הקמפיין של טראמפ: המסע נגד איראן קשור לשקיעתו בסקרים?

מחר (ג'), ארבע שנים ויומיים לאחר שהודיע לעולם על החלטתו להתמודד על נשיאות ארה"ב, ישיק דונלד טראמפ רשמית את הקמפיין השני שלו לכיבוש הנשיאות, ב-2020, אם כי נדמה שהוא מקיים אותו כבר מיומו הראשון בבית הלבן. טראמפ נכנס למערכה עם כל היתרונות המובנים ששמורים לנשיא מכהן - ויותר.

קופת מטה הבחירות שלו גדושה ב-40 מיליון דולר והמיליארדרים הרפובליקאים יוסיפו לתרום ככל שנחוץ. צבא של מקצוענים ומתנדבים, ששואפים "להחזיר את אמריקה לגדולתה", פרוש על פני תשעה אזורים שנחשבים קריטיים לניצחונו בבחירות. חובבני הבחירות של הקמפיין הקודם הוחלפו במקצוענים.

וחשוב מכל: טראמפ נהנה משקט תעשייתי. הוא פטור מהצורך להתמודד על מועמדות מפלגתו לנשיאות - אף פוליטיקאי רפובליקאי לא העז לצאת נגדו - בעוד שיותר מ-20 מתמודדים דמוקרטים ערוכים לכתוש זה את זה במאמץ לזכות במועמדות מפלגתם. אין אדם בארה"ב (בעצם בעולם כולו) שאינו יודע מיהו טראמפ, אך חלק גדול מהמתמודדים הדמוקרטים מוסיפים להיות אלמונים בארצם.

לפני שלא-ידוענים אלה יקנו את הזכות לנסות לעקור את טראמפ מהלשכה הסגלגלה, הם צריכים לקנות שם לעצמם, וזאת הם יוכלו לעשות רק בקרבות מרים במהלך הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. כבר עכשיו חוברים רוב המתמודדים הדמוקרטים נגד המתמודד המוביל, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, בן 76, ומציגים אותו כפוליטיקאי של העבר, שצריך לפנות מקומו לדור החדש. המאבק התוך-דמוקרטי הזה ישחק, כמובן, לידי המועמד הרפובליקאי (בן 72).

ובכל זאת, למרות כל היתרונות הברורים, טראמפ נכנס להתמודדות הזו עם חטוטרת גדולה: רוב הבוחרים לא אוהבים אותו. על פי כמה סקרים, לרבות סקרים פנימים שערך המטה של טראמפ, הנשיא המכהן היה מפסיד למועמד הדמוקרטי הפונטציאלי ביידן בכל מדינות המפתח, ובמקרים רבים בשיעורים דו-ספרתיים, לו הבחירות היו נערכות עתה. למעשה, הסקרים מראים שהוא היה נופל שדוד גם לרגלי כמה מהמועמדים הדמוקרטים המרכזיים, לרבות אליזבת וורן ה"סוציאליסטית" ופיט בוטג'ג', בן 38 וההומו המוצהר הראשון שרץ לנשיאות.

הנה כמה מהנתונים: סקרים פנימיים שערך מטה טראמפ במארס במדינות מתנדנדות, שנחשבות חיוניות לנצחונו בבחירות ב-2020, דלפו לתקשורת (ABC, NBC) וחשפו את חולשת המתמודד הרפובליקאי. ביידן גובר על טראמפ בהפרש של 16% בפנסילווניה (55% לעומת 39%), ב-10% בוויסקונסין (51% מול 41%), ב-7% בפלורידה, ב-8% בקרוליינה הצפונית, ב-17% בווירג'יניה, ב-6% בג'ורג'יה, ב-14% במיניסוטה וב-15% במיין. בטקסאס הרפובליקאית, שלא הצביעה בעד נשיא דמוקרטי מאז ג'ימי קארטר ב-1976, גובר טראמפ על ביידן ב-2% בלבד, בתוך טווח טעות הדגימה.

