אחרי שגייסה 150 מיליון דולר בשלוש שעות, מייסדת בנקור מדברת לראשונה על ההתמודדות עם המשבר

כשגליה בן ארצי מדברת, זה מרגיש לפעמים כמו טיפוס במעלה דרגנוע יורד. נגד כיוון התנועה, ובכל הכוח. היא ייסדה ומנהלת כיום את בנקור, חברת קריפטו שפיתחה פלטפורמה להמרת מטבעות דיגיטליים, אך לעתים נשמעת כמעט סוציאליסטית. היא מגייסת מיליונים כהרף עין ובולמת האקרים מתוחכמים, אבל מחזיקה במשנה פילוסופית עמוקה. היא גם נראית קצת כמו ילדה עשירה, אך כמעט מצליחה לשכנע אותי לראות בהומלס ברחוב אלנבי בן משפחה, "או שנידרדר חזק".

בן ארצי באה ממשפחה שנושמת יזמות כבר שנים. אביה, אמציה בן ארצי, ייסד כמה וכמה חברות הייטק ובהן נטמנג’, שנמכרה ב-2007 לחברה אמריקאית בכ-70 מיליון דולר (וכן, הוא גם האח של שרה נתניהו). גליה ואחיה גיא המשיכו את דרכו של אביהם כיזמים סדרתיים (ראו הרחבה בסוף הכתבה), ומ-2016 הם מובילים יחד את בנקור. ביוני 2017 הם גייסו כ-153 מיליון דולר תוך שלוש שעות בלבד, מה שסימן את החברה כאחד המיזמים הכי מבטיחים בתעשיית הבלוקצ’יין.

"זה היה מטורף, אבל זו הייתה הצלחה בן לילה, שקדמו לה הכנות ארוכות. הגיוס הזה התחיל לפחות שש שנים לפני אותו ערב, כשרק התחלנו להבין את העומק של בעיית ההמרה והנזילות במטבעות הדיגיטליים. זה לא שהגענו למשרד, לחצנו על כפתור ויצא המון כסף. מתוך זה, היו לפחות שנתיים של עבודה אינטנסיבית. זה הדבר הכי לא קל שעשינו בחיינו".

אז לא הופתעת?

"היינו מאוד מאוד מופתעים, לא יכולנו לדמיין ביקוש כל כך גדול. רק באמצע יוני האחרון נפגשנו סוף-סוף, ארבעת המייסדים של בנקור (בנוסף לאחים, ישנם גם אייל הרצוג ויהודה לוי, ד"א), אצלי בבית לארוחת ערב, והרשינו לעצמנו לדבר לראשונה מאז אותו ערב על כל מה שאנחנו מרגישים, על הקשיים והתקוות. מרגע ההנפקה ועד המפגש הזה עברו שנתיים, שבהן לא נחנו לרגע".

לא חגגתם בליל ההנפקה?

"באחת עשרה וחצי בלילה עצרנו את העבודה ל-20 דקות, פתחנו בקבוק יין במשרדים עם כל העובדים, המנכ"ל אמר בשעה טובה, תודה ובהצלחה, וכולנו חזרנו מיד למחשבים. זו הייתה סיטואציה חסרת תקדים, היו לנו פניות מכל העולם, קשיים טכנולוגיים באתר, חיכו לנו אלפי תשובות להחזיר לאנשים ועומס של פניות מהתקשורת. לא עמד בכלל על הפרק לסגור את המשרד וללכת לבר או למסיבה.

"השנה הראשונה אחרי ההנפקה הייתה סופר קשה, הרגשתי שאנחנו נעים באזורים לא ממופים מבחינת איך להתנהל, לעבוד, להסביר ולאבטח. אלא שהשנה השנייה הייתה אפילו עוד יותר קשה".

ולמרות זאת, כיום מחוברים למערכת ההמרה של החברה יותר מ-200 מטבעות דיגיטליים מבוזרים שונים, עם מחזור מסחר שחצה כבר, לדבריה, את רף השווי של 2 מיליארד דולר.

כמו נפילת טילים

כשבן ארצי מדברת על השנה השנייה הקשה, היא מכוונת בעיקר ליולי 2018, אז כמעט קרס עולמה המקצועי. השרתים של זירת הקריפטו הישראלית נפרצו, ונגנבו ממנה מטבעות דיגיטליים בשווי כולל של כ-23 מיליון דולר. הנזק הועצם כאשר בנקור, בניסיון לבלום את הגנבים, הפעילה מעין שאלטר ראשי שהקפיא את תנועת הכסף - ובכך חשפה שיש לה כלי שליטה מרכזי בזירה שאמורה להיות מבוזרת.

