ילדים בני 13 שרוצים לצאת לטיול של בית הספר, עדיין זקוקים לאישור חתום של הוריהם. מנגד, הם לא צריכים את ההסכמה שלהם כדי ליצור חשבונות בפייסבוק, באינסטגרם ובאתרי מדיה חברתית אחרים.
אומנם יש לילדים האלה עוד עשר שנים עד להתפתחות מלאה של החלק במוח שמעורב בלקיחת החלטות ושליטה בדחפים, אך הורים ומחנכים משחררים אותם, ואף ילדים צעירים יותר, לשוטט באופן חופשי באינטרנט. איך זה קרה? כי זה הגיל המינימלי שנקבע בארה"ב לצרוך הורדת יישומים מסוימים או הצטרפות לרשת חברתית.
ייתכן כי הורים רואים את מגבלת הגיל הזו באותו אופן שהם רואים את סיווג ה-PG-13 של סרטים, שמשמעותו היא כי הילדים עלולים להיחשף למעט יותר אלימות וניבולי פה - אך לא למשהו שיותיר אצלם צלקות לכל החיים. לעומת זאת, בכל הנוגע לאינטרנט לא מדובר על מגבלת גיל שמבוססת על תוכן. חברות טכנולוגיה פשוט מצייתות לחוק הגנת הפרטיות המקוונת של ילדים, חוק אמריקאי משנת 1998 (COPPA), שנועד כדי למנוע מחברות לאסוף ולהפיץ מידע אישי של ילדים. חוק זה גרם, לא באופן מכוון, לכך שגיל 13 נצרב בתודעתם של הורים רבים כגיל סביר של בגרות אינטרנטית.
"בכל הרבדים החברתיים, הורים וילדים מפרשים באופן שגוי את מגבלות הגיל שנוצרו כתוצאה מיישום COPPA", כתבו החוקרים מהרווארד שראיינו משפחות ברחבי ארה"ב במשך חמש שנים. "חוץ מהמשכילים ביותר ובעלי הידע הטכנולוגי הרב ביותר, לאנשים פשוט אין שום מודעות לכך שלמגבלות אלה אין שום נגיעה בהיבטי פרטיות".
איך מגדירים מהו ילד
באמצע שנות ה-90 כיהן בבית הנבחרים האמריקאי אדוארד מארקי, חבר המפלגה הדמוקרטית ממסצ'וסטס. הוא השתתף בניסוח חוק התקשורת ב-1996, ורצה לכלול במסגרתו חוק שיגן על זכות הפרטיות ועל המידע האישי של הצרכנים. כשהמתנגדים הכשילו זאת, התמקד מארקי בהגנה על נתוניהם הפרטיים של ילדים. "התאכזבתי מאוד כשסעיף ההגנה על הפרטיות הוסר", אמר מארקי, שמכהן כיום בסנאט. "לאחר מכן חיפשתי אחר הזדמנות לגבש חוק שיגן על פרטיותם של ילדים. זה הפך למטרה שלי".
ב-1998, לאחר בדיקה של יותר מ-200 אתרי אינטרנט לילדים, דיווחה ועדת הסחר הפדרלית (FTC) כי מעט מאוד אתרים מפרסמים מדיניות פרטיות או דורשים את הסכמת ההורים לפני שהם אוספים וחושפים מידע אישי של ילדיהם. ה-FTC המליצה שהקונגרס יגבש חוק שידרוש מאתרי אינטרנט לילדים להשיג את הסכמת ההורים לפני איסוף, שימוש או חשיפת מידע אישי של ילדים.
לשם כך, נדרש הקונגרס להגדיר מהו ילד. בהצעת החוק המקורית של מארקי נקבע כי ילד הוא אדם שגילו נמוך מ-16 שנים, אך חברות מסחר מקוון התנגדו לניסוח זה מכיוון שהוא מנע מהן גישה לשוק רווחי. החברות מצאו לעצמן בני ברית לא צפויים בדמותם של ארגוני ההגנה על זכויות האזרח.
החשש היה שדרישה מבני גיל העשרה להשיג הסכמה הורית עלול לפגוע ביכולתם להשיג גישה למידע על אמצעי מניעה והפלות או לאתרים שבהם ניתן להשיג עזרה במקרים של חשיפה להתעללות, כך לדברי ד"ר קתרין מונטגומרי, שניהלה את המרכז לחינוך תקשורתי - הארגון שדרש מה-FTC לבדוק את אתרי האינטרנט לילדים.
