אפשר לחיות ביחד, אבל צריך לרצות את זה

לאחרונה קיבלתי הודעה מחבר, "שוב הפתעת" הוא אמר. "מה?", שאלתי. "את עולה להר הבית?!".

השנה זכיתי לעלות להר הבית, חלום שהתגשם. כאשר עליתי, גילתי שיש סיכוי שההר לא יהיה פתוח ביום ירושלים בגלל התנגשות עם הרמדאן. פעלתי ביחד עם אחרים בדרך חוקית ודרך בקשה למשטרה, להשאיר את ההר פתוח. לבסוף, בהוראת השר לביטחון פנים גלעד ארדן, ההר נשאר פתוח ליהודים.

היה לי עצוב באופן אישי לעלות להר עם הרבה מגבלות, לחוות כעס בלתי נשלט צרחות וזריקת חפצים. עצוב היה לראות לכלוך, ערמות זבל וביוב זורם. הרי אם יש קדושה למקום, היא צריכה לבוא לידי ביטוי משני הצדדים.

לבסוף גם הצלחתי לחוות קדושה על ההר, למרות הביזוי מהצד השני. בהליכה אחורה בדרך החוצה אפילו הצלחתי לשיר "תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון מלפניך" וירדו לי דמעות מהמעמד, דמעות על כולנו.

אני ליברלית ומאמינה בחופש התנועה, בחופש הפולחן ובחופש הדת לכל הצדדים. כואב לי לראות שלעיתים אנחנו ליברלים, עד שזה מגיע לחצר האחורית שלנו.

מאז הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים ב-2015 אני שותפה למצעד. מגיעה לכניסה, מתפללת עם החברים, הולכת למקום הרצחה, שמה פרח והולכת הביתה. בשבילי זו אמירה - קודם כל "אל תרצח".

אני גם בעד חופש פולחן לנשות הכותל. ההגזמה סביב הנושא הזה תמיד מרחיקה אותי. אני בעד לתת מקום לכל מי שרק רוצה, ובלבד שייתן מרחב לאחר, וכמובן בלי להזיק.

כמה מדהים יכול היה להיות, אם יכולנו רק לעצור לרגע ולראות את האחר מהצד השני של המתרס.

הפעם הראשונה שעברתי את המשבר הזה, של עיוורן כלפי האחר, היה בגירוש/התנתקות מגוש קטיף. חשבתי בליבי, שהמפונים יתקבלו בהרבה אהבה ואמפתיה. לצערי התאכזבתי. מאז ועד היום אני מנסה להרבות אור וטוב וחיבורים.

עם בוא עלינו הבחירות החדשות, אני חושבת שרב המחבר על המפריד, ועלינו להקפיד לרצות זאת. אני בעד מעגלי שיח לגלות את השווה והמוכר, שיסללו את הדרך לממש חיים משותפים כאן בארץ הזו. האמירות "שמאלי" ו"ימני" הן זרות, מפרידות ומשסעות. הן יוצרות מציאות, שבה רואים את הסיסמה במקום את האדם.

יש לנו עוד אג'נדות חוץ מנרטיב של "שמאל" או "ימין". אנחנו מגוונים, מורכבים וחושבים בצורה שונה על כל עניין. ייתכן שנמצא מישהו מקרבנו שהוא ימין מדיני ושמאל חברתי או ההפך, אנני יודעת. אבל אני כן יודעת שלכולנו אכפת וכל אחד רואה ואוהב את ישראל מזווית הראייה שלו.

בתקופת בחירות, שבה מתעצם השיח המתלהם, ננסה לא להיגרר אליו ולדבוק בדברי חז"ל: "וכך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם?! ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה" (תנא דבי אליהו כ"ח). לכן בואו נחבר את כל האהבות יחד - כי יש בנו אהבה והיא תנצח.

ואסיים בתפילה. שכשם שאצל הנביאים, הר הבית איננו מקום שבו מתרחשות מלחמות דת, אלא מקום המאחד את העמים השונים "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיה נו, ז), כך גם אנחנו, נגיע בעתיד אל היום שבו נתגבר על הפחדים והאיבה, ונהפוך את המקום מזירה של מאבקי כוח, למקום תפילה שבו כל העמים חיים זה לצד זה באהבה שלום ורעות. 

הכותבת היא פעילה חברתית, חברת סיעת התעוררות בירושלים