ליקויים חמורים בטיפול הרשויות המקומיות בארץ בהטרדות מיניות

"86 רשויות מקומיות לא קיימו פעילויות הדרכה במניעת הטרדה מינית, 59 רשויות מקומיות לא מילאו את חובתן החוקית לקבוע תקנון למניעת הטרדה מינית ו-40 רשויות מקומיות לא מינו אחראי למניעת הטרדה מינית". אלה הם רק חלק מהליקויים החמורים שמפרט דוח מבקר המדינה שבדק את האופן שבו מטפלות הרשויות המקומיות בארץ בהטרדות מיניות ובמניעתן.

עוד מדוח מבקר המדינה:

● צעד מפיצוץ קטלני: ריבוי החומרים המסוכנים בשטח קטן עלול להביא לאירוע רב-נפגעים במפרץ חיפה

● פעילות לקויה של משרדי הממשלה הכשילה הקמת מפעל אמוניה

● דוח מבקר המדינה: רשלנות, בזבוזים ותגמול מקורבים ברשויות המקומיות

● תלונות הציבור לגופים צרכניים עלו ב-2018

הדוח שפורסם היום (ב') חושף תמונה עגומה שלפיה הגם שחלפו 20 שנה מאז נחקק החוק למניעת הטרדה מינית, משרד הפנים, האחראי לבקרה על ניהול כוח האדם ולהבטחת המינהל התקין ברשויות המקומיות, לא קבע להן הנחיות ונהלים למניעת הטרדה מינית ולא פיקח על יישום החוק בהן. למשל, לא נקבעו הנחיות למינוי אחראי למניעת הטרדה מינית ולהכשרתו, פעולות שיש לנקוט לשם העלאת המודעות לאיסור על הטרדה מינית, אופן בירורן של התלונות והצעדים שיש לנקוט אם התקיימה הטרדה מינית.

בישראל 257 רשויות מקומיות המעסיקות כ-140,000 עובדים וכן עובדים רבים של חברות כוח אדם ונותני שירותים אחרים. בסביבת עבודה זאת מתקיימים בין עובדים רבים יחסי מדרג ותלות, ורבים מעובדי הרשויות המקומיות גם באים במגע תכוף עם הציבור, בעיקר במסגרת קבלת קהל ובמתן שירותים שונים לתושבים. במציאות זאת, על הרשות המקומית לוודא שסביבת העבודה נקייה מהטרדה מינית - הן בקרב עובדי הרשות המקומית, הן במגעי העובדים עם הציבור הרחב.

בחודשים אפריל-אוקטובר 2018 בדק משרד מבקר המדינה היבטים בטיפולן של הרשויות המקומיות בהטרדות מיניות ובמניעתן, לרבות את אופן מילוין של החובות שהטילו עליהן החוק והתקנות.

הבדיקה נעשתה ב-20 רשויות מקומיות: 15 עיריות - אום אל-פחם, אור-עקיבא, אלעד, באר-שבע, חדרה, חיפה, טבריה, טירת הכרמל, מגדל העמק, נצרת, נשר, נתניה, רמת-גן, רעננה, ותל-אביב-יפו; שלוש מועצות מקומיות: באר-יעקב, הר אדר ורכסים; ושתי מועצות אזוריות - הגליל העליון וחוף הכרמל. בדיקות השלמה נעשו במשרד הפנים, במשרד המשפטים, במשרד החינוך, במשטרת ישראל (להלן - המשטרה), ברשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי, במרכז השלטון המקומי בישראל, בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות ובמכון התקנים הישראלי.

ביוני 2018 שלח משרד מבקר המדינה לכל 257 הרשויות המקומיות בארת שאלון לשם בדיקת פעילותן למניעת הטרדות מיניות ולטיפול בהן. עד אוקטובר 2018 מילאו כל 257 הרשויות את השאלון, כולו או קצתו.

הליקויים העיקריים

מינוי אחראים למניעת הטרדה מינית

40 רשויות מקומיות לא מינו אחראי למניעת הטרדה מינית, בניגוד לחובה הקבועה בתקנות. משרד הפנים לא הגדיר את תפקידו של האחראי למניעת הטרדה מינית ברשות המקומית, את תחומי אחריותו ואת תנאי הסף למינויו. לפיכך, מי שמונו לאחראים לא ידעו את מלוא תחומי אחריותם, ורשויות מקומיות מינו אחראים בדרג נמוך העלול להקשות עליהם למלא את תפקידם. חלק מהרשויות לא דאגו לתת לאחראי את המעמד הראוי, לא שיתפו עימו פעולה ולא יצרו עבורו סביבת עבודה תומכת שתאפשר לו לפעול באופן עצמאי וללא מורא. לאחראים אין גורם מקצועי שיוכלו להיוועץ בו כשמוגשת תלונה או בכל נושא אחר הקשור בתפקידם .

מבין הרשויות שנבדקו, בעיריות אור-עקיבא, אלעד ונשר ובמועצה המקומית רכסים האחראי לא עבר הכשרה ולא השתלמות תקופתית כלשהי בנושא.

פעולות הרשויות המקומיות למניעת הטרדה מינית

כאמור, 59 רשויות מקומיות לא מילאו את חובתן החוקית בכך שלא קבעו תקנון למניעת הטרדה מינית. עיריות אור-עקיבא, חדרה ורמת-גן, המועצות המקומיות באר-יעקב והר אדר והמועצות האזוריות הגליל העליון וחוף הכרמל לא עדכנו את תקנוניהן ולא יידעו את עובדיהן על הרחבת המעשים הנכללים בגדר הטרדה מינית אסורה.

86 רשויות מקומיות לא קיימו פעילויות הדרכה במניעת הטרדה מינית; למשל עיריות אום אל-פחם, אור-עקיבא, אלעד ונצרת והמועצה המקומית רכסים.

המבקר מציין לשבח את עיריית באר-שבע פעלה לדבריו בנחישות למניעת הטרדות מיניות בקרב עובדיה: בין השאר חייבה אותם להשתתף בהדרכות שקיימה להעלאת המודעות לנושא, פעלה לאימוץ "קוד וולונטרי" למניעת הטרדה מינית שפרסם מכון התקנים הישראלי, ולהנגשת התקנון לעובדיה, לרבות תרגומו לשפות אחרות והצגתו בפומבי ב-420 מקומות.

עוד מציין הדוח כי למרות הערתו של משרד מבקר המדינה משנת 2009 , המשטרה לא קבעה נהלים להעברת מידע ממנה לרשויות המקומיות על חקירות נגד עובדיהן באשמת הטרדה מינית, ונהלים לעיון בחומרים. לפיכך לא היו רשויות מקומיות מודעות לחקירה משטרתית נגד עובדיהן בנושא זה ולא יכלו לשקול נקיטת צעדים משמעתיים נגדם. לדוגמה, עירייה בדרום הארץ גילתה בדרך המקרה כי נגד עובד שלה, המועסק כאב בית בבית ספר בעיר, מתנהלת חקירה משטרתית בגין הטרדה מינית של קטינה.

טיפולן של הרשויות המקומיות בתלונות על הטרדה מינית

גם כאן נמצאו כשלים. כך, למשל, רשויות מקומיות שנבדקו טיפלו באופן לקוי בתלונות על הטרדה מינית: לא נמצא כי רשות מקומית א' שקלה נקיטת צעדי משמעת נגד מנהל שהודה בהטרדה מינית במסגרת הליך פלילי, והעבירה את המתלוננת לתפקיד אחר, בניגוד לרצונה; רשות מקומית ב' לא עירבה את האחראית בטיפול בתלונה על הטרדה מינית ושיבצה את המטריד בעבודה בקרבת קטינים בעת שהתנהל נגדו הליך פלילי באשמת עבירות מין.

טיפול הרשויות המקומיות הערביות בהטרדות מיניות ובמניעתן

לפי דוח המבקר, רשויות מקומיות ערביות לא יישמו את הוראות הדין בכל הנוגע לנקיטת פעולות להעלאת מודעותם של עובדיהן לאיסור ההטרדה המינית; לקביעת תקנון למניעת הטרדה מינית; ולמינוי אחראים למניעת הטרדה מינית. ברשויות אלה מספר התלונות על הטרדות מיניות קטן מאוד.

ההמלצות העיקריות

מבקר המדינה ממליץ למשרד הפנים, בין היתר, לגבש לרשויות המקומיות קווים מנחים לטיפולן בהטרדות מיניות ובמניעתן, על מנת שטיפולן יהיה מקצועי; להגדיר את תפקיד האחראי, את תחומי אחריותו ואת תנאי הסף למינוי; ולבחון דרכים שיאפשרו לרשות מקומית לדעת על קיומם של הליכים משמעתיים בגין הטרדה מינית נגד מועמד למשרה בה, על מנת שתוכל להביא בחשבון מידע זה בבחינת התאמתו למשרה.

"על משרד הפנים לתת את הדעת על התנהלותן של הרשויות המקומיות הערביות במניעת הטרדות מיניות ובטיפול בהן, ולגבש בהקדם תוכנית פעולה למאבק בהטרדה המינית, שתתאים למאפייניה של החברה הערבית".

בנוסף, המבקר מורה למשטרה לפעול בהקדם, בתיאום עם משרד הפנים, לקביעת נהלים להעברת מידע לרשויות, לרבות מידע על חקירות של עובדי רשות מקומית בגין הטרדה מינית בעת מילוי תפקידם, כדי לאפשר להן לבחון אם יש מקום לנקיטת אמצעים במישור המשמעתי והמינהלי.