החל משנות ה-70 נעשה שימוש נרחב במגבלת "מתחת לגיל 12" כשרגולטורים בארה"ב ובמדינות אחרות ניסחו חוקים שעסקו בשיווק מוצרים ושירותים לילדים - כך לפי לי פילר, לשעבר חבר FTC שהשתתף בניסוח ה-COPPA. לדבריו, מגבלה זו נתמכה בידי מחקר שהראה כי ילדים בגילאי 12-8 מסוגלים להבדיל בין פרסום לבין תכנים אחרים.
ה-COPPA אושר ברוב גדול ב-1998, ונכנס לתוקף באפריל 2000 - ארבע שנים לפני הקמת פייסבוק ושבע שנים לפני השקת האייפון. עד היום - במקום לבצע את ההליך הסבוך של השגת הסכמה הורית - מסתפקים מרבית האתרים, היישומים ופלטפורמות המדיה החברתית בפרסום ההצהרה כי המשתמשים חייבים להיות בני 13 שנים לפחות.
חברות שאוספות או חושפות מידע של ילדים עלולות להיקנס ביותר מ-42 אלף דולר בגין כל הפרה של החוק, אך יש להן חבות משפטית רק אם יש בידיהן מידע ממשי שמדובר באדם שגילו נמוך מ-13, לפי ה-FTC.
מגיעים לבגרות מהר מדי
מכיוון שגיל 13 הפך לגיל הבגרות האינטרנטית, מומחים מעריכים כי קיים דור של ילדים שהגיעו לבגרות מהר מדי. "כשאנחנו מדברים על בני עשרה בשלבי ההתבגרות הראשונים, אנחנו מדברים על מוח שעדיין נמצא בתהליך בניה", אמר דייויד אנדרסון, פסיכולוג ילדים ומנהל בכיר ב-Child Mind Institute. "מה שחשוב זה לא איך הם מתנהגים באינטרנט, אלא האם הם מוכנים למה שהם עומדים להיתקל בו. המדיה החברתית פותחת בפניהם עולם מאוד מבוגר".
לפי פייסבוק, שכשמדובר בחשבונות של קטינים היא מספקת הגדרות ברירת מחדל מחמירות יותר בנוסף להודעות אזהרה על תכנים מסוימים, ולא מתירה למפרסמי מוצרים ושירותים מסוימים, כמו תוספי מזון, הימורים וסיגריות, להציג פרסומות בפני אנשים שגילם נמוך מ-18 שנים.
מגבלות גיל נוטות להיות גמישות, אם אתה חייב להיות בן 13 כדי להצטרף לסאנפצ'ט, ייתכן שהורים מסוימים ירגישו שזה בסדר להרשות לבנם בן ה-11 להצטרף. "זה הוביל לכך שמיליוני ילדים משקרים באינטרנט לגבי הגיל שלהם", אמר ג'ים סטייר, מייסד ומנכ"ל Common Sense Media, שטוען כי ה-COPPA מיושן.
סטייר היה מעורב בעדכון ה-COPPA ב-2013, במהלך שנועד להרחיב את היקף הנתונים המוגנים מעבר לשם המשתמש, כתובתו ומספרי הטלפון שלו. כעת מתייחס החוק גם לתמונות, סרטוני וידיאו, מיקום גיאוגרפי מדויק ועוגיות (cookies) שעוקבות אחר פעילות המשתמש באינטרנט. סטייר גם עשה מאמצים - אך ללא הצלחה - להעלות את מגבלת הגיל. הסנטור מארקי יזם במארס האחרון הצעת חוק להעלאת הגיל ל-16.
גם אם תועלה מגבלת הגיל במסגרת ה-COPPA, עדיין יטענו הורים רבים שהשד כבר יצא מהבקבוק. בנוסף לכך, עלולות לצוץ בעיות אחרות. "את יכולה לדמיין לעצמך בן 14 שיחדל להשתמש במדיה חברתית עד שההורים שלו יספקו היתר בר-אימות?" שואל סטיבן בולקם, מייסד ומנכ"ל המכון לבטיחות המשפחה באינטרנט. בנוסף לכך, אימות גילו של קטין כרוך באיסוף כמות גדולה עוד יותר של נתונים. "ואז מה יקרה לכל הנתונים האלה?".
כך, נותרנו עם עולם שבו ילדים - שנחשבים לצעירים מכדי לנהוג או להצביע - יכולים לומר ולעשות באינטרנט דברים שירדפו אותם לנצח. מה הפתרון? הורים יכולים ללמד את ילדיהם על התוצאות האפשריות של העלאת נתונים ללא מחשבה, אולם תחילה עליהם להגביל את הגישה של ילדיהם למדיה חברתית - עד שהילדים יהיו בשלים יותר, וכן לדחות נתינת סמארטפונים לילדיהם או לפקח עליהם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