"בדיעבד, זה הדבר הכי טוב שקרה לנו, אבל בזמן אמת זה היה משבר רב שכבתי, של כסף, אמון ומורל", היא אומרת היום. "כולנו נכנסנו למוד מטורף של עבודה. אתה פתאום לא עייף, לא אוכל, לא ישן, רק פותר בעיות, רק מסתובב ומדבר עם אנשים.

"זה היה משבר עסקי, משפטי, תקשורתי ואסטרטגי. אנחנו 50 אנשים בחברה, ולא כולם רצו להתמודד עם משבר בסדר גודל כזה. רוב התפקיד שלי היה לעזור מבחינה מורלית לאנשים בצוות, וגם למשפחות שלהם. בריל טיים, זה קצת דומה לרגע שאחרי נפילת הטילים הראשונים במלחמה. כשנגמרות האזעקות, אתה לא יודע מה עוד יש בדרך. יש המון אי בהירות וחשש, וכל זה בתוך סיר לחץ ועם המון שאלות מהמדיה, שכדאי לענות להן אחרת יצוצו כל מיני שמועות שרק יחריפו את המצב.

"את מתחילה את היום כיזמית הייטק ומסיימת אותו כעדה באינטרפול, שנותנת עדות על מה שקרה לגופים בינלאומיים של אבטחה וסייבר. הרגשנו שאנחנו מותחים ממש את היכולת שלנו לתפקד תחת אש, תוך שאנחנו מטפלים במקביל בפריצה עצמה ובאפקט שהיה לה על מצב הרוח של האנשים שלנו".

המתכנתים בטח לקחו את זה הכי קשה.

"כן, מבחינתם זה היה כאילו שפרצו אליהם הביתה. הביטחון העצמי המקצועי שלהם התערער לגמרי, הם נכנסו ללופים של הלקאה עצמית, ולסטרס שנבע מהשאלה איפה עוד יש בעיות וחולשות".

מה התובנות שלקחת מהאירוע הזה?

"קודם כל, שמה לא גומר אותנו, מחזק אותנו. ואכן התחזקנו מאוד. הבנתי גם שאם לא היינו משלימים גיוס הון כל כך מוצלח, הפריצה ואירועים אחרים היו מצליחים לעצור אותנו כחברה, ולרסק את המערכת. ביזמות אף אחד אף פעם לא יודע באמת כמה כסף צריך.

"תובנה שלישית היא שצריך חברות אמיתית והמון אהבה בין האנשים בחברה כדי לשרוד את רכבת ההרים הזו. מאוד קשה לגשת למתכנת שמבואס כל כך מקריסה טכנית ומרגיש אשם, ולתת לו חיבוק חזק ואמיתי בשיא הסערה. לחבק - לא לקרוס, להאשים, להתפטר או לוותר".

למה החלטתם להפעיל שאלטר מרכזי?

"השאלטר נוצר אך ורק למצב כמו הפריצה שחווינו. עד כה הפעלנו אותו רק פעם אחת, ביום הפריצה. מבחינה פילוסופית, אנחנו חושבים שהמעבר מריכוזיות מוחלטת של הכסף תחת ממשלות ובנקים מרכזיים למצב של ביזור מוחלט, צריך להיות תהליך הדרגתי. בביטקוין, בניגוד אלינו, מאמינים בגישה הבינארית, ולכן אם מחר מישהו ימצא דרך לפרוץ את הביטקוין, אף אחד לא יוכל ולא יורשה לעצור אותו. הגישה שלהם אומרת שאם מישהו פרץ זה סימן שהמערכת פשוט לא מספיק טובה".

ומה הגישה שלך?

"אני מאמינה גדולה בהיברידיות, באיזון בין כוחות, שלכל אחד מהם יש יתרונות. אם לא היה לנו שאלטר, המשבר היה יכול לגמור סופית את המערכת. הכול היה נגנב, ולא היה אפשר לעשות עם זה כלום. עשרות אלפי אנשים היו מאבדים את חלקם במטבעות קריפטו, מאות אנשים היו מאבדים את פרנסתם".

מחיקה סופית באמת עמדה על הפרק?

