"אני מרגיש מאד נוח באי נוחות. בסוף זה הופך ממכר ומענג"

פעם בארבע שנים הוא ומשפחתו עוברים דירה. עוברים לעיר אחרת, מחליפים בתי ספר, שכנים ואווירה. "זה חלק מאג'נדה, מההחלטה שלנו להתרגל לשינויים ולסביבות חדשות", מספר ד"ר אייל דורון, החוקר ומפתח חשיבה יצירתית.

כן, לרובנו זה נשמע כמו חתיכת תיק, להתחיל את החיים מחדש שוב ושוב. ודורון אכן סופג ביקורת, כשחלק מהאנשים מאמינים שמדובר בניסוי על חשבונם של הצעירים: "אתה פוגע בילדים שלך", "מתעלל בהם" ו"משוגע חסר אחריות", היו רק חלק מהתגובות שקיבל, אלא שלו עצמו אין ספק בכך שכשהוא מעמיד את ילדיו בסיטואציה של אי נוחות, הוא מכין אותם היטב לעולם. לדבריו, זאת הדרך לשרוד בעולם החדש: "להגיע לסיטואציה לא מוכרת ולמצוא את המסלול המדויק, זה כל מה שאדם צריך, וצריך ללמד את זה מגיל אפס, באקדמיה, וגם אנחנו את עצמנו", הוא מסביר.

יש קורלציה חיובית בין יצירתיות והצלחה לבין היכולת לשהות בחוסר נוחות?
"החיים שלנו הם באי נוחות מתמדת, וכל הקיום האנושי הוא ניסיון להתמודד עם זה, לארגן את זה, להדחיק את זה, לייצר לזה אשליות. בגלל שהאדם נמצא במצב של הדחקה מתמדת, הוא מסדר לעצמו עולם מאורגן בתוך הכאוס".

איך ההבנה הזאת מניעה יצירתיות?
"יצירתיות קשורה לאי נוחות ברמה המהותית, להבנה שהקיום שלי הוא שברירי ושהכול יכול להתהפך עליי. כל אדם צריך לנהל דיאלוג עם חוסר הוודאות בחיים שלו, בצורה שהוא יכול להכיל. זה אומר לאתגר את עצמך, למתוח גבולות. אני עושה את זה באופן קבוע".

זו הייתה חוויה מפרקת

דורון, 49, חי ונושם יצירתיות. לאחרונה הוא פרסם את ספרו 'להמציא מחדש, הורות וחינוך במאה ה-21', שעוסק, בין היתר, בהזרקת גמישות מחשבתית לתהליך ההורות. הוא מציע לעצב את ההורות שלנו בתור חוויה וחקירה עצמית, ולארגן אותה כמעין משחק מוחות נגד המציאות, אילוצי הזמן והנורמות. בחיים האמיתיים, הוא אומר, אף אחד לא יסביר לילדה שלכם אילו עמודים למלא בחוברת, מפני שהיא כותבת את חוברת חייה, ולכן על הילדים לעבור ממצב של ממלאי הוראות - למצב של מגדירי האתגרים. מהפכת החינוך במאה ה-21, לפי דורון, מושתתת על עקרונות של הסקה תוך כדי תנועה; אנחנו נזרקים למשחק בלי לדעת מראש את הכללים, וצריכים לסמוך על עצמנו שנסתדר, איכשהו.

לתפיסתו, לשהות באי נוחות יש חלק גדול בתהליך הזה, שכן היא מהווה מוטיבציה הכרחית ליצירתיות. במסלול החיים הפרטי שלו, הוא מספר, היוותה השהות באזור הזה תמריץ משמעותי לא פעם בדרכו לפרוץ קדימה. "בגיל 30 נסעתי לקורס ב-BBC", הוא מספר. "זאת הייתה אחת החוויות המפרקות מנטלית שהיו לי. הייתי כוכב ועילוי עד שהגעתי לחדר עם חמישה בימאים בריטים שנונים כמו שרק בריטים יודעים להיות. יום אחד הגעתי לשם לבוש נורא יפה והם הגיעו עם מכנסיים קצרים, למחרת הגעתי לבוש קצר והם באו לבושים יפה. קניתי סלט, הם אכלו תפוח, הבאתי תפוח והם כולם אכלו סטייק".

