האתגרים והחסרונות: בעקבות הליברה של פייסבוק כמה תעלה כוס קפה בפריז?

לפני כשלושה שבועות סיפר לי חבר, שלו חברה העוסקת בייעוץ לאבטחת מחשבים, על בנק ידוע בישראל שסירב לקבל העברה בנקאית לחשבונו מלקוח גדול בחו"ל בנימוק ש"לפי מקורותינו הלקוח עוסק (גם) בבלוקצ'יין".

ההתייחסות הזאת מגלמת בתוכה תערובת מרוכזת של בורות וחוצפה. בורות על שום ש"עיסוק בבלוקצ'יין" הוא חלק ממה שרבות מחברות הטכנולוגיה, כמו IBM ומיקרוסופט, ואף חברות פיננסיות, כמו ג'יי.פי מורגן ובנק אוף אמריקה, עושות בימים אלו. וחוצפה על שום שהמונופול הבנקאי עושה שבת לעצמו לנהל את עסקי הלקוח באופן שאין לו שמץ של קשר להוראות של החוק או של הרשויות הרלוונטיות בישראל.

והנה, לאחרונה עשתה פייסבוק מעשה והכריזה על מטבע קריפטוגרפי משל עצמה, ליברה שמו, הכרזה שעשויה לשנות את המציאות של אותו בנק. לא רק שהמונופול הבנקאי יתחיל להבין כי מטבעות קריפטוגרפיים, ולא רק בלוקצ'יין כתשתית טכנולוגית, הם העתיד, אלא גם שהטכנולוגיה הזו תאפשר בקלות לעקוף מערכת יקרה, מיושנת ופולשנית שעל פיה פועלים הבנקים.

אם את קהל אוהדי הביטקוין היה קל לפטור כאנקדוטה, אם כי אנקדוטה עיקשת למדי יש להודות, הרי חברה כפייסבוק עם 2 מיליארד משתמשים והררי מזומנים יהיה קשה הרבה יותר לפטור.

בין שהיוזמה תצליח ובין שלא, אין ספק כי דבר אחד היא תשיג: "טיהור" המטבעות הקריפטוגרפיים מהסטיגמה הקרוגמנית, על שם פרופ' פול קרוגמן, מתנגד קולני לעולם החדש, שעל פיה מדובר בסך הכול ב"רשע", "פייק" ו"מירמה".

ההכרזה המקיפה של פייסבוק והשותפים שחברו אליה מרמזת כי אולי כדאי שהפרופסור המכובד, שבעבר זיהה גם באינטרנט פוטנציאל של "לא יותר מאשר מכשיר פקס", ולא רק הוא, יפרשו מעסקי התחזיות בכלל ומאלה העוסקות בטכנולוגיה בפרט.

במובן הזה פייסבוק, שחקנית רשמית ומרכזית בכלכלה העולמית, יצאה בהודעה חד משמעית: עולם הקריפטו כאן, והוא הפרצוף של העתיד, בין שירצו בכך המוסדות הפיננסיים הנוכחיים ובין שלא. בעולם דיגיטלי שבו העברת מסמך מצד אחד של העולם לצדו השני בתוך שניות ובמחיר הקרוב לאפס, היא סטנדרט, אין כל הצדקה לכך שהמוסדות האלו יחמסו מהפועלים העובדים בשדה סכום השווה לחודש משכורת מעמל עבודתם השנתי רק כדי ללחוץ פעמיים על העכבר ולהעביר ביטים, המבטאים כסף, ברשת.

שחרור העולם מכבלי המונופולים הבנקאיים התקועים עשרות שנים אחורה בעבר, היא גם אפשרית וגם תעשה אך טוב לתושביו. את השד הזה כבר לא ניתן יהיה להכניס חזרה לבקבוק, ואם רק בזה תסתיים תרומת המיזם הזה לעולם - דיינו.

איך יוצרים מטבע יציב?

הרעיון הכללי או הכלכלי שמאחורי מטבע הליברה אינו חידוש מהפכני, קונספטואלית או טכנולוגית. גירסאות שונות שלו כבר מצויות בשוק היום. עקרונית מדובר במה שמכונה בעולם הקריפטו "סטייבל-קוין" (מטבע יציב). מה זאת אומרת?

 לאורך זמן, שוק המט"ח סובל מתנודות חריפות

בעולם הכסף יש שני סוגים של כסף. את הראשון ניתן לכנות "כסף עצמאי" - כסף שאין לו כל ערך אינהרנטי-פנימי מלבד זה הניתן לו על ידי המשתמשים בו. כסף כזה הוא חפץ או חומר אשר הצדדים המשתמשים בו, קרי ההמון, מעניקים לו סטטוס מיוחד כמייצג, מעין ראי, של כל העושר, המוצרים והשירותים הזמינים. הכסף הזה הוא ביטוי פשוט ומרוכז של כל סדרי העדיפויות של כל השחקנים בשוק.