"כל הרעיון של השאלטר הוא התמודדות עם הלא ידוע. זה בעצם נשק יום הדין. שואלים אותנו, ובצדק: מה, תשתמשו בשאלטר בכל הזדמנות שנראית לכם? זה מזכיר לי את האמירה ‘כולם משתינים בבריכה, אבל אף אחד לא משתין מהמקפצה’. אז נכון שיש שאלטר, אבל הוא לגמרי על המקפצה. אין שום אפשרות להפעיל אותו בסתר, וברור שמי שיעשה שימוש לא ראוי בעיני הלקוחות שלו, פשוט יהרוג לעצמו את העסק".

 "הדור הבא של הכסף, עם המערכות החדשות והמבוזרות, יסייע לנו להגיע למצב שבו הכסף יעבוד בשבילנו" / צילום: יונתן בלום

לא מפרידה עבודה ומשפחה

בן ארצי, 36, רווקה, סירבה בכל תוקף לדבר על חייה האישיים. היא גדלה בעמק הסיליקון, ועלתה לראשונה עם משפחתה לישראל כשהייתה בת 14. "גרנו ביהוד, הייתי פה בכיתות ט’ עד י"א, וחזרנו לשם. זה היה לפי צורכי העבודה של ההורים, אבל אולי היה כאן גם רצון לחשוף אותנו, הילדים, למדינת ישראל ולהוויה הישראלית. לי אכן הייתה כאן חוויה מאוד מחברת - לאנשים, לשפה, למדינה, אפילו לצופים. הרגשתי יותר משמעות לחיבור החברתי בין האנשים.

"מאוד הרשים אותי להימצא במקום שבו סדר היום של כמעט כולם מתנהל לפי סיפורים משותפים חזקים, כמו יום כיפור. גם הרגשתי שסופר כיף להיות ילד בארץ, שכל המערכת כאן סובבת סביב הילדים. הכול היה לי יותר קל וחופשי, בארה"ב זה יותר מובנה ומסודר".

‘העלייה השנייה’ התרחשה כשבן ארצי הייתה כבר בת 30. "ב-2011, לאחר שמכרנו כבר שתי חברות (ראו מסגרת) עשיתי סטאז’ הון-סיכון בטריניטי וונצ’רס ובפאונדרס פאנד של פיטר טיל (מייסד פיי-פאל, ואחד המשקיעים הראשונים בפייסבוק, ד"א). התמקדתי שם בהשקעות בטכנולוגיה ישראלית, והתחלתי לבקר הרבה בארץ. אחרי כשנה של נסיעות הלוך-חזור החלטתי להישאר בישראל. העדפתי לגור פה ולבקר בעמק הסיליקון, מאשר הפוך".

במקביל להחלטה שלה, עלה לארץ גם אחיה גיא, וכאן הם המשיכו את 'מסורת' ייסוד הסטארט-אפים שלהם. "זו הזכות הגדולה בחיי, להיות בקרבה יומיומית בעבודה עם בני המשפחה שלי, אבל זה גם אחד האתגרים הכי גדולים. הרבה אנשים אומרים שצריך להפריד בין עבודה למשפחה, אבל לדעתי זו אשליה לחשוב שזה אפשרי. אני לא יכולה להפריד את האדם העסקי שבי מהאדם המשפחתי שבי, את האישה שבי מהמנהלת שבי, את האמא שבי מאשת העסקים שבי, את השכן שלי ממני".

אבל אם רבת בבית עם אח שלך, זה יכול להידרדר גם לעבודה.

"אני מכירה את הגישה הזאת, אומרים גם שאם יש לך ריב בעסקים, לפחות לא תצטרך לראות את האנשים האלה ולשבת איתם לקפה בשכונה. ובדיוק פה הבעיה. אם היה לך ריב עם מישהו בעסקים, צריך לפתור את הריב. גם אם לא תראה את הבנאדם יותר בחיים, לא פתרת את הבעיה. למעשה, החמרת אותה.

"יצרנו לעצמנו משק שאומר שהכול פייר באהבה ומלחמה, שמותר להתנהג ככה כי זה ביזנס. יצרנו חברה בלתי נסבלת, שמעמידה אנשים כל הזמן בפני אפשרויות בחירה בלתי נסבלות. אי אפשר להגיד ‘זה רק ביזנס’, ואז לייצר סיגריות, לזהם את האוויר או למכור מזון שמזיק לבריאותם של מיליוני בני אדם".

