מיצוי קרקעות, זעקת העיר אילת וחוכמת הבדיעבד: שדה דב סוגר שעריו - מה יהיו ההשלכות?

אחרי ימים של המתנה מורטת עצבים - הודיע ראש הממשלה כי שדה דב ייסגר עוד הלילה. שדה דב שהפך להיות שדה המריבה בין אינטרס הנדל"ן לבין אינטרס התעופה - יפונה עד מחר. יחידת חיל האוויר שהפעילה אותו תעבור לבסיס בחצור, וארקיע וישראייר יפנו את הציוד שלהן עד לשעה 23:59. ביקור בשדה דב היום היה אמוציונלי למדי. "זו משמרת אחרונה שלי אחרי הרבה שנים שאני כאן", אמרה הבוקר פאולה דיילת קרקע וותיקה, "זה עצוב".

 שדה דב מתרוקן מבני אדם / צילום: מיכל רז-חיימוביץ'

חוכמת הבדיעבד - האם סגירת שדה דב הייתה בלתי נמנעת?

התשובה לשאלה הזו היא כן. מיד כשנכנס לתפקידו כשר תחבורה הסתער חה"כ בצלאל סמוטריץ' על נושא שדה דב. קודמו בתפקיד נמנע מלהביע עמדה בנושא, אבל סמוטריץ' התחיל את המאבק עוד הרבה לפני כן כשכינה את סגירת שדה דב כ'מהלך אנטי-ציוני'. בוועדת הכספים בשבוע שעבר דיבר השר הטרי משך 20 דקות במהלכן פירט את מתווה החוק שרקח במטרה להעביר חקיקת בזק שתאפשר את השארת השדה לעוד 3 שנים במקביל להמשך תכנוני הבנייה בשטח. בפתח דבריו אמר סמוטריץ' כי הבין שאין מנוס מסגירת השדה. המטרה שניצבה בפניו שינתה פוקוס - לדחות את מועד סגירת השדה. מרגע שאמר כי הבין שאי אפשר לבצע סיבוב פארסה, ברור היה שהדרך שנסללה לשדה דב, לסגירה ב-1 ביולי (דווקא ביום הראשון של החופש הגדול) - לא תיעצר.

 בצלאל סמוטריץ' בכנס לשכת עורכי הדין באילת / צילום: ליאב פלד

הערב גם מודים גורמים שהיו בישיבה שכינס ראש הממשלה עם שר התחבורה, ראש העיר אילת, יו"ר ההסתדרות ואחרים שההחלטה הזו לא התקבלה הערב. היא התקבלה לפני כמה ימים כאשר הבהירו נציגי האוצר והיועמ"ש היטב לנתניהו מהן ההשלכות של דחיית הסגירה של שדה דב. השלכות שמאחוריהן עומד כסף גדול שעד כה לא התקבע על מספר מסוים. בתדרוכים שערכו נציגי משרד האוצר והמשפטים לעיתונאים ננקבו מספרים שונים, הם נעו בין ספרה אחת לשתי ספרות של מיליארדים והשתנו בהתאם לאינטרס שניסה המתדרך למשוך לכיוונו. ומעל לכל נקלע שדה דב לתזמון אומלל - לצד תקופה של ממשלת מעבר ולקראת בחירות כשהדיבור על גרעון לא יורד מהכותרות - גם פה הכתובת לסגירת השדה הדהדה על הקיר.

האם הזעקה של העיר אילת לנזק ממשי לעיר היא מוצדקת?

ראש העיר אילת מאיר יצחק הלוי יצא למאבק מתוקשר בשבועות האחרונים. הפגנות, מחאות, מסיבות עיתונאים והרבה רגש. חולים כרוניים, תושבי אילת שנזקקים לטיפול תדיר בבתי החולים בתל-אביב הושמו במרכז המאבק. יצחק הלוי אף פרץ בבכי בדיון בוועדת הכספים - ניכר היה שהמאבק הזה הוא ברמ"ח איבריו. גם הפוקוס על התיירות שתינזק בעיר הקיט הדרומית הובאה ככותרת, כמעט תוך התעלמות מוחלטת מהאלטרנטיבה שתפעל כבר מחר - העתקת הטיסות לנמל התעופה בן גוריון שיקלוט את כל לו"ז הטיסות לאילת.

 מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת / צילום: שלומי יוסף

עד כמה זה נורא? תלוי את מי שואלים. נכון שהמסע מנתב"ג ואליו יימשך זמן ארוך יותר, היות שמדובר בשדה בינלאומי גדול לעומת ה"קיוסק" הקטן ששמו שדה דב אבל נעשים מהלכים שמטרתם להקל על הטסים - מ-500 חניות ייעודיות שיישמרו לטסים לאילת ועד נחיתה בטרמינל 1 ממנו גם ממריאים. כדאי גם לזכור שיותר מ-85% מהנופשים שבאים לאילת עושים זאת ברכב. גם לעובדה שלרבים יש רכב מעבודה והדלק משולם על ידי המעסיק יש משקל בכך אבל לא רק - הנחיתה וההמראה משדה התעופה רמון מרתיעה עוד לפני שמסתכלים על שדה דב. המרחק מאילת ותוספת של 100 שקל לכיוון (במונית) לטיסה היקרה ממילא - גורמים לרבים לוותר על הרעיון - של טיסה לאילת בפרט ועל הרעיון של חופשה באילת בכלל. פתיחת רמון מבלי לשדך לו שאטל קבוע או רכבת מהירה לאילת הוא תקלה שאי אפשר להתעלם ממנה.

אילת ברובה נשענת על תיירות הפנים אבל בלי קשר לשדה דב - המוצר התיירותי של אילת הוא יקר, הוא לא מתחדש בבתי מלון או באטרקציות בילוי וכדי לשמור על התייר הישראלי - אי אפשר לתלות הכול על סגירת שדה דב, כדאי גם לעשות בדק בית מה מחכה למי שמגיע לאילת, ברכב או בטיסה.

הפקעת קרקעות מול מיצוי קרקעות - מה היה האינטרס של המדינה?

1,900 בעלי הקרקעות הפכו ל'רעים' בסיפור של שדה דב. העשירים מול העניים מהעיר הכי פריפריאלית בישראל. נזרקו שמות על אנשים שמחזיקים בקרקעות שרשימתם תיחשף בהליך משפטי לאור סכסוך בינם ובין עצמם. אבל האמת שלא משנה מי הם. מדובר באנשים שקנו את הקרקע בצורה לגיטימית אחרי שהמדינה עוד במאה הקודמת החליטה לוותר עליה. עשרות שנים של הבטחות לסגירה הגיע לנקודת מפנה כשהמדינה סונדלה בחכמה על ידי בעלי הקרקעות - המדינה הפכה לשותפה שלהם כשהיא קיבלה 50% מהקרקע. הסנדול הזה נעשה במטרה לזרז את הסגירה של השדה. גם מדינת ישראל נמצאת ברשימת בעלי הגוש, והיא ראתה איך הקרקע הזו הופכת למניבה עם פארק ירוק, אלפי דירות, שטחי מסחר, מלונאות ומה לא. המדינה הזו רק שכחה לבחון מנגד מה היתרונות שיכול לספק לה שדה תעופה. ב-2012 כשהחליטה (שוב) לסגור את השדה, השמים עוד לא נפתחו והתעופה עדיין לא שעטה קדימה בדרך ל-30 מיליון נוסעים בשנה. שדה דב יכול היה לשמש לא רק כצינור החמצן של אילת אלא כשדה שממנו טסים לקפריסין וליוון. זה לא קרה.

 שדה דב / צלם: תמר מצפי

בחוכמת הבדיעבד ברור, שצריך היה להפקיע את הקרקעות הללו ולשלם לפרטיים עוד לפני שמחירי הנדל"ן סינוורו את המעורבים כולם. מומחי תעופה, בכירים לשעבר בממשלה ובמערכת הביטחון ניסו להשפיע על נתניהו. שיגרו לו עשרות מכתבים, פירטו והסבירו כי ויתור על שדה דב היא טעות שתיחקק בהיסטוריה של המדינה - אבל כל זה היה מאוחר מדי. האם תיבת הפנדורה ששמה שדה דב תיפרץ יום אחד ותחשוף עוד דברים שלא ידענו עליהם? יכול להיות, אבל גם זה יהיה מאוחר מדי. אין טעם לבכות, מה שחשוב לעשות עכשיו הוא לקבל החלטה מהירה ומושכלת היכן יוקם השדה הבא של ישראל מתוך הבנה כי שדה תעופה הוא תשתית שלא מוותרים עליה בקלות, או בכלל.