מעסיק, ארגנת אירוע גיבוש בחברה? זו בכלל הוצאה של העובדים

ארגונים רבים הגיעו לתובנה כי מערכת יחסים טובה בין העובדים, גיבוש ותחושת שייכות והזדהות עם הארגון, הם בין הגורמים המרכזיים להגדלת ושיפור התפוקה של הארגון. על רקע זה ארגונים גדולים וקטנים מפנים משאבים ניכרים לפיתוח תחושת שייכות וגיבוש של העובדים לארגון. בין הפעולות הללו ניתן למנות שעות ספורט יומיות, ארוחות משותפות, לימודי העשרה שונים, טיולים ופעילויות דומות.

השקעת המשאבים האדירה בארגונים שונים לטובת המטרות הללו מעוררת את שאלת ההכרה בהוצאה לצורכי מס. כידוע, כאשר הוצאה מסווגת כטובת הנאה לעובד, על המעביד לזקוף את שווי טובת ההנאה במשכורתו של העובד בבחינת הכנסה נוספת. לעומת זאת, כאשר לא מדובר בטובת הנאה של העובד אלא בטובת המעביד, וכאשר לא ניתן לזקוף את ההוצאה לעובד ספציפי, יכול המעביד להכיר בהוצאות אלו כהוצאות שהוצאו לצורכי ייצור הכנסתו, דהיינו להקטין את הכנסתו החייבת בגובה ההוצאה.

התובנה המתוארת בתחילת הדברים הולכת ומחלחלת בקרב ארגונים שונים, ואף ניכרים ניצנים של הכרה בתובנה זה על ידי בתי המשפט. כך למשל בעניין דה נשון טרפיק בע"מ, קבע בית הדין האזורי לעבודה כי אירוע הגיבוש שערכה התובעת לעובדיה אינו מהווה "טובת הנאה" לעובד ולפיכך אינו בגדר "הכנסת עבודה" המחייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי.

בסופ"ש? עם בן זוג? "טובת העובד"

באופן מצער התפיסה המתוארת טרם חלחלה בקרב רשות המסים, אשר מחזיקה בעמדה ארכאית ובלתי מוסברת אשר פורסמה לאחרונה, לפיה כל פעילות בה משתתף העובד אשר מקיימת את אחד מהתנאים המפורטים בהנחיה, מהווה הטבה לעובד אותה יש לזקוף כהכנסה של העובד במישרין. כך למשל, נקבע בהנחיה כתנאי יסודי לאי זקיפת שווי לעובד, כי העובד יימנע, בכל מצב, מצירוף בן זוגו לאירוע ואף לחלק ממנו. עוד נקבע כי הפעילות תיערך בישראל, במהלך שבוע העבודה בלבד, ובמידה ואף חלק מהפעילות נערכת בסוף שבוע או בחופשה, יש לזקוף שווי מלא על כל הפעילות כהכנסה של העובד.

אנו סבורים שלעמדת מס הכנסה אין מקום בעידן הנוכחי. היא אינה נותנת ביטוי למחקרים רבים המצביעים על גידול בפריון של העובדים המרגישים שייכות, נהנים לעבוד ביחד, ומייצרים קשרים בין הארגון למשפחתו של העובד, כך שהופכים כולם ״למשפחה אחת״. ברור לגמרי שמעביד הדוגל בגישה כאמור, משקיע את המשאבים בראש ובראשונה לצורך ייצור הכנסתו.

כיצד נבחן האם ההוצאה שמוציא המעביד היא לטובת המעביד או לטובת העובד? בפסיקה גובש מבחן "נוחות המעביד", לפיו אם מבחינה אובייקטיבית טבעו של התפקיד מצריך את העובד להיזקק למצרך או לשירות, אין לזקוף לעובד את שוויו של אותו מצרך או שירות כהכנסת עבודה.

לצורך המחשה, נבחן לדוגמה הוצאה של חברה במימון לימודים אקדמאים לעובדיה. נקבע כי לימודים אקדמיים יוצרים יתרון משמעותי לעובדים אף מחוץ למסגרת העבודה, ומשכך אותה הוצאה משרתת את טובת העובד ויש לזקוף אותה כהכנסת העובדים. לעומת זאת, כאשר דובר בהוצאת מעביד במימון לימודי השתלמות תקופתיים לעובדיו - קבע בית המשפט כי מדובר בהוצאה שנועדה לשמור על הקיים, קרי לתחזק את הרמה המקצועית של העובדים, ומשכך למעשה מדובר בהוצאה המשרתת את נוחות המעביד.

קריטריונים קשיחים, אי התאמה להיום

לאור האמור, קביעת קריטריונים קשיחים על ידי רשות המסים שאין מאחוריהם היגיון (שהרי מה הרלוונטיות של מיקום האירוע לבחינת שאלת הנוחות?) לאי זקיפת שווי הוצאת מעביד לקיום ימי גיבוש כהכנסה לעובדים, אינה תואמת את שוק העבודה המודרני, לפיו עובדים מרוצים ומגובשים מגיעים לתפוקות גבוהות יותר בעבודתם - דבר המשרת את המעביד.

אם כן, אנו מחזיקים בעמדה שונה מעמדת רשות המסים. אנו סבורים שבמקרים המתאימים, הוצאות בגין ימי גיבוש, לרבות כאלה המתקיימים בסופי שבוע ולרבות כאלה בהם לוקחים חלק בני משפחה, מקום בו מדובר בארגונים שדוגלים בעקרונות שתוארו לעיל, יוכרו כהוצאה מוכרת לצרכי מס או לכל הפחות לא ייזקפו כטובת הנאה לעובד. לטעמנו, אין כל רלוונטיות לשאלה היכן או מתי מתקיים האירוע, אלא יש לבחון את מהות האירוע על רקע ה"אני מאמין" של אותו ארגון.

בהקשר זה יש לזכור כי לעמדת רשות המסים אין כל תוקף משפטי מחייב. לכן נישום רשאי, לאחר שנועץ עם מומחה בתחום לגבי נסיבותיו הספציפיות, לפעול שלא בהתאם לעמדה שפרסמה רשות המסים. 

עו"ד רני שורץ הוא שותף במשרד ירון אלדר פלר שורץ ושות', אורי סטנסקו הוא עו"ד במשרד