כאשר אני מודיע כי איני מוכן לעבוד תמורת חמישה דולרים לשעה אך מוכן לעשות כן תמורת 50 דולר, אני נותן לדולר, שעד אותו הוא בסך הכול חתיכת נייר צבעוני מודפס ותו לא, ערך ספציפי, שכן מעתה הנייר שווה, קרי בר החלפה, לחלק משעת עבודה. הוא הפך מנייר צבעוני לכסף, לחפץ המשמש כסרגל למדידת ערך. והואיל ואדם אחד מוכן להחליף קילוגרם תפוחים בחמישה ניירות צבעוניים המכונים דולרים, ואדם אחר מוכן למכור חלקת שדה לקבורה ב-400 דולרים, נולד כלי מדידה שבאמצעותו ניתן גם לערוך מסחר וטרנזאקציות בין צדדים מעוניינים.

לאורך ההיסטוריה ובמקומות שונים שימשו חומרים שונים בפונקציה הזו, החל בסלעים כבדים המונחים בקרקעית הים, דרך יחידות של זהב ועד שטרות נייר צבעוניים עם ציורי נשיאים עליהם, ולעתים אפילו סיגריות אמריקאיות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ועתה גם שורה של ביטים הכתובים בשפה שרק מחשבים יכולים להבין - ביטקוין.

לכסף כזה אין אף פעם שווי משל עצמו, ורק משום שהוסכם בין אנשים כי ישמש לנקוב בו את השווי של דברים אמיתיים "נולד" השווי שלו. ואף כי לשם הנוחות ובלשון בני אדם אנחנו אומרים: "קילוגרם תפוחים שווה, או עולה, חמישה דולרים", הסדר הנכון הוא: "חמישה דולרים שווים קילוגרם תפוחים", שהרי תפוחים, קרי מוצרים, הם מה שאנחנו מבקשים, ולא פיסות נייר צבעוניות שאין בהן שימוש מלבד החלפתן במשהו שאנחנו מעוניינים בו.

הסוג השני של כסף הוא "כסף מדומה" במובן הזה שהוא גוזר את ערכו מכסף אחר. כלומר, ערכו אינו נקבע במו"מ בין צדדים המבקשים להחליף מוצרים בו, אלא הוא ראי של כסף אחר, מוסכם בין הצדדים. כך למשל יותר מעשרים מדינות וטריטוריות בעולם משתמשות כיום בדולר האמריקאי או במטבע מקומי הצמוד לו, כמטבע החוקי בתחומיהן. גם מדינת ישראל, בתקופת ההיפר אינפלציה של שנות השמונים של המאה הקודמת, שקלה את הרעיון שכונה "דולריזציה".

לשימוש כזה כמה יתרונות, אך חסרונו העיקרי הוא שהוא מייבא לתוך המטבע המשכפל את כל החולשות והחסרונות של המטבע המשוכפל, למשל הדולר על כל הקשיים והבעיות שבמדיניות המוניטרית שלו.

אם כך, ה"סטייבל קוין", המטבע היציב, אינו אלא העתק, וככזה הוא יציב כל עוד המטבע המקורי יציב. כזה בדיוק הוא המטבע של פייסבוק, אך בתוספת סיבוך אינהרנטי ממשי.

לא מטבע אחד, סל של מטבעות

על מנת להשיג יציבות ולהימנע מתנודות חריפות במחירים, כפי שמתרחשות בביטקוין, ביקשה פייסבוק לייצר מטבע קריפטו המשקף מטבע פיאט קיים. מסיבות השמורות עימה היא בחרה שלא להשתמש בדולר האמריקאי המשמש כיום כסטנדרט המטבע הבינלאומי ( World reserve currency ). לפיכך היא פנתה לייצר מטבע פיאט, הבנוי מתערובת של כל מטבעות הפיאט העיקריים. לא מדובר ברעיון חדש לגמרי, הוא כבר נשמע מפי הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס לפני שנים רבות, אך היישום קשה ממה שהוא נשמע.

אלא שבבחירה במטבע מעורב ייבאה פייסבוק את כל חוסר היציבות שבשוק מטבעות הפיאט אל תוך המטבע שלה. אמנם מדובר בחוסר יציבות קטן בהרבה מאשר התנודות בשער הביטקוין, אך עדיין מדובר בתנודות שעשויות להפוך למכשלה של ממש כאשר מדובר במסחר שוטף.