אחרי שבוע שלם שבו לא הצליח להיטמע, התחיל דורון לביים. כשהקשיב להקלטות שלו, הבין שגם בחזית הזאת הוא מתקשה לתת פייט ראוי למקומיים, והחליט לעשות משהו שונה לחלוטין. "לא הייתה לי ברירה, הייתי צריך להתמודד איתם, אבל לא בשטח שלהם, כי אין לי דרך להיות אלגנטי כמוהם. התוצאה הייתה שכולם עשו תוכנית בישול ואני עשיתי תוכנית מופרעת: 'סטריפ פוקר פילוסופי'. האנשים ב-BBC קראו אחד לשני, ניסו להבין מי זה המטורף הזה. חוסר הנוחות דחק אותי למקומות יצירתיים, כי לא הייתה לי דרך אחרת לנצח שם".

הזדמנות נוספת לפרוח מתוך אי הנוחות נוצרה עבורו לפני כעשור, כשהתחיל להרצות באנגלית. "בהתחלה חוויתי השפלות", הוא משחזר, "תארי לך שאת רגילה שכשנגמרת הרצאה כולם באים ואומרים לך 'וואו, מדהים, זאת ההרצאה הכי טובה ששמענו'. ואז את גומרת הרצאה באנגלית, ואף אחד לא ניגש, בטח לא המנהל שהזמין אותך".

מה זה גרם לך?
"זה גרם לי להגיד 'אני חייב לפצח את זה', ואז עשיתי עוד הרצאה ועוד הרצאה ועוד אחת. ואז הייתה הרצאה שלפניה דיברתי יומיים רק באנגלית, כדי להתרגל. אמרתי לעצמי: 'אני לא אוותר על זה'. ואחרי ההרצאה אמרו לי: 'אתה נהדר, אבל אתה חושב בעברית, תחשוב באנגלית'. ואני הייתי צריך להגיד: 'כן, כן, תודה', להכיל את זה וללכת עם מועקה. להיות באי נוחות זה לְזַמן את המועקה באופן יזום, שזה, לכאורה, לא הגיוני, כי האדם פועל על פי עקרון ההנאה והעונג. מי רוצה את זה? מראש זה ייגמר לא טוב, אז גם לְזַמן מועקות?".

למה לא להיות במקום שבו אתה במיטבך?
"אין דרך אחרת להתקדם מלבד להיכנס לוורסיה פחות טובה עכשיו, כדי להיות בוורסיה יותר טובה אחר כך. אתה צריך להגיד לעצמך 'אתה ורסיה ראשונה, טיוטה שלך'. זה נורא קשה לאדם שהוא פרפקציוניסט ולומד כל הזמן ודייק את עצמו במשך 20 שנה".

אחד התחביבים של דורון הוא התייחדות עם דמויות שמהוות עבורו השראה. הוא קורא את ספריהן, צופה בקטעים מצולמים ומנהל איתן דיאלוגים מורכבים. לאחרונה הוא בזוגיות כזאת עם היזם ריד הופמן, ממייסדי לינקדאין. חד צדדית, אמנם, אבל מלאת תובנות. "לרוב המנטורים שאני פוגש, ללא ידיעתם, יש זיכרונות ילדות על הפנים, קושי ומחסור. יצירתיות נובעת מהרצון לכפר, להשלים. תמיד מעניין אותי אם אנשים שהיו יפים, רכים ולא מזיעים, יכולים להיות יצירתיים. אני עד היום חושד בריד הופמן שהיה ילד אאוטסיידר, ומהמצוקה הזאת אמר 'אני ארשת את זה ככה שאין מצב שלא אהיה מוקף בחברים'.

"קחי גם את מאסלו, ילד שלא קיבל מענה לאף צורך בילדותו. אמא שלו נעלה את המקרר ופתחה אותו רק כשהייתה רעבה, וניפצה את גולגולות החתולים שלו על הקיר במרתף לנגד עיניו, ואבא שלו אמר לו שהוא מכוער עד שפחד לנסוע בקרון של הרכבת כדי שהכיעור שלו לא יסנוור אנשים. הוא לא קיבל שום צורך, שנא את אמא שלו שנאה תהומית, ולא סלח לה על ערש דווי, והאיש הזה פיתח את תאוריית הצרכים".

 אייל דורון / צילום: אריק סולטן

נוחות על הסקאלה

על אף העובדה שדורון מכניס את עצמו לאזורים מורכבים מתוך מודעות מלאה, הוא מעדיף לכנות אותם 'אי נוחות נינוחה'. "אני מרגיש מאוד נוח באי הנוחות הזאת. בסוף אתה לומד לנהל עם זה דיאלוג, וזה נהיה ממכר, זה נהיה מענג". לדבריו, כדי להפיק את המיטב מהסיטואציה יש להתמקם נכון על הסקאלה שבין אי נוחות לנוחות: "אתה מדייק לעצמך את הרגע הזה שבו מתחת את הקפיץ, אבל לא קרעת אותו - הרי בסוף אתה לא קופץ באנג'י לא קשור. ואז אי הנוחות יותר מספקת ממתסכלת, יותר מענגת ממעיקה. שיא הביצוע שלי ממוקם במצב ביניים: אני מכניס את עצמי למצב של דריכות, סקרנות, של שאלות שאני לא יודע עליהן את התשובות".

איך מדייקים את אי הנוחות?
"בכל יום נתון בעבודה את צריכה להיות במצבי חוסר נוחות ובמקומות שאת לא יודעת האם את יכולה לסמוך על עצמך בהם ב-100%, לשאוף לסיטואציות כאלה. אם את עובדת רק מתוך ודאות - לא באת לעבודה. המשמעות של זה היא שהעולם זז, ואת תקועה במקום. עכשיו תחליטי על האסטרטגיה, איך למתוח את עצמך: תזמי פרויקטים, תלמדי כישור חדש, שבלאו הכי תצטרכי לעבודה הבאה, לא משנה מה היא תהיה. את לא יכולה לעשות רק מה שמוכר לך".

איך מתמודדים עם שהות בתוך אי נוחות?
"תתחילי באי ודאות קטנה, תמשיכי לבינונית והלאה. כמו בבושקות. למה אני רוצה שהילדים שלי יהיו בשינויים של סביבה מגיל צעיר? כי אני יודע שהסביבה תשתנה להם כל החיים.

"אנשים רואים במצב יציב ודאות וביטחון, ובמצב של שינוי - סכנה. צריך להבין שזה בדיוק הפוך: אם אתם עובדים היום במקום שלא משתנה - אתם במקום הכי מסוכן שיכול להיות, וצריכים להימלט משם, כי המקום הזה נמצא בלה לה לנד.

"אם החברה שאתם עובדים בה מתמזגת, מתפרקת, ואתם מרגישים אי נוחות, אתם צריכים לשחרר את אנחת הרווחה הכי גדולה שיש, כי אתם במקום שהכי מחובר למה שקורה בעולם".

על אילו נקודות לוחצת אי הנוחות, בדרכה ליצירתיות?
"ספק, חסר, אתגר, מצוקה. מצב שאני רוצה שיסתיים ואז מפעיל יצירתיות. זה יכול להיות ילד שיש לו מבחן פתע, או מנהל שצריך לפטר שלושה עובדים ולא בנוי לזה. שניהם צריכים לפתח אסטרטגיה יצירתית איך נכון להם לעשות את זה. אנחנו מפתחים לעצמנו אסטרטגיות חיים קטנות וגדולות הנובעות מרמות שונות של חוסר נוחות, חוסר ודאות, בעיה, אתגר".

אי נוחות היא מוטיבציה עיקרית ליצירתיות?
"היא מוטיבציה חיצונית הכרחית, אבל לא מספיקה. חייבים גם מוטיבציה פנימית טהורה. אבל אי נוחות יכולה לדחוק אותי, לטלטל אותי, לעורר אותי להתחיל מהלך".