אבל גם את לא ממש יודעת איזה שימוש נעשה במטבעות הקריפטו שעוברים במערכות בנקור. המשתמשים שלך יכולים להיות מאפיה או ארגוני טרור.

"נכון, אבל אנחנו מאמינים שהשימוש החיובי גובר על השימוש השלילי. גם באינטרנט היה בתחילת הדרך פחד גדול מאוד שהרשת תשמש סוחרי סמים וטרוריסטים, וזה אכן התממש. למרות זאת, לא תמצא כיום הרבה אנשים שיאמרו שעדיף לנו בלי האינטרנט, בגלל שגם אנשים רעים משתמשים בזה. מה שנשאר זה הדיון על גבולות החופש, ועד כמה צריך רגולציה על מטבעות קריפטו חדשים".

למדינת ישראל עשוי להיות תפקיד חשוב בעולם העתידי של הכסף?

"יש לנו פה הרבה מרכיבים להצלחה. אומרים שאנחנו שוק קטן, אבל בעיניי זה אומר שאפשר להיות בתקשורת עם הרבה יותר אזרחים. מבחינת העתיד של הכסף, אפשר לקחת את זה רחוק, כי 8 מיליון אנשים זו זירה הרבה יותר נגישה מ-360 מיליון, או ממיליארד. יש לנו פה אפשרות לנסות דברים בצורה חדשנית, הרבה יותר מהירה ויעילה".

כמעט נשמע שאת לא פה בשביל הכסף.

"חד משמעית, אני לא עושה את זה בשביל הכסף! לא קיבלתי הרבה כסף, וזה גם לא נראה באופק. יש דרכים הרבה יותר קלות או נינוחות להרוויח כסף מאשר העשייה הזו שלי, שהיא כמו לדחוף סלע במעלה ההר. אם הכסף היה המטרה, היית יכול להגיד שאני היזמית הכי גרועה שפגשת אי פעם".

 "המטרה שלנו היא להשתמש בבלוקצ’יין ובקריפטו כך שהם יאפשרו למעגלי מסחר מקומיים להתפתח". גליה בן ארצי / צילום: יונתן בלום

בעיית הנזילות

היא לא נולדה יזמית קריפטו או פילוסופית של כסף, חדש או ישן. זה קרה לה באחת השנים החשובות ביותר בכלכלה של ימינו - 2008. "התחלתי ללמוד לתואר שני ביחסים בינלאומיים וכלכלה בינלאומית באוניברסיטת ג’ונס הופקינס, ושם נפתחו לי האופקים בתחום הכלכלי. בתחילת התואר נפלנו על משבר הסאב-פריים ונפילת השווקים בארה"ב, ובסיום התואר צפינו בתדהמה בקריסה הכלכלית של יוון בתוך גוש היורו".
איך זה השפיע עלייך?

"מצאתי את עצמי חוקרת ושואלת שאלות כל הזמן: איך יכול להיות שהבנקים הגיעו למצב הזה, איך משפיעה קריסת מערכות בארה"ב על שאר העולם, מה זאת אומרת שליוון אין כסף, היא הרי מדינה שיכולה להדפיס כסף. אבל בעצם היא לא יכולה, כי היא בתוך היורו. ומה קורה אם מדינה אחת בתוך היורו עובדת פחות קשה מכל השאר? זה הוביל אותי למחשבות על מה זה בכלל כסף, מי שולט בו ומי לא".

בן ארצי אוהבת לדבר על האבולוציה של הכסף. "בשלב הראשון, הכסף היה עשוי מזהב, יהלומים ומשאבי טבע אחרים. בשלב השני, שקיים למעשה עד היום, המדינות לקחו אליהן את הזכות והאחריות לסייע לנו לזהות ביעילות מהו כסף. כיום אנחנו בשלב השלישי והמלהיב מכולם, שבו השליטה בייצור עוברת לידי האנשים. רק בעיה גדולה אחת נותרה: הנזילות. אם הנפקתי מטבע לבניין שבו אני גר ולא הצלחתי לעורר בו התעניינות מעבר לדיירי הבניין, הנזילות שלו תהיה נמוכה מאוד, כמעט אפסית. ומטבע לא נזיל הוא מטבע מת.

