להיזהר ממארב איראני בסוריה

בשבועיים האחרונים התפתח רצף אירועים ביטחוניים בזירה הסורית: ירי נגד מטוסים (נ"מ) מסוריה לעבר מטוסים ישראליים בגולן; תגובה ישראלית - תקיפת סוללות נ"מ וטילים נגד מטוסים ומטרות נוספות בסוריה; שיגור שתי רקטות גראד משטח סוריה לעבר החרמון הישראלי; תגובת ישראל בדמות תקיפת מטרות של איראן, חזבאללה והמשטר הסורי, ובראשן מרכז לוגיסטי המשמש את משמרות המהפכה האיראניים, שכולל תשתית מבצעית שנבנית במרץ בשדה התעופה 4-T (אזור שבראיית האיראנים נתון למטריית הגנה אווירית רוסית ואף משמש מטוסים רוסיים); וירי נ"מ מסוריה לעבר החרמון הישראלי, ללא נפילות בשטח ישראל.

שתי רקטות הגראד שוגרו לעבר החרמון (אחת נחתה בחרמון הישראלי והשנייה כנראה בשטח סוריה) מטווח של כ-30 ק"מ מהגבול, אזור שבו פועלים מספר גורמים בסוריה העשויים להתעניין בפגיעה בישראל, כל אחד מסיבותיו שלו. הראשון הוא משטר אסד, שמנסה להרתיע את ישראל מהמשך תקיפות בסוריה. הגורם השני הוא מיליציות שיעיות, המופעלות על ידי איראן, המונעות מהרצון לנקום בישראל על התקיפות האוויריות נגד התבססות איראן ושלוחיה בסוריה. השלישי הוא חיזבאללה, שמאותת כי אין בכוונתו לוותר על פרויקט שיפור דיוק הטילים, ואם אפשר לעשות זאת מסוריה ולא מלבנון - מה טוב.

עולה השערה נוספת כי בעקבות "חתול שחור" שעבר בין מוסקבה לטהרן בעניין הסורי, כשברקע אסד קובל על כך שהוא משלם את מחיר מעשי איראן בסוריה, משמרות המהפכה האיראניים מעוניינים לעורר הסלמה בלי לקבל אחריות לכך. התכלית היא הגברת התלות הסורית באיראן, מתוקף כוח ההיזק שברשותה, שבכוחו לערער את היציבות ולשבש את התהליכים הפוליטיים לקיום רפורמות שלטוניות במדינה.

ישראל בתורה נוהגת באופן דואלי בזירה הסורית: מחד גיסא, מבחינתה יש כתובת אחראית אחת - משטר אסד. זאת מתוך תפיסה "חינוכית" שנמנעת מהכרה בריבוי כתובות. מי שמזמין ומארח גורמים עוינים במדינתו - יישא בתוצאות. ישראל הטילה את האחריות לירי לעבר החרמון על משטר אסד, כמי ששולט באזור, ולא העלתה טענה ישירה נגד איראן.

מאידך גיסא, ישראל רואה באיראן אויב ובהתבססותה בסוריה אתגר ואיום מרכזי, שיש לשבשו באמצעות תקיפות אוויריות ופעולות צבאיות אחרות, ולא על ידי מיקוד הפגיעה במשטר אסד.

ישראל ריסנה את התקפותיה בסוריה בחודשים האחרונים, כנראה בשל לחץ ממוסקבה, שנובע מרצון לשמור על יחסים טובים מולה, כדי לסייע בקידום מהלך מתואם רוסי-אמריקאי להסדר בסוריה, שיכלול את הוצאת הכוחות הצבאיים שתחת הפיקוד האיראני.

אירוע שיגור הרקטות סיפק לצה"ל הזדמנות לפגוע בתשתיות האיראניות ששוקמו וחודשו בסוריה, מבלי להרגיז יתר על המידה את רוסיה, ויתכן שאף להמחיש את הסכנות הקיימות בהתנהלות האיראנית, ולדרבנה, כמו גם את משטר אסד, לקדם את התהליך הפוליטי בסוריה.

היחסים והתיאום האסטרטגי בין מוסקבה לירושלים הם לצנינים בעיני האיראנים, השואפים לנטרל את הישגי ישראל עד כה במספר מאמצים: לפגוע ביחסי ישראל-רוסיה; לצמצם את חופש הפעולה האווירי הישראלי בשמי סוריה; להמשיך את ההתבססות בסוריה ואת הגברת התלות של אסד בסיוע האיראני.

האיראנים מוטרדים גם מהמגעים בין וושינגטון למוסקבה לפתרון המשבר בסוריה, ובתוך כך מהפגישה מתוכננת בין ראשי המועצות לביטחון לאומי של ארצות הברית, רוסיה וישראל, שבבסיסה הפעלת לחץ לדחיקת איראן מסוריה והנעת תהליך פוליטי שיביא לצמצום ההשפעה האיראנית במדינה.

בראיית איראן, הדרך לאתגר את ישראל היא לחולל אירועים "קטנים" בסוריה, שיגדילו את מרחב החיכוך הישראלי עם כוחות משטר אסד ועם הכוחות הרוסיים. ככל שישראל תידרש להגיב ליותר אירועים, אזי גדל הסיכוי לטעויות ולהתקלות עם רוסיה וגם עם כוחות המשטר. אם ישראל תבחר להבליג, יתגבשו כללי משחק חדשים ואיראן תהיה יותר חופשיה להמשך התבססותה בסוריה.

בשני המקרים איראן תצא נשכרת, וזה ההיגיון מאחורי המדיניות הנוכחית של משמרות המהפכה בסוריה.

לפי שעה צה"ל נהנה משליטה במרחב האווירי, ואם יימנע מטעויות וישכיל לדעת על מה יש להגיב ועל מה ניתן להבליג (ובפרט מול הכוחות הרוסיים בסוריה), תוכל ישראל להמשיך - לעת עתה - להלום במאמצי ההתבססות של איראן ובהברחת הנשק לשלוחיה, כולל חיזבאללה. בד-בבד תוכל ישראל לשפר את התנאים להסדר פוליטי בהובלת רוסיה וארצות הברית.

לנוכח המשבר הפוליטי בישראל, משימה זו נופלת כמעט באופן בלעדי על הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי. עליו מוטלת האחריות הכבדה לא להיקלע למארב האיראני.

הכותב הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS