"בעלי השליטה ניסו לתמוך בכארמור על ידי הזרמות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, אולם הדבר לא צלח"

שמונה שנים החזיקה מעמד יצרנית הרכבים המיוחדים, חברת כארמור, עד שחזרה בשבוע שעבר לדיון בבתי המשפט בעקבות קשיים כלכליים שהכריעו אותה. בגלגולה הקודם, תחת השם התכוף ובבעלות דוד אורון, נקלעה החברה למשבר ועברה לידיה של חברת ברנד , בשליטת קרן KCPS, במסגרת הסדר חוב. בכך ניצבת החברה בפני הסדר חוב שלישי תוך 15 שנה. הרי גם אורון רכש את השליטה בה ב-2004 בעקבות כניסתה להקפאת הליכים בגין חובות של כ-50 מיליון שקל, אז תחת ידיה של משפחת מהרשק.

ביולי 2011, כשמונה שנים לאחר הרכישה של אורון, הושלמה העברת מלוא מניותיה של התכוף לידי ברנד, לאחר אישור הסדר נושים שכלל השקעה של כ-25 מיליון בחברה במזומן. השתלטותה של ברנד על התכוף נעשתה לאחר שהחברה נקלעה למשבר קשה וחדלה לשלם את חובותיה, שנאמדו בכ-200 מיליון שקל לבנקים הנושים - הפועלים, אגוד ודיסקונט, קרן אוריגו וגם למחזיקי האג"ח, להם הייתה חייבת החברה יותר מ-20 מיליון שקל.

כארמור, הפועלת מאתרי ייצור באזור התעשייה ציפורית הסמוך לנצרת ובאזור התעשייה הדרומי של אשדוד, מספקת פתרונות משולבים לתחום הרכב ופעילותה כוללת תכנון, פיתוח, ייצור, הרכבה, התאמה ותחזוקת כלי רכב ייעודיים לשימושים אזרחיים וביטחוניים. החברה נוסדה כבר ב-1947 ובמהלך מלחמת העצמאות נעשה שימוש ברכבים משוריינים שבנתה לתנועה בדרכים. כיום פעילותה מתרכזת בתכנון, פיתוח ושיווק של רכבי כבאיות במסגרת מיזם משותף עם חברת מרכבים, המשמשת כקבלן משנה של כארמור.

שוב הכריע הסכסוך עם BMC הטורקית

אחד החוטים המקשרים בין שתי הקריסות האחרונות של יצרנית הרכבים הישראלית היא חברת BMC הטורקית. פסק בוררות בינלאומי קבע עתה כי על כארמור לשלם לה יותר מ-13 מיליון שקל (3.7 מיליון דולר), אחרי סכסוך בין הצדדים. פסיקה זו היתה "הקש ששבר את גב הגמל" של כארמור, והובילה אותה לפתחו של ביהמ"ש. מדובר בפרויקט בתחום הרכבים בהיקף של כ-25 מיליון דולר, עליו הצדדים חתמו ב-2015, ואשר חילוקי הדעות לגביו התעוררו ב-2017 עם פנייתה של החברה הטורקית בטענות לאיחורים במועדי אספקה ונזקים שנגרמו עקב כך, ובהתאם, דרישה לפיצוי.

בהמשך החליטה החברה הטורקית לחלט ערבות בנקאית של כ-2 מיליון דולר והסכסוך עבר לדיון במסגרת בוררות בלשכה הבינלאומית למסחר, הליך בו ביקשה כארמור סעד כספי של כ-2.5 מיליון דולר והצד הטורקי תבע את העברת הרכבים שלא הגיעו לידיו ללא תמורה נוספת, נוסף לכ-7 מיליון דולר. ב-2011 קשיים וחילוקי דעות שהתגלעו בין אותה חברה לבין התכוף, במסגרת פרויקט משותף אחר של שתי החברות לפיתוח רכב ממוגן, הצטרף לירידה בצבר ההזמנות של התכוף, אשר הובילו יחד לקריסתה.

בעקבות חוסר יכולתה של כארמור להתמודד עם התחייבויותיה, בימים האחרונים פנו בהסכמתה לבית המשפט מזרחי-טפחות ודיסקונט, שניים מהנושים המרכזיים של כארמור, בבקשה למינוי דחוף של כונסי נכסים מטעמם, עוה"ד רונן מטרי וישראל בכר, במטרה "למקסם את שווי נכסי החברה". השניים מבקשים מבית המשפט לאשר להם להמשיך להפעיל את החברה "לשם ביצוע הפעולות הנדרשות" להשלמת מיזמים ועבודות הנמצאים בתהליך, לדאוג לחלוקת נכסיה וכן "לנהל מו"מ למכירת נכסי החברה או חלק מהם עם מתעניינים פוטנציאליים".

הבקשה הוגשה "בדחיפות בעטיה של התדרדרות קשה במצבה הכלכלי של החברה, תוך שאין ביכולתה של החברה לפרוע את חובותיה", וזאת לאחר שבחודשים האחרונים עברה "מספר אירועים אשר הביאו במצטבר לפגיעה כלכלית קשה בחברה, אשר אף לפניהם הייתה במצוקה כלכלית". אלה כללו הגדלת ההפסדים, שתוכנית התייעלות ושינוי המודל העסקי לא סייעו לשנות, נוסף לסכסוך מול החברה הטורקית, כמוזכר, שדרדרו את מצבה.

מהבקשה עולה כי תזרים המזומנים הנוכחי של כארמור, "מאפשר לחברה לפעול, תוך שחיקת הונה החוזר, לכל היותר עד לחודש אוגוסט, וזאת על בסיס השארת מסגרות האשראי המאושרות היום בחשבונותיה". מהבקשה, שהוגשה על-ידי עוה"ד מטרי ורמי אהרון מטעמו של דיסקונט, ועל-ידי עוה"ד בכר וענת מרום, מטעמו של מזרחי טפחות, עולה כי חובה של כארמור למזרחי טפחות עומד על כ-18 מיליון שקל, ולדיסקונט על כ-4 מיליון שקל. נוסף לחובות לבנקים, לכארמור חובות של כ-35 מיליון שקל לספקים, וכ-20 מיליון שקל לבעלי מניות החברה, כך שסך חובותיה מתקרבים לכ-80 מיליון שקל.

פניית הבנקים לביהמ"ש מעלה תמונה ולפיה כארמור מתמודדת עם קשיים בפעילות מאז נרכשה על-ידי ברנד. לפי הפנייה, "החברה נדרשה לתקופת התאוששות ממושכת לאחר אישור הרכישה (על-ידי ברנד א'ל) והוצאתה מהקפאת הליכים". כמו כן, החברה דיווחה כי היא מתמודדת עם תחרות ענפית גוברת, צמצום פרויקטים מוסדיים, וירידה חדה בהכנסותיה.

כתוצאה מכל אלה, החברה צברה הפסדים ניכרים וגירעון בהון. בעלי השליטה ניסו לטענתם "לתמוך בחברה על-ידי הזרמות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, ואולם הדבר לא צלח". עם כניסתה של כארמור תחת חסותו של ביהמ"ש מסכמת חברת ברנד הפסדים המצטברים לכמה עשרות מיליוני שקלים בכארמור, וזאת לאחר שעל רכישתה נאבקה מול כמה גופים ומשקיעים, שכללו גם את קרן אוריגו, משפחת ויזר וכן את חברת כור מתכת של פיני אוסלרנה.

ברנד נפטרת מה"גיבנת": המניה תתאושש?

בעלת השליטה בכארמור, קרן KCPS של השותפים גלעד הלוי, אורי עינן וגלעד שביט, יכולה לשאוב עידוד מהפרידה מה"גיבנת" שהעיבה על תוצאותיה של ברנד כבר תקופה ארוכה. ב-KCPS ובברנד יכולים לקוות שכעת גם מניית החברה תתאושש, אחרי שבשנה האחרונה איבדה כ-25%, והשלימה צניחה של כ-65% מרמת השיא שקבעה במהלך 2017, אז שיקפה לחברה שווי של 210 מיליון שקל, לעומת שווי נוכחי של כ-70 מיליון שקל.

מלבד כארמור, עוסקת ברנד בשני מגזרי פעילות נוספים - המתכת וההקמות, אשר בניגוד לכארמור, מציגים רווחיות תפעולית. בסיכומה של 2018, פעילות המתכת של ברנד, הכוללת יצור, עיבוד והרכבת מוצרי מתכת שונים, סבלה מירידה בצבר הזמנות שבאה לידי ביטוי בשחיקה של 26% בהכנסות, ל-131 מיליון שקל, ולמרות זאת הרווח התפעולי ממנה קפץ ב-36% לכ-11 מיליון שקל, אחרי שקודם לכן רשמה הפסדים מפרויקט גדול בתחום האנרגיה. ברבעון הראשון השנה הכנסות מגזר המתכת עלו בכ-2% בהכנסות, ל-42 מיליון שקל, אולם הרווח התפעולי נשחק ב-8%, לכ-3 מיליון שקל.

בפעילות ההקמות של ברנד, המתבצעת בעיקר באמצעות החברה הבת גרנד אופק פרויקטים, וכוללת הקמת תשתיות מתכת, לרבות קונסטרוקציות פלדה, מתקני אנרגיה ומתקנים תעשייתיים, שמרו ההכנסות והרווח התפעולי ל-2018 על יציבות, ברמה של כ-74 וכ-16 מיליון שקל בהתאמה. בסיכום הרבעון הראשון השנה, הכנסות מגזר ההקמות טיפסו ב-21% ל-20 מיליון שקל, אולם הרווח התפעולי נותר ללא שינוי, ברמה של כ-3 מיליון שקל.