מחקר חדש חושף: פחות ילדים, יותר רווחה? לא בטוח

מחקר חדש של פורום קהלת, שפורסם השבוע, בדק את השאלה כיצד העדפות הילודה במגזר החרדי ובחברה הערבית משפיעות על מדדי הרווחה המקובלים בקרב אותן אוכלוסיות בפרט ובקרב האוכלוסייה הישראלית בכלל. הכותבים, ד"ר מיכאל שראל ואיתן גייבל, מדגישים, למען הסר ספק, שאין בדיון הזה משום שיפוט ערכי בנוגע למספר הילדים הראוי למשפחה; להפך, הם סבורים שהממשלה צריכה לכבד את חירות הפרט ואת בחירותיהן של המשפחות.

"משפחות מכירות בדרך כלל את העדפותיהן טוב יותר מכל גורם אחר, ויודעות מה עדיף להן, ובכלל זה כמה ילדים רצוי מבחינתן להביא לעולם", הם כותבים. "בדרך כלל, העיסוק במדיניות הנוגעות ברווחה ובתחולת העוני, במיוחד ביחס לחברות הערביות והחרדית, מתרכז סביב נושאים הקשורים לשוק העבודה, כגון רמת ההשתתפות בכוח העבודה, מספר המפרנסים, אחוזי המשרה, פריון העבודה ועוד, ואילו נושאים אחרים, חשובים לא פחות, אינם מובאים בחשבון, כמו העדפות ילודה".

על רקע מדדי העוני הגבוהים בישראל (שמדידתם מלכתחילה שנויה במחלוקת ולהערכתי גורמת לכך שהמצב הסטטיסטי נראה רע בהרבה יותר מכפי שהוא במציאות), ועל רקע המטרה המוצהרת של הממשלה לפעול לצמצום שיעורי העוני, המחקר ניסה לזהות את הגורמים שמובילים למדדים האלה, וביניהם העדפות הילודה של מגזרים בחברה הישראלית, ולהעריך את משקלם היחסי. כלומר, המחקר מנסה לבדוק אם הסיבה המרכזית למדדי העוני הגבוהים היא העדפות ילודה. אם זו הסיבה, המשמעויות שלה לגבי רמת הרווחה של האוכלוסייה ולגבי המדיניות החברתית-כלכלית הרצויה מצד הממשלה שונה לחלוטין מאשר אם הסיבה המרכזית היא תפקוד לקוי של מערכת החינוך, כשלים בשוק העבודה או מערכת רווחה לא מספקת.

התוצאות של המחקר לא ממש הפתיעו אותי, אבל היו בו כמה אמירות חשובות המתייחסות שוב לאיכות הנתונים שבמדידת העוני בישראל. לתפיסתי, בלי כל קשר לעבודת המחקר, ובלי כל קשר לדיון שמתקיים מעת לעת על קצבאות ילדים, החברה החילונית עושה עוול גדול מאוד לחברה החרדית. מעולם לא אהבתי את הקמפיין רב השנים שמנהל יאיר לפיד על גבי החברה החרדית, ובוודאי שלא אהבתי את הקמפיין של אביגדור ליברמן על גבם בהפחדות של "מדינת הלכה" שהולכת ומתרגשת עלינו (ממש לא!). אלה קמפיינים המבוססים על שנאה תהומית לאוכלוסייה גדולה, ומציגים אותה באופן מוטעה לחלוטין ומכליל, בלי להכיר את התמורות הגדולות בחברה החרדית.

אני יכול להגיד זאת בוודאות: מעשרות פגישות ושיחות שלי עם אנשים במגזר החרדי, אני מרגיש הרבה יותר פתיחות, הרבה יותר רצון להקשיב והרבה-הרבה יותר תבונה וערכים מכפי שיש באוטומטיות ובשיפוטיות ביחס של רוב החילונים כלפיהם. חוסר היכולת של חלק גדול מהחילונים לכבד את אורח החיים של החרדים ותפיסתם כ"חשוכים" או כ"פרזיטים שחיים על חשבונם" הוא בעיניי התנשאות מהסוג הגרוע ביותר.

בכל מקרה, המחקר בחן באמצעות סימולציה את הקשר שבין מספר הילדים למשפחה לבין שיעורי העוני ואת השלכותיו. שראל וגייבל בדקו כיצד שיעורי העוני בישראל בכלל, ובחברות החרדית והערבית בפרט, היו משתנים אילו העדפות הילודה בהן היו דומות להעדפות הילודה של שאר האוכלוסייה בישראל. הממצאים הם ששיעורי העוני בקרב משקי הבית בכלל האוכלוסייה בישראל היו פוחתים ב-5% ויותר, ובקרב הילדים בישראל ב-25% ויותר. יתר על כן, ההשפעה על שיעורי העוני במגזר החרדי הייתה דרמטית במיוחד. מהמחקר עולה כי בעוד שהעדפות הילודה של חרדים הן גורם מהותי המשפיע על תחולת העוני באוכלוסייה כולה ובתוך החברה החרדית בפרט, להעדפות הילודה בחברה הערבית יש השפעה מתונה יותר על מדדי העוני והאי-שוויון. מפתיע? כאמור, לא בטוח, אבל שתי פסקאות בעבודתם לכדו את עיניי, הנה הן במלואן:

■ "רווחה היא מושג רחב ורב-ממדי. תוספת של כל ילד למשפחה גורמת אמנם לירידה ברמת החיים החומרית, ולפיכך לפגיעה ברווחתה, אך כיוון שמשפחה יכולה לבחור להביא פחות ילדים לעולם, סביר שהבחירה במספר ילדים גדול משקפת עלייה ברווחתה. כלומר, משפחה עשויה לעבור ממצב שבו היא אינה ענייה על פי ההגדרות הסטטיסטיות למצב שבו היא ענייה ואף על פי כן להגדיל את רמת הרווחה שלה. לכן מדדים גבוהים של עוני ושל אי-שוויון שמתקבלים בעקבות בחירות של משפחות להוליד ילדים על חשבון רמת חייהן החומרית עלולים לשקף תמונת מעוותת של פערים ברווחה".

הפרשנות שלי: אל תסמכו (שוב) על הנתונים הרשמיים של עוני, אי-שוויון ורווחה - המצב במציאות, במיוחד בחברה החרדית, איננו תואם בדיוק את המדדים כפי שהם מצטיירים בפרסומים הרשמיים. 

■ "הכנסה לנפש, כמו מדדים כלכליים רבים אחרים, היא מדד לרווחה שיש להתייחס אליו בעירבון מוגבל. רווחה באופן בסיסי היא מושג רחב ורב-ממדי, ולכן הערכת רמת הרווחה של משפחה או של חברה היא משימה מורכבת, וכל ניסיון מלאכותי לפשט אותה (למשל, באמצעות המושג "עוני") צריך להיעשות בזהירות יתרה, בוודאי ובוודאי על ידי קובעי מדיניות. אמירה זו מקבלת משנה תוקף בהתייחס בעיקר למשפחות בחברה החרדית, אך גם בחברה הערבית, אשר בוחרות להוליד מספר גדול במיוחד של ילדים תוך ידיעה שרמת ההכנסה לנפש במשפחה תרד כתוצאה מכך".

הפרשנות שלי: גם המדד של "הכנסה לנפש" איננו חזות הכל במדידת העוני. בקיצור, "נפלאות" הסטטיסטיקה.