איך בדיוק זה יעבוד? שיטת הליברה של פייסבוק מורכבת מארבעה יסודות:
■ המטבע אינו עצמאי, קרי מחירו אינו נגזר מהסכמה בין קונים למוכרים על מחירו.
■ ערכו של המטבע ייגזר מסל מטבעות שירכיבו אותו. הרכב הסל טרם פורט, אך לשם הפשטות נניח כי הוא מורכב בחלקים שווים מחמישה מטבעות עולמיים עיקריים, דולר אמריקאי, אירו, ין יפני, יואן סיני וליש"ט. ערכו ישתנה בהתאם לשינויים שיחולו במטבעות האלו מיום ההשקה.
■ המרה - כדי להבטיח כי הערך של הליברה יישאר פחות או יותר קבוע והוא לא ייסחר בשוק במחיר השונה משווי ה"סל" האמור, יוכלו המחזיקים בליברה להמירו בכל עת חזרה למטבעות הפיאט המרכיבים אותו.
■ רזרבה - כדי להבטיח את זכות ההמרה הזו ואת הביטחון של רוכשי הליברה ביכולת ההמרה החוזרת, כל הכספים שיגיעו מהמשתמשים, קרי רוכשי הליברה, ועוד כספים שיפקידו אלו שיתחזקו את המערכת יושקעו באופן סולידי, דרך פיקדונות בנקאיים ואג"ח ממשלתיות, במטבעות הפיאט המרכיבים את הסל.

כמה עולה כוס קפה בפריז?

הנה דוגמה: במרץ 2014 עמד שער האירו על 1.39 לדולר. שנה מאוחר יותר, במרץ 2015, השתנה המחיר כמעט בשליש ל-1.05 אירו לדולר. הדולר התחזק והאירו נחלש. בכל אותה השנה נקב בעל בית קפה בפריז את מחיריו באירו, ואם כוס הקפה של תיירים אמריקאים הוזלה או התייקרה במונחים דולריים בגין תנודות השער המתוארות, לא היה הדבר מעניינו.

אם אותו בעל בית קפה בפריז ירצה לקבל ליברה כאמצעי תשלום, יעמדו בפניו שתי אפשרויות: לעדכן מדי יום את מחירי הקפה במונחי ליברה כדי שימשיך לקבל את אותה כמות של אירו תמורת הקפה שלו או לספוג את הפרשי השער, למעלה ולמטה, ממש כאילו הסכים לקבל דולרים אמריקאיים.

מאחר שבעל בית קפה בפריז חי בעולם של אירו, ובהם הוא מממן שכר דירה, שכר עובדים, מסים, חומרי גלם וכו', הוא מבקש לקיים מחירון באירו, ולא בדולרים או בליש"ט. ההסכמה לקבל תשלום בליברה תביא עימה בהכרח עיסוק קבוע בשערי החליפין אירו-ליברה-אירו, וזאת ברמת העסק הבודד. עיסוק כזה יתבטא בהכרח בטרחה ובעלות קבועות ומיותרות. והיפוכו בקונים, אשר לעולם לא יידעו בוודאות ולבטח מראש, כמה עתיד לעלות להם המוצר הנקוב בליברה, במונחי הכסף המקומי שלהם.

כאשר מגיעים ליסודות ההמרה והרזרבה שבשיטה של פייסבוק, הדברים מסובכים עוד יותר. כדי שהרזרבה תוכל להבטיח המרה מוחלטת, קרי של כל ליברה שבמחזור, ולפיכך תבטיח שער יציב לכאורה לליברה - מטרה מרכזית שהציבו המייסדים - יהיה עליה לנסות לא רק לצפות ולעקוב אחר השינויים הרציפים בשערים בין מטבעות הפיאט שמהם הליברה מורכב, אלא גם להעריך מאילו מטבעות עלולות בקשות המרה להגיע. זהו אתגר המזמין הימורים ותקיפות ארביטראז' רחבי היקף מטעם השחקנים בשוק המט"ח העולמי.

יתרה מזאת, אם הליברה יצליח, הרי שניסיונות המעקב והעדכון של הרזרבה רק יחזקו מגמות שמפניהן הוא ינסה לגדר את עצמו.

לדוגמה, אם שער האירו ייחלש מאוד מול הדולר, כמו בין מרץ 2014 למרץ 2015, הרי שמצד אחד שער הליברה לעומת כל המטבעות האחרים יצטרך להשתנות ולבטא את השינוי הזה, ובמקביל הרזרבה תצטרך למכור אירו ולקנות דולרים כדי שתהיה התאמה בין השערים החדשים לכיסוי הנכסי, על מנת שהיא תוכל לעמוד בהבטחת ההמרה. אך אם הליברה יצליח מאוד, עצם מכירת האירו וקניית הדולרים עלול דווקא להחריף את הירידה בערך האירו, ולגרום לצורך למכור עוד ועוד אירו כדי לייצר את ההתאמה הנדרשת, במין מעגל קסמים.

