ביהמ"ש דחה בתוקף את בקשת אייל גולן לצו מניעה נגד שידור ראיון עמו

עוד טרם שודרה ברשת 13 תוכנית התחקירים של אורלי וילנאי וגיא מרוז על פרשת "משחקי חברה" בכיכובו של הזמר אייל גולן, והוא כבר "משלם" על הפרסום: מהדיונים בבית המשפט עולה כי אמרגנו של גולן, בני פרץ, הצהיר כי מאז שידור הקדימונים לתוכנית בוטלו והושעו מספר התקשרויות עם גולן בסכום של 1.4 מיליון שקל.

היום (ב') נדחתה בקשתו של הזמר לצו מניעה נגד שידור התוכנית מחר, והשופטת חגית מאק-קלמנוביץ' חייבה את הזמר ואת אמרגנו בהוצאות של 15 אלף שקל.

הבקשה לצו מניעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים לקראת שידור התוכנית, בה יוצגו ראיונות עם נשים צעירות שהיו חלק מאותה פרשה, במקביל לראיון עם הזמר אייל גולן ומקורביו. הבקשה לצו מניעה לא התמקדה בלשון הרע, שכן גולן לא טוען כי העדויות שיוצגו בתוכנית אינן נכונות, אלא להפרת הבטחות והסכמים שנעשו בינו לבין יוצרי התוכנית. כמו כן, גולן ואמרגנו פרץ לא מתנגדים לשידור העדויות או לשידור הראיון - אלא התנגדותם מתמקדת בשילוב בין השניים לכדי מקשה אחת.

גולן טוען כי הסכים להתראיין לאחר שהובטח לו כי הראיון יהיה במה להצגתו של אייל גולן ועמדותיו בלבד, ולא כחלק מתוכנית או כתבה שבהן ישולב כחלק מעניין אחר, "ודאי לא כ'מענה' לטענות והכפשות שישולבו בתוכנית", לדבריו.

עוד הוא טוען כי סוכם שהראיונות המיועדים לשידור כמוצר מוגמר יימסרו לו, והם לא ישודרו אם לא תינתן הסכמה סופית לשידורם לאחר "הגהה" של גולן ואנשיו. לטענתם של הזמר ואמרגנו, וילנאי ואנשיה הסכימו לתנאים אלה. לטענת גולן ופרץ, "הם נפלו קורבן לתרמית והונאה", ומטרותיה של וילנאי הייתה להבאיש את ריחו של גולן בעיני הציבור ולשפר את הרייטינג של רשת.

השופטת התרשמה כי הסיכויים של גולן להוכיח בהליך משפטי את הטענה העיקרית על כך שוילנאי הפרה עימו את ההסכם אינם גבוהים. "אם אכן מדובר בתנאים שהיו כה מהותיים עד כדי כך שהיוו תנאי לקיום הראיונו,ת ניתן היה לצפות שיעוגנו בכתב", כתבה בפסק הדין. לטענתה, גם אם לא מקובל לערוך חוזים בנושאים אלה, ניתן היה לתת ביטוי כלשהו להסכמות במסמך קצר או בהודעות טקסט המשקפות את רוח הדברים או אף בהקלטת שיחה בה סוכמו העקרונות.

לדעת השופטת, גולן ופרץ אינם תמימים, והם מבינים את הצורך לתעד ולהבהיר הסכמות בנושאים שעבורם הם עקרוניים, על אחת כמה וכמה נוכח החשדנות שהייתה להם מול וילנאי. נזכיר כי עם התפוצצות פרשת "משחקי חברה" התבטאה וילנאי בחריפות נגד גולן, שתבע אותה בשל כך. השופטת קובעת כי בהתייחס לעברם ולחשיבות הנושא עבור גולן, הימנעות מהצגת תיעוד כלשהו, ולו רק בראשי פרקים, מעוררת ספק בנוגע לקיומן של הסכמות כאלה עם התוכנית.

בדיון הוצגה התכתבות בין פרץ לוילנאי שנעשתה לאחר הראיון עם גולן, בה נראה כי וילנאי הבטיחה לרדת לעומקה של האמת ולא מעבר לכך - "אין במסרונים כל זכר לטענה בדבר קיומה של החייבות והפרתה".

פרץ נשאל על ההתכתבות שלאחר הראיון בדיון המשפטי, ולא היה לו הסבר על כך. עורך דינו ניסה להצדיק זאת בכך שמדובר באדם פשוט שאינו מטיב להתבטא. השופטת התקשתה לקנות את הטענה וקבעה כי מוטב היה אלמלא הועלתה: "פרץ אינו אדם פשוט וחסר ישע, מדובר באמרגנו של זמר מהוותיקים והמצליחים במדינת ישראל, המורגל בהתקשרויות חוזיות והתנהלות מול גורמי תקשורת; והניסיון להציגו כמי שאינו מסוגל להביע עמדה פשוטה ובסיסית, מעורר תהייה".

השופטת קבעה גם כי היו סתירות וחוסר בהירות באשר לתוכן ההבטחות להן טוענים גולן ופרץ, כאשר מצד אחד נטען כי סוכם על ראיון בלעדי ועל שידור הראיון בלבד כדי לתת לגולן במה בבלעדיו - ומנגד הצהיר פרץ כי הוא ואחרים מסביבתו של גולן התראיינו. פרץ גם אישר שידע כי צפויים מרואיינים נוספים. "כל זאת", כתבה השופטת, "עוד טרם שהזכרנו את חוסר הסבירות וסימני השאלה באשר לעצם ההבטחה שניתנה על-ידי עיתונאית המובילה תוכנית תחקירים לכך שהתוכנית תשמש כתשדיר פרסומת לדמות שנויה במחלוקת מבחינה ציבורית".

השופטת קבעה כי גולן ופרץ לא הראו כי יש להם סיכוי גבוה לזכות בתביעה אם תוגש, וכי בנסיבות אלה שיקולי חופש הביטוי וחופש העיתונות גוברים על ערכים אחרים, ובכללם הפגיעה בשמו הטוב של אדם.

כאמור, בקשת המניעה לא הייתה נגד שידור העדויות או שידור הראיון עם גולן, אלא נגד האינטגרציה בין השניים. השופטת קבעה כי אילו היה גולן מנסה למנוע את שידור העדויות שיש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב, היה מקום לדון בכך, גם אם לא בהכרח לקבל, כדי להגן על שמו הטוב. לדבריה, שילוב העדויות עם הראיון אינו מהווה ערך בפני עצמו, ובמצב זה לא נותר אינטרס ראוי להגנה.