מדברים על פילנתרופיה אבל שוכרים חברות ריגול

תחקיר עובדה בשבוע שעבר פתח תיבת פנדורה על התרבות העסקית והארגונית של חלק מעולם העסקים הישראלי. אין טעם להרבות מילים על החברה עצמה, שמכנה את עצמה "קופסה שחורה", ועושה עסקים ורווח, וכמעט נהנית לנפנף בתדמית האפלה, הכוחנית והמאיימת של שירותי הביון הישראלים. בושה לעובדיה מנהליה ומי שמייעץ לה ומכשיר את המעשים הפסולים שלה. את הטיפול בהם כדאי אולי להשאיר למערכת הביטחון עצמה, שחייבת לשים גדרות לתופעה, ולבתי המשפט.

החשוב יותר הוא התרבות העסקית של חלק מהתאגידים הישראלים החשובים והגדולים ששמם עלה בתחקיר, ואולי גם חברות נוספות שלא נמצאות בו. חשוב להפנות את הזרקור למנהלים, לדירקטוריון, וליועצים המשפטיים של החברות הללו, שאמורות לפעול לפי חוק, וערכים של אחריות תאגידית וחברתית, כמו גם אתיקה עסקית.

כיצד זה קורה שחברות אלה שוכרות ומפעילות את ה"מודיעין העסקי" של בלאק קיוב שנראה כעוסק בפרקטיקות של הטרדה, חדירה לפרטיות, מעקבים, התחזות, ושמטרתו השגת מידע שיאפשר את מה שעולה לפחות כהפחדה, הכפשה והרתעה של מתחרים, עיתונאים ורגולטורים.

אין מדובר בחברות שוליות, וגם לא בכאלה שחסרות מנהלים מנוסים, דירקטוריון מפקח, ועדת ביקורת, יועצים משפטיים, וקוד אתי מחייב. כל אלה יתבטאו כל השנה בראיונות לתקשורת, באירועי החברה ובמפגשים פנימיים על האחריות החברתית שלהם, העצמת החלשים, פילנתרופיה תאגידית, והגינות בעסקים.

הדרך לצמרת, אומרים כולם, היא עבודה קשה ונאמנות לערכים המקצועיים שלך כאדם. כיצד ייתכן שאותם אנשים משקיעים הון עתק ונותנים יד לפעולה בשמם ועבורם, שכל כולה, הפרה גדולה אחת של ערכי ההגינות, ומטרתם השגת יתרונות ומנופים לא ראויים על סביבתם העסקית.

אין זה משנה כלל, כרגע, אם מדובר בעבירות ברורות וגלויות על חוק העונשין וחוק הגנת הפרטיות, או בתחום האפור הכהה שלהם. כל מנהל, דירקטור וכל יועץ משפטי יודע היטב שהשגת מידע עסקי ואישי מהסוג הזה, תוך כדי מעקבים, התחזות, הקלטות סתר, וטמינת פח לאחרים, הם פרקטיקות פסולות ומגונות, בעיקר שהן מופנות כלפי צדדים שאינם מעורבים ישירות, אלא ממלאים את תפקידם הציבורי או המקצועי, כמו עיתונאים, אנשי מקצוע, ורגולטורים.

הגינות עסקית ואחריות תאגידית זה לא רק מילים יפות וקישוט. זוהי הגנה מפני סיכונים, מפני משברים, מפני תביעות. הגנה הולמת וחשובה בדיוק מהרגע שקורה עכשיו, כאשר הדברים נחשפים. מי נתן את ההוראה? מי סיפק לנו את הכיסוי? את כל השאלות האלה אפשר היה לחסוך, אם רגע לפני שקופצים לקנות שירותי מודיעין עסקי, נעצרים לשאול, מה בדיוק עושים שם, בשמנו ועבורנו, והאם זה ראוי.

החברה הישראלית, ועולם העסקים הישראלי שהוא חלק בלתי נפרד ממנה, סובלים מניתוק בין הצד העסקי, המכוון לעשיית הרווח המיידי, והיתרון התחרותי, לבין הצד הערכי שעניינו אחריות תאגידית וחברתית, הגינות ואתיקה. כאילו מדובר בשני צדדים סותרים ושונים. הניתוק הזה בא לביטוי קיצוני ביכולת של חברות שמנסות לבנות מותגים של אחריות חברתית, שירות איכותי ותרומה לקהילה, ובאותה נשימה מסוגלות להפעיל פרקטיקה כה אפלה, חודרנית, ואלימה, כלפי אזרחים תמי-לב, שיש להם אולי השפעה על עסקיה.

החשיפה של עובדה על הגופים העסקיים שעשו שימוש בבלאק קיוב, היא אבן-דרך חשובה ביכולתה של התקשורת גם בימים קשים אלה, להפנות זרקור ולפרסם מידע חשוב וחדש, שיכול לעשות שינוי בתרבות הארגונית והעסקית בישראל. שינוי חיוני שבלעדיו ימשיכו עסקים ישראלים לדשדש, בין משבר תקשורתי לתביעה אזרחית, בין בתי משפט לתספורת, בין חרם לקוחות לסתם זעם של צרכנים ברשתות החברתיות. בלי הגינות בעסקים לא ניתן היום להצמיח ולפתח עסק רווחי לאורך זמן.

ד"ר יובל קרניאל הוא מומחה למשפט תקשורת וטכנולוגיה, עוסק באחריות תאגידית ובאתיקה בעסקים