לבנות צפוף יותר: קריאת התיגר על 'מגדלי המגורים'

מתנגדים לבנייה מחוץ לעיר? רוצים לשמור על השטחים הפתוחים? אין בעיה. רק דעו, שבתוך העיר יהיה צפוף הרבה יותר מאשר היום - וזה דווקא לא רע. זה המסר של מינהל התכנון השבוע. זה מסר מעודד, אולם הוא מחייב את המתכננים בישראל להתבגר ולעלות מדרגה ואפילו שתיים.

המודעות שצריך לבנות יותר צפוף, אולי חלחלה למודעות מוסדות התכנון בישראל, אבל לא הופנמה לגמרי, בדיוק כמו הכורח בפיתוח התחבורה הציבורית. מבחינה זו, מינהל התכנון קורא תיגר על הקונספט התכנוני השולט כיום בארץ, שנותן מענה לצורך בצפיפות בצורה של מגדלים.

ועדות התכנון מאשרות ומעודדות בנייה לגובה, שהיא יקרה לתחזוקה ובעייתית לניהול, בלי שמישהו מנסה להעלות את השאלה האם זה הפתרון המיטבי לצורך הציפוף. מעדיפים להתעלם מהעובדה שרוב הערים הגדולות במערב אירופה אינן נזקקות לבנייה גבוהה למגורים על מנת שייחשבו לצפופות.

המגדלים יובאו ארצה מהמערב, ובעיקר מארה"ב. אבל שם הם מוקמים בעיקר במרכזי הערים, במקומות שבהם היצע השטחים מוגבל ומחירי הקרקעות גבוהים במיוחד. בישראל ניתן לראות מגדלים גם במקומות כמו מזרח עכו או טירת הכרמל, שאין שום קשר בינם לבין מרכזי הערים ומחירי הקרקעות. בחיפה לעומת זאת, הותירה תוכנית המתאר העירונית החדשה את שכונת הדר הכרמל בצפיפות דומה לזו שנקבעה במנדט הבריטי, ובמרכז ירושלים ובמערב נתניה מקריבים מוסדות התכנון את התכנון הטוב לטובת תושבי חוץ.

האדריכל ישראל גודוביץ' העיר פעם שבאותו שטח שמקימים מגדל של 16 קומות, ניתן להקים 4 מבנים של 4 קומות, אבל נראה שבישראל אנחנו עדיין בהתפעלות מ"המגדל הכי גבוה", דבר שלא מעסיק את האמריקאים והמערב אירופאים זה עשורים.

במצב כזה לא נראה שישראל בשלה לעמוד בבחינת הבגרות התכנונית של מינהל התכנון, והשאלה היא מה יצליח להוריד אותנו מהמגדליזציה, לטובת תכנון חכם וטוב יותר.