"הפתרון הטכנולוגי שלנו, בבנקור, יוצר מעין ‘זנב ארוך’, שמאפשר לכולם לנסות להנפיק כסף, אבל יצליחו בכך רק מי שהכסף שלהם יהיה סחיר. נזילות היא לב העניין. כל הערך של הכסף נובע מעצם יכולתו להפוך למשהו שאנחנו רוצים".

אז המשחק נפתח באמת לשחקנים חדשים?

"ברור שכן. עד לא מזמן, כדי להנפיק כסף נזיל היית צריך להיות ממשלה, מדינה, או לפחות חברה מסחרית ענקית ורב לאומית. ממשלות שמנפיקות מטבעות נותנות להם גיבוי מאוד חזק, כדי לאפשר את המסחר בהם. לי ולך לא היה שום סיכוי להנפיק כסף נזיל. אבל המצב משתנה: טכנולוגיית הבלוקצ’יין הנמיכה מאוד את רף הכניסה, ומאפשרת להרבה יותר שחקנים לשחק במשחק הזה".

תעשיית הקריפטו נהנתה בתחילת דרכה מהייפ השמור בדרך כלל רק למשיחים כלכליים חדשים, אבל פריצות ההאקרים, ועוד יותר מכך הנפילות התכופות של המטבעות הדיגיטליים בשווקים, שינו את המצב. כן, יש כאן תחום מבטיח, שאולי גם ישנה פעם את העולם, אבל הוא נמצא עדיין ברובו בשלב ההבטחה.

גם בן ארצי יודעת שעם נפח המסחר והיקף התפוצה של המטבעות הדיגיטליים כיום, עדיין קשה לעורר חשש אמיתי אצל הבנקים המרכזיים והממשלות הריכוזיות. עם זאת, היא שומרת על פרצוף פוקר כשאני שואל אותה על המוניטין התנודתי שקנה לעצמו עולם הקריפטו. "זה קורה גם עם המטבעות הקיימים, הלא מבוזרים", היא טוענת. "אמנם כאן, עם השקל, זה כבר לא קרה די הרבה זמן, אבל יש מדינות שמתמודדות עם משבר כזה כיום, כמו ונצואלה, בוליביה ויוון.

"לא צריך להיבהל מריבוי המטבעות החדשים, כפי שלא הייתה סיבה להיבהל מריבוי מקורות המידע במהפכת האינטרנט. אמנם קיבלנו גם פייק ניוז, אבל אין מה לעשות: כל פתרון הוא הגרעין של הבעיה הבאה. זה תהליך שלא נגמר, זו התקדמות אבולוציונית. שם המשחק הוא לפתור בעיות ולהשתפר".

 "אנחנו רואים, כבר עכשיו, איך שני העולמות של אינטרנט ומטבעות דיגיטליים מתחילים להתחבר. זה חיבור פשוט מתבקש". מרק צוקרברג, מייסד פייסבוק / צילום: רויטרס- Stephen Lam

יותר מפייסבוק וגוגל

נשים רגע את הטכנולוגיה בצד. איזה עוד חידוש יש במטבעות הדיגיטליים?

"היום אנחנו מאמינים לבנק שינהל כמו שצריך את החשבון שלנו, אבל ברמת העיקרון פקיד יכול לבוא לאקסל ולבצע פקודת מחיקה. הבלוקצ’יין מציע טכנולוגיה מבוזרת, שיודעת לנהל תרשים מבלי שאף אחד שולט בו. זו גם מערכת שקופה, רבת משתתפים ובלי חשש להשתלטות של גורם אחד חזק, בניגוד מוחלט לעולם המוניטרי שאנחנו מכירים כיום".

אז הטכנולוגיה מנסה, בעצם, להפוך את האנשים לטובים יותר, לאמינים יותר?

"הטכנולוגיה מנסה קודם כל לגרום למערכת העברת הכספים להיות כזו, אבל בטווח הארוך יותר אתה צודק. הכוונה היא לשנות את ההתנהגות האנושית. ההנחה היא שברגע שאנשים ירגישו שהם פחות צריכים לגנוב או לשקר או להתחרות כדי שיהיה בסדר, הם יעשו את זה פחות ופחות".

וזה עובד?

"זה תהליך ארוך של בניית אמון. הבלוקצ’יין היא מערכת טכנולוגית שהרבה יותר קשה לעשות עליה מניפולציות, כי כולם רואים".

