מה למדתי כשלימדתי על השופטת רות ביידר בקמפוס החרדי

ללמד סמינר על שופטת בית המשפט העליון האמריקאי רות ביידר-גינסבורג, אייקון פמיניסטי ליברלי חוצה גבולות, בקמפוס החרדי, זה לצפות בסטודנטיות מתרגשות לשמוע שהיא הייתה אם צעירה כשלמדה משפטים באוניברסיטת הרווארד, וכיצד למרות העובדה שהייתה האם היחידה מבין כל 500 הלומדים ותשע הלומדות - היא הצטיינה.

ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה לשמוע את הסטודנטיות מזדהות עם העובדה שלמרות הצטיינותה בלימודיה, התקשתה רות למצוא משרה משפטית עקב היותה אם, כש-13 משרדים דחו את בקשתה והציעו לה להתרכז בגידול ילדה ("אני קיבלתי דחייה מהרבה משרדים כשהם הבינו שאני אם לשמונה", אמרה אחת, והחל סבב של סיפור חוויות דומות).

ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה למצוא מודגש בכל ניירות העמדה של הסטודנטיות את מאבקה כשופטת יהודייה בבית המשפט העליון לא לשפוט ביום כיפור, כי היא צמה - וכי היא עצמה מקשרת את המאבק הזה להיותה "רב המחנה" במחנה קיץ יהודי בנעוריה. זה למצוא את זה ולהבין שבכל השנים שאתה לומד את השופטת, אף פעם לא הבחנת בפרט הזה בכלל.

ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה להזדהות עם מאבקה נגד הדרת נשים בארה"ב של צעירותה, אבל להבין שמבחינת משתתפות הסמינריון, הן המודרות העכשוויות וזאת בשל העובדה שלא מכובד רצונן ללמוד בהפרדה מגדרית, אפילו לא במוסדות פרטיים שאינם מתוקצבים כלל על ידי המדינה.

"מה היא הייתה אומרת על הפמיניסטיות, שמונעות מאיתנו ללמוד אפילו בקמפוסים נפרדים פרטיים ומבקשות להחזיר אותנו לסמינרים למורות בבני-ברק?" - זו שאלה שלא ירדה מסדר היום בכיתה.

ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה למצוא את עצמך מהרהר באמצע דיון על לגיטימיות איסור ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי, איסור שמונע מהן להשתתף באירועים ציבוריים (לא רק בכיכר רבין, אלא אפילו בבית"ר עלית), על אלה שטוענים כי "אין דבר כזה, כפייה חילונית", וכי "מאז ומעולם הכפייה היא חד-סטרית" ולחשוב שמבחינתם נראה שכל הנשים החרדיות שמבקשות הפרדה הן שקופות (או גרוע יותר - נתפסות כחסרות בינה ההולכות כעיוורות אחר הגברים בחייהן) וכך גם הגברים החרדים.

ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה להתקשות לענות לתהיית המשתתפות, האם אלה שטוענים זאת לא למדו היסטוריה ישראלית, ולכן הם לא מכירים למשל את דוח ועדת פרומקין המפורסם, שקבע כי הייתה כפייה אנטי-דתית שיטתית במחנות העולים או את פרשת גזיזת פאות ילדי תימן, או שזה פשוט נשכח מהם?

ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה ללמוד שמה שנדמה היה לך כאמת חד-ערכית הוא ממש לא כזה בעיניים של האחר, במיוחד אם היא אחרת במספר מובנים. זה ללמוד שלמציאות פנים רבות, ונדרשת צניעות מכל אלה שטוענים לגבי המציאות טענות, שבסופן סימני קריאה חד-משמעיים.

כן, ללמד סמינר על רות ביידר בקמפוס החרדי זה בעיקר ללמוד. 

הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו שמפעילה שני קמפוסים חרדיים