לגבור על הפופוליזם ולפרוץ את המגבלה

ההודעה של מנכ"לית בנק דיסקונט, לילך אשר-טופילסיקי, על עזיבתה את הבנק והמעבר לקרן פימי, הבליטה את התופעה שזה תקופה לא קצרה כמה מהחברות הפיננסיות המובילות בישראל מחפשות מועמדים לתפקידי הנהלה בכירים ונראה שהן עומדות בפני קושי ממשי בגיוס - מגבלת השכר בגופים הפיננסיים.

המגבלה גורמת למועמדים פוטנציאליים רבים לפסול מראש עבודה בגופים אלה, והמשמעות היא שלא תהיה ברירה - אלא להתפשר על מנהלים מהשורה השנייה, שיהיו אחראים לניהול כספים של הציבור בשווי מצטבר של מאות מיליארדי שקלים.

היום כבר מתחדדת ההבנה אצל רבים, גם בקרב מי שתמך בחוק, שחוק שכר הבכירים הפופוליסטי שעבר בכנסת הקודמת גורם לנזק למערכת הפיננסית הישראלית, ושיש למצוא דרכים לשינוי החוק.

הטענות לפיהן "במבחן התוצאה החקיקה הצליחה", שכן למרות האיומים השכר ירד והמערכת הפיננסית "לא התמוטטה", הן שטחיות. המערכת הפיננסית הישראלית יציבה ולא מתמוטטת בקלות, אך הבעיה העיקרית היא התהליך האיטי של הירידה ברמת המנהלים, התחלופה המהירה שלהם וההשלכות על תשואות העמיתים, הלקוחות ובעלי המניות.

כבר היום אנחנו רואים מעבר הולך וגדל של בכירים מוכשרים שמעדיפים לזנוח את הסקטור הפיננסי לטובת סקטורים בהם אין מגבלות שכר. הטאלנטים המבוקשים בדרך-כלל עובדים כבר היום בשכר גבוה יותר, בגופים שאינם תחת מגבלת השכר, ולא מוכנים לרדת בשכרם לטובת גיוס למערכת הפיננסית, גם אם מדובר במשרה בכירה. מה גם שלצד הירידה בשכר הם צפויים לספוג את השנאה הציבורית לגופים הפיננסיים, שמתודלקת כל העת על ידי חלקים מהתקשורת ומחברי הכנסת.

כך, בתהליך איטי ומתמשך, המדינה פוגעת באחד הסקטורים החשובים ביותר לכלכלה הישראלית, בציבור הרחב ובכספי החיסכון שלו, וכל זאת על המזבח של "הצדק החברתי" והשאיפה לשוויון וצמצום פערים. יש מבין חברי הכנסת, דוגמת שלי יחימוביץ' ואחרים, שמעוניינים להרחיב את חוק הגבלת השכר עוד יותר ולהחילו על כלל החברות הציבוריות, בטענה שאז תיפתר הבעיה מעצמה - למנהלים לא יהיו אלטרנטיבות מחוץ לגופים המפוקחים ומגבלת השכר תחול על כולם באופן מלא.

מדובר בטיעון מופרך, שמתעלם מכך שגם לחברות הציבוריות יש אלטרנטיבות ומספר רב של חברות גדולות מעדיפות כבר היום לגייס כספים בסקטור הפרטי או להימכר לגופים פרטיים, רק כדי לחמוק מהרגולציה החלה על חברות ציבוריות.

בפועל, אם תורחב מגבלת השכר לכלל החברות הציבוריות יהיה זה המסמר האחרון בארון הקבורה של הבורסה הישראלית, שתוביל למחיקה מיידית של עשרות חברות ציבוריות, ולמיגור מוחלט של הסיכוי לכך שאי פעם חברה נוספת תונפק בישראל.

למרות ההבנה בקרב חברי הכנסת המעוניינים בקיומו של שוק הון בישראל, לפיה חייבים לדאוג להמשך התפקוד התקין של המערכת הפיננסית הישראלית ולכן יש לבטל את חוק הגבלת השכר בכללותו, נראה כי יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי לסובב את הגלגל לאחור.

למרות שבחדרי חדרים מתוודים חברי הכנסת שחייבים לבטל את החוק, או לפחות לתקנו, לא תצליחו למצוא חבר כנסת או שר שיהיה מוכן לצאת בגלוי נגד מגבלת השכר בגופים הפיננסיים ולהסתכן בהתקפות ארסיות.

פתרון אלגנטי לסוגיית שכר הבכירים בסקטור הפיננסי הוא שינוי של החוק הקיים תוך שמירת תקרת השכר העכשווית, בהתייחס לשכר הבסיס בלבד, תוך מתן אפשרות לחציית מגבלת השכר ככל שהמנהל עמד ביעדים ביצועיים שהוגדרו מראש.

כך, ניתן לאפשר לגופים הפיננסיים לתת לבכירים מענק הוני, כמקובל בחו"ל, כאשר מחיר המימוש לא יפחת ממחיר השוק ביום ההענקה ויהיה מותנה בביצועי החברה. המענק למנהלים יעמוד על שווי 0 ביום הראשון, ויתחיל לצבור שווי רק אם המנהל הצליח לעמוד ביעדים שהוצבו לו, והם השתקפו גם במחירי המניה. כך תיווצר זהות אינטרסים בין המשקיעים מהציבור הרחב, המעוניינים בעליית ערך ההשקעה שלהם, ובין הגופים הפיננסיים, המעוניינים לגייס לשורותיהם את המנהלים המוכשרים ביותר. 

הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות