לא הבנתי על מה אני חותם

אם שופטי בתי המשפט לענייני משפחה היו מקבלים שקל עבור כל פעם שהם שומעים את הטענה "לא הבנתי על מה אני חותם" ביחס להסכמי גירושים, הם כבר היו עשירים. האמת תאמר כי לא מעט מתגרשים חיים בתחושת חרטה לגבי פשרות שונות שעשו במסגרת הסכמי הגירושים, כמו הסכמה על תשלום מזונות גבוהים או נמוכים מדי, ויתור על זכויות רכושיות ועוד, אך סיכוייהם להביא את בית המשפט לפתוח מחדש את ההסכם - קלושים עד אפסיים.

מרבית הגרושים שפונים לבית המשפט בתביעה לשנות תנאים מסוימים בהסכם הגירושים, טוענים כי בעת שחתמו על ההסכם היו במצב נפשי קשה, לחוצים מהליך הגירושים ומפירוק המשפחה, לא הבינו את השיקולים המשפטיים מאחורי החלטותיהם או נכנעו ללחץ של הצד השני מתוך תחושת פחד או אשמה. כמו כן מתקשים המתגרשים לחזות התפתחויות עתידיות בחייהם או בחיי הילדים, שעשויות להיות להן השלכות על ההסכם הנחתם כעת, כגון הקמת משפחה חדשה והולדת ילדים נוספים, צמצומים במקום העבודה ועוד.

תשובתו של בית המשפט לעתירות בדבר חוסר הגינות של תנאי הסכם הגירושים היא למעשה כי מדובר ב"טעות בעסקה". כפי שבית המשפט לא יעניק סעד לאדם שרכש דירה במחיר גבוה ממחיר השוק - כך בית המשפט לא ייכנס למגוון השיקולים שהביאו את המתגרש לחתום על הסכם, שכיום הוא רואה אותו כמקפח.

יתר על כן, בניגוד לחוזים רגילים, הסכם גירושים מקבל את תוקף של פסק דין, לאחר שהצדדים התייצבו אישית בבית המשפט ואישרו בפני השופט כי הם מבינים את ההסכם וחותמים עליו מרצונם החופשי.

בנסיבות אלה בולט פסק דין שפורסם השבוע, במסגרתו בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל באופן חריג את טענותיו של הבעל לשעבר כי יש מקום לבטל את הסכם הגירושים עליו חתם שנה קודם לכן. מדובר בפסק הדין יוצא דופן שאין לראות בו תקדים, והוא נובע מצירוף הנסיבות החריגות של המקרה: חוסר היציבות הנפשית המוכחת וההיסטורית של הבעל מחד והתנאים הדרקוניים של ההסכם מאידך.

הבעל במקרה זה הוכיח על בסיס חוות-דעת פסיכיאטרית שמינה בית המשפט, כי הוא סבל בטרם נישואיו מרקע משפחתי של הפרעות נפשיות, אלכוהוליזם, אלימות, חוסר תפקוד ונטישה, הצליח לשקם את עצמו ולהקים משפחה כנגד כל הסיכויים, ולכן החלטתה של האישה להתגרש ממנו הביאה אותו למצב כה קיצוני של חרדה ודיכאון, שאפשרו לאישה לעשוק אותו, פשוט כמשמעו.

תנאיו העושקים של הסכם הגירושים לו הסכים הבעל כללו התחייבות לתשלום מזונות גבוהים לאישה עבור הילדים עד גיל 27 במקום 18, בנוסף למחצית הוצאות חינוך ורפואה ולתשלום בסך 4,000 שקל עבור פעילויות הקיץ - כל זאת כשהכנסתו של הבעל מעבודתו כאיש תחזוקה עומדת על סך של 9,000 שקל בחודש בלבד. כמו כן, בחלוקת הרכוש הבעל ויתר על חלקו בדירה המשותפת ששווייה 1.3 מיליון שקל, ועל חלקו בתכולת הדירה וברכב, ואף לקח על עצמו תשלום חובות בגובה 100,000 שקל באופן בלעדי.

הלקח הנלמד מביטול הסכם הגירושים בפסק דין זה הוא לא לצפות שבית המשפט יציל את הצד המקופח בהסכם, אלא להימנע מראש מלהיקלע לסיטואציה דומה. עורכת הדין שערכה את ההסכם המקפח עבור שני הצדדים לא הייתה מודעת לפערי הכוחות בין הצדדים, ולכן לא התערבה בתנאים שהוצגו בפניה כמוסכמים, אך הקיפוח היה נמנע מבעוד מועד, אילו הבעל, כצד המוחלש משמעותית, היה פונה לקבלת ייעוץ נפרד עבורו בלבד, טרם חתימתו על ההסכם.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il