מהפכת המידע והאינטרנט ייצרה שורה של שחקנים ראשיים חדשים. גם תעשיית הקריפטו תצליח לשנות את מאזן העושר העולמי?

"זה בדיוק הפוטנציאל. הכסף מעצב את פני החברה והמדינות, כי הוא מכוון את שיתוף הפעולה שלנו לפי כיוון הזרימה שלו. אם יהיו יותר שחקנים במשחק הזה, פני החברה ישתנו. קשה מאוד להעריך היום איך ייראה השינוי הזה, כפי שהיה קשה לדמיין לפני הבום של האינטרנט איך ייראו פייסבוק, טוויטר ויוטיוב".

את מדברת על שינויים בסדר גודל של פייסבוק וגוגל?

"פייסבוק, גוגל - ועוד יותר. אנחנו גם רואים, כבר עכשיו, איך שני העולמות הללו מתחברים - החודש פייסבוק נכנסה לעולם הקריפטו והשיקה את מטבע הליברה. החיבור בין שני העמודים האדירים האלה, אינפורמציה וכסף, הוא פשוט מתבקש. האינפורמציה מנהלת את הסיפורים, הערכים והידע שלנו, בעוד שהכסף מנהל את שיתוף הפעולה הפיזי שלנו, את הנתינה של הדברים, את חלוקת הנכסים והמשאבים".

השאלה היא מה אנחנו עושים עם הכסף.

"נכון. הדור הבא של הכסף, עם המערכות החדשות והמבוזרות, יכול לסייע לנו להגיע סוף סוף למצב שבו הכסף יעבוד בשבילנו, במקום שרק אנחנו נעבוד בשבילו, ולבנות חברה יותר טובה, צודקת, בריאה, נוחה ואנושית".
המשפט הזה עשוי להישמע נאיבי, אבל לבן ארצי ברור מאוד על מה היא מדברת: עולם שבו מיליוני מטבעות דיגיטליים קהילתיים משמשים מיליוני קהילות, ומעצימים מציאות למאות מיליוני אנשים. חלום, הזיה? לא בהכרח. עוד ב-2015 היא הובילה ניסוי מרתק של שימוש במטבע דיגיטלי קהילתי עם הסטארט-אפ הקודם שלה, אפקוין.

"הנפקנו כסף יש מאין, קראנו לו לבבות וחילקנו אותו בקבוצת פייסבוק שבה היו חברות יותר מ-20 אלף אימהות", היא מספרת. "פתאום התחיל המסחר. היו אימהות שהוציאו למכירה משחקים שהילדים שלהן כבר לא רצו ותמחרו אותם, אחרות הציעו שירותים כמו ייעוץ הנקה, שיעורי אנגלית, לימוד בישול. שוב התברר שכסף הוא כלי שיכול לעזור לנו לשתף פעולה".

איך ניהלתם את הפרויקט?

"בהתחלה קבענו מדיניות מוניטרית שלפיה הנפקנו מיליון לבבות, וקבענו תמריץ: כל אמא שנרשמה למערכת קיבלה 100 לבבות. מעבר לכך, הודענו על שורה של פעולות לטובת הכלל שעל כל אחת מהן מקבלים לבבות. הרי עם כל אמא חדשה הנזילות של הכסף שלנו תגדל, ויהיו יותר מוצרים ושירותים".

בתוך שנה הגיע מחזור המסחר בניסוי לכמעט 100 מיליון שקל. "השאיפה היא לשכפל את זה בבנקור, אבל תעשיית הקריפטו עדיין בחיתולים, עוד לא הגענו למקום שבו אנחנו מדברים באופן מעשי על מטבעות קהילתיים. המטרה שלנו היא להשתמש בבלוקצ’יין ובקריפטו כך שהם יאפשרו למעגלי מסחר מקומיים ואחרים להתפתח. אנחנו מדברים על 100 מיליון מטבעות ויותר".

את מדברת על עולם מבוזר, שכל כולו רסיסים. אולי אנשים דווקא צריכים את מדורות השבט של המטבעות הגדולים?

"אנחנו לא באים להחליף ולא מתנתקים מהמערכת הקיימת, אלא משדרגים ומוסיפים לה. עם הזמן, אנשים יחליטו מה טוב להם".