סקר כל-ארצי של אוניברסיטת קוויניפיאק (Quinnipiac), שנערך בשבוע הראשון של יוני ופורסם ב-11 בחודש, אישש את פגיעותו האלקטורלית של הנשיא המכהן: מירוץ היפותטי בין טראמפ לביידן היה מסתיים בנצחונו של האחרון (53% מול 40%); ברני סאנדרס היה גובר על טראמפ ב-9% (51% לעומת 42%); הסנטורית השחורה קאמלה האריס ב-8% (49% לעומת 41%); אליזבת וורן ב-7% (49% לעומת 42%); ופיט בוטג'ג' ב-5% (47% לעומת 42%).

ובסקר נפרד של קוויניפיאק, שנערך רק בטקסאס, היה ביידן גובר על טראמפ ב-4% (48% מול 44%).

אפילו פוקס ניוז, ערוץ הבית של טראמפ, שבו הוא מתראיין תדיר, תקע סכין בגב הנשיא: על פי סקר כל-ארצי שערך הערוץ הימני בין 9 ל-12 ביוני, היה ביידן מביס את טראמפ ב-10% (49% לעומת 39%). ברני סאנדרס היה גובר על הנשיא המכהן ב-9% (49% מול 40%). שלושה מתמודדים דמוקרטים נוספים היו גוברים על טראמפ, אך בשיעורים קטנים יותר, שנופלים בטווח טעות הדגימה: וורן (2%), והאריס ובוטג'ג' (1% כל אחד).

כפי שהיה אפשר לצפות, טראמפ לא מקבל זאת. הוא מגדף, הוא מקלל, הוא שופך את מררת לבו בציוצים נסערים, מתקרבנים, שמזכירים במידה רבה התבטאויות של בעל בריתו הישראלי על עוולות אמיתיות או מדומות שנגרמו לו או לבני ביתו.

מנהל מטה הבחירות של טראמפ, בראד פארסקייל, הודה שנתוני הסקרים הפנימיים שהודלפו אכן אמיתיים. לדבריו, מדובר ב"נתונים עתיקים", ממארס, לפני פרסום דו"ח מולר, ש"מזכה" את הנשיא, ולפני שהדמוקרטים החלו להפגין את "שמאלניותם". מאז נרשמו "עליות עצומות" בתמיכה בנשיא, הוא טען.

אך העובדה שמטה הבחירות שלו הודה באמיתות הנתונים המודלפים לא הגיעה לאזני הנשיא. בראיון לג'ורג' סטפאנופולוס ב-ABC הוא הכריז: "איש לא הראה לך את הסקרים האלה מפני שהם לא קיימים, ג'ורג'. הסקרים האלה לא קיימים. אני מפסיד ב-15 מתוך 17 מדינות? הנתונים האלה פשוט לא קיימים... עכשיו נפגשתי עם מישהו שהוא עורך סקרים ואני מנצח בכל מקום, כך שאני לא יודע על מה אתה מדבר".

אבל למה זה אכפת לך כל כך, אדוני הנשיא? - שאל אותו המראיין.

"מפני שזה לא נכון", השיב נשיא ארה"ב. "אני אוהב את האמת. למעשה, אני אדם ישר מאוד"...

אחר-כך הוא פנה לטוויטר וצייץ גרסה קצת שונה: "תקשורת הפייק ניוז אומרת שהגיעה לידיה הדלפה על הסקרים שערך הקמפיין שלי, ודרך אגב, למרות ציד המכשפות הנצחי והצבוע, אלה הנתונים הכי טובים שהיו לנו אי פעם. המדיה מדווחת על מספרים כוזבים שהיא מצצה מהאצבע הקטנה שלה והם אפילו לא קיימים".

