדול הבא... חזרה לבית ההורים.

יותר משליש הבגירים הצעירים בארה"ב - אנשים בגיל 18-24 - חי בבית הוריהם ב-2015, לעומת 26% ב-2005, על פי נתוני מפקד האוכלוסין. באירופה הממוצע עומד על 28% עם שונות גדולה בין המדינות (לפי eurostat), ובישראל כ-33% בקרב גברים לפי נתוני הלמ"ס הנכונים ל-2017, ורק 18.5% בקרב הנשים (אולי משום שגיל הנישואים של נשים נמוך יותר בממוצע).

בתרבות האמריקאית, ילדים שחוזרים הביתה מסווגים באופן שיפוטי כעצלנים או כבעלי גישת "מגיע לי", אומר ג'ייסון הול, פרופסור לסוציולוגיה בדרטמות קולג', שחקר את סוגיית "ילדי הבומרנג", כפי שהם מכונים. פרופסור הול מתעצבן מהגישה הזו.

"זה דימוי ישן וחבוט" שהדורות הקודמים השתמשו בו כדי לתאר את הדורות הצעירים יותר, אומר הול. "זה לגמרי לא מעוגן בנתונים". בנוסף לכך, בדרך כלל מתגוררים ילדי הבומרנג בבית הוריהם לפרקי זמן קצרים בלבד. "מרבית האנשים שחוזרים הביתה נשארים שם שנה-שנתיים", אומר הול. "הם פשוט משקמים את עצמם".

הורים רבים אינם גובים דמי שכירות מצאצאים שחוזרים הביתה, אך מומחים פיננסיים טוענים שהצאצאים צריכים לשלם עבור חלקם בנדל"ן.

"באמצעות גביית דמי שכירות אתם מלמדים את הילדים שלכם לתקצב, להתכונן לחיים", אומרת קים לו-טו, יועצת ניהול הון משפחתי ב-Ameriprise, שמתמחה בתכנון העברת הון משפחתי מדור לדור.

ללו-טו, שפועלת מהעיר וינה בווירג'יניה, יש לקוחה שבנה נשר מהקולג' וחזר לבית הוריו, שבו התגורר ללא תשלום דמי שכירות. הוא מצא לעצמו מקום עבודה, והשתמש בכספו לרכישת מכונית פאר. שישה חודשים לאחר מכן הסכימו הוריו לקנות ממנו את המכונית כדי שיהיה ביכולתו לרכוש מכונית ספורט. כעת מצטערת אותה לקוחה שלא גבתה דמי שכירות מהבן כדי לחסוך אותם למימון חתונתו או לתשלום מקדמה על קניית בית עבורו.

סוזנה פונטיקובה מאיסט הנובר, ניו ג'רזי, הרשתה לבתה ולידידתה של הבת לעבור לגור עמה לאחר שהשתיים סיימו את לימודי הקולג' מבלי למצוא מקומות עבודה קבועים ונושאי שכר גבוה. פונטיקובה בת השישים, יועצת עצמאית לשיווק ואסטרטגיה עסקית שעובדת מהבית, הרשתה לשתי הצעירות בגיל העשרים להפוך את חדר השמש בביתה בן שלושת חדרי השינה למרחב המחיה שלהן.

פונטיקובה חיברה הסכם שכירות שבו נאמר שבתה וידידתה ישלמו לה חלק מהכנסותיהן. לאף אחת מהשתיים לא הייתה עבודה במשרה מלאה, ולכן הסכום השתנה - "מאתיים דולר בחודש אחד, 400 דולר בחודש אחר".

מכיוון שפונטיקובה - שבעלה נפטר בשנת 2000 - עובדת כעצמאית, גם ההכנסה שלה משתנה. "לפעמים קשה לי לסגור את החודש, והן היו עוזרות לי עם ההוצאות שלי. אבל התקשיתי לשמור את הבית נקי עם כל האנשים. הן אמרו שהן יעזרו, אבל הצטרכתי לנדנד להן שיעשו את זה".

בתה והידידה כבר עזבו את הבית, אך פונטיקובה אמרה שאם תרצה בתה לשוב הביתה בעתיד, היא תרשה לה לעשות זאת פעם נוספת. "אני חושבת שזו האחריות שלי לעשות מה שאני יכולה כדי לעזור לילדה שלי", אומרת פונטיקובה.

ביל וג'אנל הנטג'יס התגוררו באחד הפרברים בוושינגטון הבירה. כל אחד משלושת ילדיהם חזר הביתה בשנות העשרים שלו, ונשאר לפרק זמן של שנה עד שלוש שנים. הבת חזרה במהלך לימודיה, אחד הבנים חזר כדי להתגורר בקרבת חברתו, והבן השני חזר במהלך גירושים מכוערים. ההורים לא גבו מהם דמי שכירות, אך כעת הם מתחרטים על כך.

"בדיעבד, חבל שלא גבינו דמי שכירות מכולם כדי לתת להם חזרה את הכסף לאחר שהם עזבו", אומרת הנטג'יס בת ה-62, אחות בדימוס. "זה יכול היה להיות חיובי מאוד", מוסיף הנטג'יס בן ה-61, איש חיל הים בגמלאות. הוא ואשתו יכלו לתמוך בכל הילדים מהבחינה הפיננסית, לדבריו, אך גביית דמי שכירות הייתה מסייעת לילדים להתכונן ל"חיים האמיתיים".

לקחת דמי שכירות מהילד? כך תעשו את זה נכון

גובה דמי השכירות: קים לו-טו, יועצת פיננסית ב-Ameriprise, ממליצה לדרוש אחוז מסוים ממשכורת הנטו של הילד, בטווח של 10%-30%.

הוצאות אחרות: בנוסף לדמי שכירות ואוכל, צריכים ההורים והילדים להחליט כיצד ימומנו הוצאות אחרות. ביטוח רכב, ביטוח בריאות, החזרי הלוואת סטודנט והוצאות אחרות, צריכות להיות מכוסות מבלי שההורים יצטרכו לנגוס בחסכונות הפנסיה של עצמם.

עזרה בעבודות הבית: נוסף לדמי השכירות, צריכים הילדים הבגירים לעזור גם בעבודות הבית. חובות הבסיס כוללות שמירת ניקיון החדרים שבהם הם משתמשים, כביסת בגדיהם ושטיפת כלים. בקשו מהילדים לעזור לכם בעבודות תחזוקה שגרתיות, כמו טיפול בחצר, ניקיון אביב ורחיצת מכוניות.

סנקציות: פרטו מראש את הסנקציות של אי-עמידה בתשלום דמי השכירות. אופציות: דרשו מהילד לספק עבודה במקום דמי שכירות; בדקו את ההוצאות של הילד, ואם תמצאו הסבר סביר לאי-תשלום דמי השכירות, שקלו להנמיך אותם, או הציעו עבודה במשרה חלקית לכיסוי הסכום החסר. הודיעו לילד חודש מראש אם אתם שוקלים לבקש ממנו לעזוב את הבית, כדי שיהיה לו די והותר זמן למצוא חלופה בטוחה ובת-השגה מהבחינה הפיננסית.