יש הרבה נושאים שיכולנו לשבץ הערב ככתבה ראשית ב"גלובס". יכולנו לסקר את קרבות ליברמן-גנץ-נתניהו, יכולנו לנסות ולהעריך מי יקבל את תיקי המשפטים והחינוך או לעסוק בזהות מבקר המדינה או במשבר של טבע או של חברות האופנה. יכולנו.
אלא שבמקום לעסוק בכל הנושאים החשובים הללו, החלטנו לקחת את העמודים הראשונים של המהדורה המודפסת של "גלובס" ולספר לכם סיפור אחר. סיפור על מערכת ה"ניו יורק טיימס" שנאבקת כל יום על דבר אחד, לכאורה קטן, לכאורה מובן מאליו, אבל למעשה לא מובן מאליו בכלל, על בדיקה ופרסום של עובדות. כפי שהן, פשוט כך.
אז למה בחרנו למקם דווקא את הראיון הזה, דווקא היום בחזית העיתון שלנו? לא כדי להתיימר ולרמוז שמערכת "גלובס" קרובה לעמוד בסטנדרטים של ה"ניו יורק טיימס", לא כדי להטיף לעיתונים אחרים ולא כדי להתחמק מדיון חשוב שהתעורר ממש בימים אלה סביב תפקיד העיתונות בכלל והתפקיד של "גלובס" בפרט. בחרנו לפרסם את הראיון הזה כאן, בבמה המרכזית, כדי להזכיר קודם כול לעצמנו, לשם מה התכנסנו.
אנחנו נמצאים בימים שבהם חלקים נכבדים בעיתונות מתגייסים להגן על בית המשפט העליון בשם החשש המכונה "קץ הדמוקרטיה". בזמן הזה כמעט שכחנו שגם העיתונות היא שומר סף שהאמון הציבורי בו הולך ומידלדל מרגע לרגע. כמעט שכחנו לשמור על עצמנו ועל הקוראים שלנו בקרב התודעה שמתחולל. קרב שבו הכול, כמעט הכול, נצבע בו בצבעים של שמאל וימין, של שבטים ומחנות.
יש הרבה דרכים להתמודד עם המציאות הזו, ולנו ב"גלובס" יש הדרך שלנו, שאותה אנחנו מעמידים מדי ערב לשיפוטכם: אנחנו שואפים לעיתונות עובדתית, עיתונות המבחינה בין עובדה לבין דעה, עיתונות שמביאה מגוון של קולות ודעות, תוך הקפדה על דיווח אמת. בכל הפלטפורמות, בידי כל העיתונאים, ללא פשרות.
הקרב הזה נהיה קשה ואינטנסיבי לאחרונה, ובכל זאת אנחנו קמים מדי בוקר כדי לנצח בו. הטמענו ב"גלובס" את פעילות "המשרוקית" - בדיקת עובדות על-ידי מערכת עצמאית שאיננה כפופה למערכת העיתונאית. מערכת "המשרוקית" בודקת מדי יום אמירות של פוליטיקאים ופועלת כדי לדייק את השיח, גם מימין וגם משמאל. בימים אלה עובדים ב"משרוקית" על הרחבת הפעילות גם לביקורת של עובדות שפורסמו ב"גלובס" בידי עיתונאי "גלובס".
במקביל, פעילות בדיקת העובדות היא לא נחלת "המשרוקית" בלבד. כל יום, כל היום, אנחנו פועלים לבדוק את עצמנו לפני פרסום, ובדיעבד. אנחנו שואפים למינימום של טעויות וכשהן קורות אנחנו מתקנים אותן בשקיפות.
שואלים אותי בימים האחרונים, ואני מניחה שישאלו אותי עוד יותר בעתיד - למה לנו בעצם לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, ואני משיבה - אנחנו עיתון, הפעילות שלנו בחוץ ממילא, איפה נכבס אם לא בחוץ? לתפיסתנו - אין לנו ברירה אחרת.
"גלובס" הוא לא ה"ניו יורק טיימס" (עדיין), והעיתונות בישראל לא הגיעה לרמת בדיקת העובדות שלו. אני לא יכולה להבטיח לכם שלא נטעה, אני כן יכולה לומר שהמסע להצבת העובדות במרכז השיח הוא ארוך, ושאנחנו נחושים לצעוד בו. אין כבר דרך חזרה.
כתבות
ני"ע
