למה מי הוא, ג'יימס בונד?

יש אנשים המציגים עצמם קודם בשם משפחתם ואחר-כך בשמם הפרטי, לא מודעים להשפעה של סדר הצגת השמות על התדמית הנתפסת שלהם בשוק העבודה. חלקם עושים זאת רק במדיומים פורמליים (שאלונים, מסמכי קורות-חיים וכו'), אך ישנם אלה שמקפידים להקדים שם משפחה לשם פרטי גם בשיחות טלפון ("שלום, קוראים לי כהן שמואל") ואפילו בפגישות מקצועיות ובראיונות עבודה.

לא משנה מה יש

למה הפרט הלכאורה שולי הזה משפיע על התדמית? בטרם נדבר על האפקט של סדר ההצגה העצמית, חשוב מאד להבין שני דברים. האחד - שתדמית ממשיכה להתקיים שנים רבות לאחר שהמציאות שהולידה אותה כבר השתנתה, ולכן מה שקובע, בחיים בכלל ובשוק העבודה בפרט, הוא לא מה שיש, אלא מה שהאחרים חושבים שיש. השני - שלשמו של אדם (שם פרטי ו/או שם משפחה) יש השפעה עצומה על התדמית שלו ועל האופן שבו הוא נתפס, זאת מכיוון שהשם מרמז כמעט תמיד על מין, על מוצא האתני, על דת ולעתים קרובות אף על גיל - פרמטרים שהם לא פחות מדרמתיים באפקט שלהם על פוטנציאל הקריירה כולה, החל מההיבטים הכי האסטרטגיים שלה ועד לסיכוי להגיע לראיונות עבודה.

מדוע? כי שוק העבודה המקצועי (להבדיל מעבודה לא מקצועית) מעדיף גברים, יהודים, אשכנזים, ילידי הארץ, בני 30-40, מהמרכז; והשם של עובדים משמש עבורו כלי מרכזי לסינון מקדים, בכל המקצועות והדרגים.

איך מתמודדים עם זה? האמת שאין פתרון קסם. גם אלה שמחליפים את שמם באופן רשמי לא תמיד מצליחים לעבור את המסננת האכזרית הזו, שהרי בראיון עבודה כבר הרבה יותר קשה להסתיר מין, גיל, צבע עור, מבטא, אם כי שם כבר יש סיכוי גבוה יותר לעבור את המשוכה.

ג'ינס או חליפת סבא

אז מה הבעיה עם שלזינגר דוד, גבר יהודי אשכנזי, יליד הארץ בן ה 38 מגבעתיים? זה משנה אם כתב בקורות-החיים "דוד שלזינגר" או "שלזינגר דוד"? זה מה שיעשה את ההבדל האם יתקשרו לזמן אותו לראיון עבודה? סביר להניח שלא. כנראה שגם אם הממיין יחוש אי נוחות מהיפוך סדר השמות, עמידה בתנאי הסף שהוגדרו למשרה תקנה לשלזינגר דוד את כרטיס הכניסה לראיון, בין אם הממיין ידע לשים את האצבע על מה הפריע לו ובין אם לאו.

לעומת זאת, בראיון עצמו, בשלב לחיצת היד, תהיה משמעות יותר גדולה להבדל בין "נעים מאד, דוד שלזינגר" לבין "נעים מאד, שלזינגר דוד", שהיא לא פחותה מההבדל בין לבוא לראיון בג'ינס ונעלי התעמלות לבין להופיע בחליפת סבא ממחצית המאה שעברה. מדוע? כי הקדמת שם משפחה לשם פרטי היא יוצאת דופן ואיננה מקרית, ויש בה מידה רבה של שיקוף לאישיותו של הדובר, שתמשיך לככב במהלך הראיון כולו, תוך שהיא משפיעה על תדמיתו ומעצבת אותה, הרבה יותר מהבגדים שהוא ילבש.

כלומר, גם אם המראיין לא ישים לב בתחילת הראיון להיפוך השמות, קרוב לוודאי ששלזינגר דוד יצליח לייצר לעצמו בהמשך את התדמית שברוב המקרים הולכת עם הקדמת שם משפחה לשם פרטי - תדמית של שמרן, מיושן, נוקשה, כבד - ואם יש לכם ספק, שאלו את עצמכם מי בסביבתכם מציג עצמו קודם בשם המשפחה. רוב הסיכויים שתתקשו להיזכר באדם כזה, ואם כבר יעלו אחד או שניים בזיכרונכם, הם בטח בני 60+ וצפונה (צעירים יותר הם בעיקר עולים חדשים, לרוב ממזרח אירופה, או עובדי מגזר ציבורי, שם הפורמט הזה עדין מאד נפוץ).

יתרונותיו לא מחפים על פגעיו

האם בגלל זה לא יגייסו את שלזינגר דוד לעבודה? אין לדעת, תלוי מי יהיו המועמדים המתחרים, ועד כמה האישיות השמרנית והנוקשה שלו מהווה בעיה במשרה הספציפית. כך או כך, תדמית "מבוגרת" היא לא מתכון טוב להצלחה בשוק העבודה, למרות הידע והניסיון שבו אוחזים עובדים מבוגרים, שלעתים הוא יקר מציאות, ועל כן כל זמן שמעסיקים ממשיכים להאמין שיתרונות הגיל אינם מחפים על פגעיו, מאד לא מומלץ לאתגר אותם בכוח, ולמסמר את תדמיתכם כ"עתיקים" כבר בשלב ההצגה העצמית.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com