ביידן חדר לראשו של טראמפ

כמובן, טראמפ לא כל כך מוטרד מעיוות האמת אלא ממאבק הבחירות לנשיאות שטרם החל רשמית. בראש ובראשונה הוא מודאג מעלייתו של ביידן. התבטאויותיו הפומביות של הנשיא מראות שהוא פשוט פוחד מסגן הנשיא לשעבר; שהוא חושש מתבוסה שהאגו הפריך שלו לא יוכל לעמוד בה. טראמפ יודע שרבים מתומכיו יהיו פתוחים למסרים של ביידן. סגן הנשיא יודע איך לפנות אליהם, איך לסלול מסילות לליבם. הוא והם באו מאותו הכפר. טראמפ ממש לא.

לדברי "ניו יורק טיימס", "נראה שביידן חדר לראשו של טראמפ, לפחות בשלב זה". הנשיא מחרף אותו בכל הזדמנות אפשרית. זה החל עוד לפני הדלפות הסקרים הפנימיים, בזריעת ספקות לגבי יכולותו הפיזיות והאינטלקטואליות של המתמודד הפונטנציאלי מולו, בדיוק כפי שטראמפ עשה להילארי קלינטון בקמפיין 2016, שבו הוא התאמץ לצייר אותה כגוויה מהלכת.

השתלחות של טראמפ בביידן נשמעת כך: "הוא (ביידן) מתנהל בצורה שונה מכפי שהתנהל בעבר. פעם הוא נראה אחרת... תראו את ג'ו - אני לא יודע מה קורה אתו. אני לא יודע". לפעמים הנשיא עולה מדרגה: "אני חושב שביידן רפה שכל... אני אוהב לרוץ נגד אנשים רפי שכל".

טראמפ מנסה, כמובן, לרמוז לבוחרים שביידן איש זקן, שהוא אינו כשיר מנטלית להנהיג את אמריקה, שאי אפשר להכניס "רפה שכל" ללשכה הסגלגלה. ביידן, כאמור, בן 76. טראמפ בן 72. איך הוא מעז? הנה הצידוק שלו: "אני פשוט מרגיש כמו איש צעיר. אני כל כך צעיר. אני לא יכול להאמין כמה שאני צעיר".

בעל הטור פרנק ברוני הראה לטראמפ שכל אחד יכול לשחק את המשחק הזה: "תמהני, מה בדיוק הסיפור עם 'הזמן האקזקוטיבי' של טראמפ בבית הלבן, פרק הזמן היום-יומי שבו הוא נמצא לבדו, בלי שאיש ידע בוודאות מה הוא עושה? ייתכן שהוא מחובר למכונת דיאליזה. ייתכן שהוא מקבל עירויי דם. אין לי הוכחה שאחד משני אלה אכן מתרחש. אך מי צריך הוכחות כאשר יש לך חשדות"?

אבל באחרונה, לאור המתיחויות הגיאו-פוליטיות, ובמיוחד לנוכח ההסלמה במפרץ הפרסי, יש אמריקאים שחוששים שהתנהלותו של טראמפ במישור הפוליטי והאישי גולשת גם להתנהלותו בזירה הגלובלית. האם תגובותיו למשברים מעוגנות באינטרס הלאומי או באינטרס הטראמפי?

כשטראמפ הכריז בסוף השבוע כי ברור שאיראן אחרית לחבלה בשתי המכליות במפרץ עומאן, כתב פיטר בייקר, כתב הבית הלבן של ה"טיימס": "השאלה היא האם זה ברור לכל אחד. כל נשיא שמאשים מדינה אחרת בביצוע פעולה מלחמתית צריך להתמודד עם אתגר עצום כדי להתגבר עם הספקנות בארה"ב ומחוצה לה. אבל מבחינת הנשיא טראמפ, שידוע בהפרחת כזבים ובהשמעת הצהרות בומבסטיות מחוללות משברים, נראה שמבחן האמינות הוא הרבה יותר קשה".

האם יצליח טראמפ לשכנע את עמו להתלכד מאחוריו אם יתברר שיש צורך לנקוט פעולה צבאית נגד איראן?

אם לשפוט לפי זרם ציוציו, נראה שטראמפ לא התעמק בסוגיה זו. הוא צייץ אמש שיתכן כי תומכיו "ידרשו" שאחרי שתי תקופות כהונה הוא יישאר בבית הלבן.