המערכה השמרנית על דמות ביהמ"ש העליון היא אנטי-מהפכנית

בשנים האחרונות הימין הישראלי הציב לעצמו מטרה - למנות שופטים שמרנים בבית המשפט העליון. זוהי מטרה חשובה שנועדה לשמר את האיזון הראוי והמכבד שהתקיים במשך עשרות שנים בין שלוש רשויות השלטון בישראל. אולם שינויים המתחוללים במערכת הפוליטית ובלשכת עורכי הדין עלולים לפגוע ביכולתם של נבחרי הציבור למנות שופטים שמרנים.

לפי חוק יסוד: השפיטה, בהליך מינוי השופטים משתתפים שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים, לצד ארבעה נבחרי ציבור: שני שרים ושני חברי כנסת. שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, הצליחה ליצור שותפות עם נציגי לשכת עורכי הדין ופעלה למנות שופטים שמרנים, למשל מינויו של השופט אלכס שטיין לעליון.

אולם השותפות הזו מתערערת בעקבות ההפסד ששקד נחלה בבחירות לכנסת ובעקבות הבחירות ללשכת עורכי הדין. אם נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים יכרתו ברית עם נשיאת העליון אסתר חיות - יהיה להם רוב אוטומטי בוועדה למנות שופטים אקטיביסטים, שתומכים ב"מהפכה החוקתית" מבית היוצר של אהרן ברק.

החלוקה בין שופטים "שמרנים" ל"מהפכנים" משקפת שני מחנות יריבים בישראל: התומכים והמתנגדים למהפכה השיפוטית של ברק, שהניף את דגל המהפכה כשהעניק עליונות חוקתית לזכויות האדם לקניין, חיים, חירות ופרטיות. המתנגדים למהפכה מבקשים לשמר את המבנה המסורתי של היחסים בין רשויות השלטון בישראל.

נשיא העליון לשעבר משה לנדוי יכול לשמש מגדלור למחנה השמרני המשפטי. לנדוי תקף את המהפכנות של ברק וכתב: "אני מתקשה להבין כיצד יש להסיק מסקנה מהפכנית - של העמדת בית המשפט מעל לרשות המחוקקת - ללא אמירה מפורשת של הרשות המכוננת... שוב קצרה דעתי מלהבין איזו דֵמוֹקְרַטִיוּת יש במסירת התפקיד של ביקורת חוקים שנתקבלו באורח דמוקרטי לגוף אוליגרכי כבית המשפט".

לנדוי ביטא את התפיסה השמרנית הבסיסית, לפיה חוקי היסוד אינם מסמיכים את בית המשפט לפסול חוקים של הכנסת. המחנה השמרני סבור כי התערבות יתר של בית המשפט אינה בגדר הגנה על הדמוקרטיה, כי אם התקפה אוליגרכית עליה.

מאז חקיקת "חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי", מתברר כי המהפכה החוקתית היא מהפכה מתמדת. ברק אומנם יצא לפנסיה, אך רבים הם ממשיכי דרכו במערכת המשפט, ועתה הם מבקשים לבחון את האפשרות להעביר אפילו את חוק יסוד הלאום בעין הביקורת השיפוטית. המהפכה אמנם התחילה לפני חצי יובל, אך היא מונעת בכוח שכנוע פנימי אידאליסטי עמוק, וללא כוח חיצוני שיעמוד מולה - אין לה מעצור.

מיד עם היוודע על היבחרו של אבי חימי ליו"ר ללשכת עורכי הדין, הצהירה שקד כי היא "קוראת לו להמשיך יחד עם שרי המשפטים במהפכה השמרנית". כאן יש לתהות: האם שקד תומכת במהפכנות או בשמרנות? אלה שני מושגים מנוגדים, והשילוב ביניהם אינו מסייע לקידום סדר היום השמרני. השמרנות היא לא מהפכנית, היא אנטי-מהפכנית.

אדמונד ברק זכה למקום ראשון במעלה בזרם המחשבה השמרנית בזכות ספרו על המהפכה בצרפת, שבו הביע התנגדותו למהפכה זו ולמהפכנות בכלל. הנפת דגל השמרנות פירושה התנגדות עקרונית למהפכנות, בין אם היא מתרחשת בשנת 1789 בצרפת או ב-1995 בישראל.

לכן, שקד צריכה לקרוא לחימי לקדם את המהלך "השמרני והאנטי-מהפכני" שהובילה כשרת המשפטים. שר המשפטים המכהן אמיר אוחנה והמבקשים להחליפו מימין חייבים לזכור: זוהי מערכה שמרנית, לא מהפכנית. 

הכותב הוא תלמיד לתואר שלישי במדע המדינה באוניברסיטה העברית ועמית מחקר בפורום קהלת