כולנו משפחה אחת

בהנהלת בנקור יש כיום רוב נשי מוחץ של כ-80%. "כשיש נשים רבות בצוות המחליט, גם ההחלטות מביאות הרבה יותר בחשבון את הנשים והצרכים שלהן. כשאני נכנסת לישיבות הנהלה אצלנו אני מרגישה שהארגון חושב כל הזמן איך מייצרים מערכת בלוקצ’יינית שהלקוחות הראשונים שלה הם נשים. אנחנו בוחנים איך יהיה להן הכי נוח להשתמש בטכנולוגיה הזו - להן ולא לטריידרים, לא לאנשי הפיננסים מוול סטריט, לא לאנשי ההון סיכון, לא לבנקים".

זה לא תמיד היה ככה. הדור הראשון של הקריפטו היה כמעט כולו גברים.

"רוב העולם עדיין מנוהל על ידי גברים, כמעט בכל התעשיות. יחד עם זאת, אני מרגישה תחושה של אופטימיות מטורפת מעצם המחשבה על שיתוף הפעולה בין נשים לגברים במעבר ההיסטורי שמתרחש כיום מביזור המידע לביזור הכסף. אני מאמינה שבמערכות של שיתוף פעולה ובמערכות כלכליות, נשים מוסיפות ראייה לטווח ארוך. הן רואות טוב יותר מגברים איך ההחלטות שאנחנו עושים כיום ישפיעו עלינו בעתיד. הן לא תקועות כל הזמן בתחרותיות. מערכות כלכליות שלא ישלבו נשים באופן נרחב ושוויוני ישלמו על כך באופק מוגבל.

"יש גם עניין של שיתופיות. משק בית זה לא שוק חופשי שבו כל אחד מתחרה כמיטב יכולתו, ואז החזק מנצח. במשק בית מנסים לחזק את החלש, למתן את החזק, ליצור שיתופי פעולה בריאים. במשק כלכלי של מדינה, לעומת זאת, החזקים והעשירים מצליחים, הכול צריך להיות כמה שיותר מהר, גדול ועכשיו".

את מתעלמת מהבדל אחד משמעותי: במשק בית, כולם המשפחה שלי ואכפת לי מכולם. בשוק החופשי, אני לא מכיר את ג’ו וגם לא כל כך אכפת לי מה קורה אתו.

"וזו בדיוק הבעיה! אם לאחר לא טוב, בסופו של דבר גם לך לא יהיה טוב. זה בעצם כל הסיפור, אנחנו כולנו שייכים לאותה אנושות. אז נכון, אולי קצת קשה להבין איך אתה קשור לבנאדם המסכן ברואנדה, אבל איך אתה קשור להומלס ברחוב אלנבי בתל-אביב - זה כבר יותר ברור. כשאתה עובר על ידו עם הילד שלך, אתה צריך להסביר לילד למה הוא מבקש כסף".

את מציעה להסתכל על כל האנושות כאילו הייתה המשפחה שלנו?

"אם לא נעשה את זה, נידרדר מהר ועמוק. נשים, גם בגלל שעד כה העבודה שלהן הייתה מרוכזת הרבה יותר בבית, חוות את הקהילתיות הזו בצורה חזקה יותר. אנחנו חוות כל הזמן ובעוצמה את התלות שלנו זו בזו".
את נשמעת כמעט סוציאליסטית.

"צריך להפסיק לדבר על סוציאליזם וקפיטליזם, ולהתחיל לדבר על הומניזם. הסוציאליזם והקפיטליזם עסוקים רק בחלוקת המשאבים, אני רוצה להתקדם לאיך מייצרים את המשאבים הכי טובים באמצעות חברה בריאה ונקייה שמעודדת אמנות, המצאה ומחקר.

"כשאנחנו רואים הומלסים ברחובות או משפחות שפשוט גמורות מהצורך לפרנס, אנחנו לא מרגישים טוב. המערכת הכלכלית השלטת כיום בנויה לעשות אופטימיזציה לכסף, לא לאנשים. הכסף עדיין יותר משעבד אנשים מאשר עוזר להם, וזה שעבוד מאוד בעייתי כי אנחנו אפילו לא מודים בקיומו. אנחנו, כביכול, בשוק חופשי, וכביכול, עושים את הבחירות שלנו, אבל משחקים במגרש מאוד תחום".

כיזמית ומנהלת שנכנסת כבר שנים לחדרי ישיבות ולמשרדים שיש בהם רוב גברי, קרה שנתקלת ביחס לא ראוי?