מכאן, שאם המטבע יצליח, הרזרבה תהפוך לשחקן גדול בשוק המט"ח העולמי, אך במהותו יהיה זה שחקן אשר לפי ההגדרות דהיום הוא שחקן שמנסה לעקוב אחרי המגמות בלבד. האם יכול להתקיים שוק שבו קונה גדול, אולי הגדול מכולם, רק מנסה לחקות שחקנים משניים? האם הוא לא יהיה חשוף להפסדים כבדים מטעם שחקנים קטנים בעלי גמישות? האם לא ייפתחו הימורים כבדים נגד השחקן אשר צעדיו הבאים ברורים וידועים מראש? האם שחקנים גדולים לא יוכלו לקבע בחוזה שער עתידי של מטבע ואחר כך לגרום לתנודה ידועה במחירו דרך מנגנון האיזון של הליברה? האם האלגוריתמים וסוחרי המט"ח של וול סטריט יהיו יותר חכמים מאלו של העמותה שתקים פייסבוק בשווייץ?

בקיצור מבחינה מעשית, האם לאורך זמן תוכל הרזרבה גם לקיים עתודות כספיות גדולות להבטחת ההמרה, גם לקיים את התחייבות ההמרה למטבעות הפיאט השונים כרצון המחזיקים בליברה, גם לקיים שער יציב יחסית לליברה, הנובע לא מהביקוש וההיצע לו אלא כראי של שערי המטבעות המרכיבים את הסל, שהרכבו שלו, בפני עצמו, יהיה דינמי נוכח השינויים הפנימיים בשערים שבין המטבעות?

זהו אתגר מונומנטלי שמעולם לא נוסה. במילים פשוטות, אין בעיה לייצר סל מטבעות וירטואלי או ממשי ולנקוב בערך הסל כסיכום של ערך כל המטבעות שמהם מורכב הסל. זה משחק פסיבי חד כיווני, אך להפוך סל שכזה לרזרבה מחויבת ואקטיבית, שלא לדבר על הפיכתו למטבע עובר לסוחר, זוהי משימה אחרת לגמרי.

מה ייצא מזה לעובדים זרים?

לו בחרה פייסבוק לעגן את המטבע שלה למטבע אחד, נניח הדולר האמריקאי, הדברים היו קלים פי כמה וכמה, אך היא בחרה שלא לעשות כן, כנראה מסיבות של מיצוב ופוליטיקה. בהחלטה הזו היא ייבאה לתוך המטבע שלה חוסר יציבות כרוני של שוק המט"ח העולמי, אשר יהפוך את השימוש בליברה לצורך ביצוע טרנזאקציות יומיומיות רגילות, לקשה במיוחד, ואת הכלים שיידרשו הן לשמירה על ההתאמה בין ערך המטבע לערך הרזרבה והן לשם קיום התחייבויות ההמרה חזרה לכל מטבע פיאט ספציפי, לאתגר הולך וגדל לאורך זמן.

לא במקרה הדוגמה לשימוש במטבע שניתנה במסמך שפירסמה פייסבוק הייתה תשלומים שנשלחים על ידי עובדים זרים חזרה למשפחותיהם במדינות אחרות. ואכן, עובדים כאלו משלמים עמלות עתק על העברות כאלו. הליברה והבלוקצ'יין, כך מסביר המסמך, יאפשרו להפחית באופן משמעותי ביותר את העלות הזו, חיסכון שהוא גם חברתי ומוסרי.

אך כיצד ייראה שימוש שכזה? העובדים הפיליפינים בישראל, למשל, ימירו את שכרם בשקלים לליברות הקריפטו, שאותם יעבירו במהירות ובמחיר נמוך מאוד לקרוביהם בפיליפינים. אלו בתורם ימירו את ליברות הקריפטו חזרה לפסוס פיליפיניים מקומיים, שעימם ישלמו במכולת. דע עקא, שיטה כזאת כבר קיימת היום והיא פשוטה זולה ואמינה בהרבה. קוראים לה ביטקוין, Tether (מטבע קריפטו יציב הנקוב בדולרים) ורבים אחרים.

אם כל המטרה היא הדוגמה שניתנה במסמך - לאפשר שימוש במטבע קריפטו למשך דקה, לצורך המרתו של מטבע פיאט א', נניח שקל, למטבע קריפטו מסוים, לשם העברה מהירה וזולה של זה על הבלוקצ'יין כדי שמטבע הקריפטו יומר מיד עם הגעתו למטבע פיאט ב', נניח פסוס פיליפיני, הליברה אינו חדשני, פשוט או נדרש כלל ועיקר, אלא "אוברקיל" אדיר ממדים, זנב המכשכש בכלב ותו לא.