"אני רואה לא מעט שאומרים לנשים ששש! באמצע ישיבות, או כשהן מתחילות לומר משהו בדיון רב משתתפים. גם לי לא מקשיבים לפעמים. ההורדה של האישה למעמד של מישהי שהיא מינית במהותה ומשנית ביכולותיה הוא משהו שקורה כל הזמן, בדרגות שונות. בתור יזמית בת 23 חוויתי את הדברים האלה המון. פגישות שנקבעו למסעדה בשש בערב הועברו כל הזמן לעשר בלילה, בבר. בר בעשר בלילה הוא לא מקום שמרגיש לי נוח לעשות בו עסקים".

כיום המצב שונה?

"כיום פגישה כזו לא תקרה, לא אגיע אליה. כיום גם יותר רוצים לפגוש אותי מאשר בגיל 23, כך שכבר אי אפשר לקבוע לי איפה ניפגש".

יש לה מנטור בשם אנק, שהיה חבר דירקטוריון בחברה הראשונה שלה, ואיתו היא מתייעצת. "הוא יצא כמעט לגמרי מתחום ההשקעות ונכנס לרוחניות, צמיחה עצמית, נעשה קואוצ’ר. הוא מלווה אותי במישור האישי של התמודדות עם הקשיים וההתפתחות שלי כמנהיגה".

עצה טובה שקיבלת?

"אל תצטיין בעבודה שאתה ממש שונא. יהיה מאוד קשה לשלוף אותך משם".

"הקדמנו את זמננו"

היזמות הסדרתית של גליה בן ארצי

ב-2005 הקימו האחים גליה וגיא בן ארצי בפאלו אלטו את MyTopia, שבה בנו את המשחקים רבי המשתתפים הראשונים לטלפונים ניידים. ב-2010 הגיע רגע האקזיט, כשחברת ההימורים המקוונים 888 רכשה אותם תמורת 18 מיליון דולר במזומן. "היינו כרטיס הכניסה שלהם לסושיאל גיימינג", מסבירה בן ארצי.

מיד אחר כך, עדיין ב-2010, ייסדו השניים את Paritcal Code, ספקית כלי פיתוח לטלפונים ניידים. כעבור ארבע שנים נמכרה גם החברה הזו, הפעם תמורת סכום לא ידוע - נמוך, לפי הערכות שונות - לחברה האמריקאית אפסלרטור (Appcelerator). "הם בנו אפליקציות לכל חברות הפורצ’ן 500 בימים שעוד לא היה קל לבנות אפליקציה, וחברות גדולות עדיין לקחו גופים חיצוניים בשביל זה. הטכנולוגיה שלנו הפכה לגרעין של הפתרון הטכנולוגי שלהם לכתיבת קודים באפליקציות".

את החברה הבאה שלהם, Appcoin, הם כבר הקימו בישראל ב-2014. "המטרה הייתה לקדם את נושא המטבעות הקהילתיים. זו חברה שהקדימה מאוד את זמנה, אבל היא אפשרה לנו ללמוד הרבה על עולם הקריפטו. למדנו על חוויית המשתמש, איך זה לקבל לטלפון משהו שמרגיש כמו כסף, ואז להשתמש בו ככסף, ובעיקר, למדנו על הבעיה המרכזית של כל המטבעות הדיגיטליים - היעדר הנזילות. משם הדרך לבנקור כבר הייתה סלולה".

להכיל חוסר נוחות

"בכל פעם שאני מרגישה חוסר נוחות, אני מזכירה לעצמי שזה סימן ברור לצמיחה. באנגלית מדברים על כאבי גדילה, וזה מתאים: כשאת גדלה, את מתנגשת במסגרת של עצמך, וזה כמעט תמיד כואב ולא נוח. אבל עצם הידיעה שאני צומחת משפיעה עליי באופן מדיטטיבי. בכל פעם שאני מרגישה צורך לסגת, אני מבינה שאני מתמודדת עם אי נוחות וצריכה ללכת קדימה.

"אפשר אפילו להגיד שאני חותרת אל האי נוחות. אולי לא בצורה אקטיבית באותו רגע, כי האינסטינקט של כולנו הוא לסגת מזה, אבל ברגע שאני תופסת שזה מה שקורה, שאני נסוגה עכשיו, אני מבינה ששם הצמיחה ושאם אני רוצה לצמוח אז אני חייבת ללכת לקראת אי הנוחות ולא להתרחק ממנה".