1.
לא תדהמה ולא הפתעה. לא נהי לא בכי על כסף. גם לא תעוקת רגולציה או תגובה להסתה פוליטית אנטי בנקאית. גם לא אסון. נהפוך הוא: חוק מגבלת השכר בפיננסים, שהיה הפתרון האחרון נוכח היהירות והבוטות של הבנקאים מהבכיר לזוטר - הופכת להיות סוג של עניין רע (שכן התערבות ממשלה בשכר מגזר עסקי היא גרועה - אלא אם באה לתקן כשל שוק. זה מה שהיה במקרה הזה) - שמביא לטוב.
2.
קודם כל - תחלופת מנהלים טובה. רמטכ"ל מכהן מקסימום 4 שנים ואף אחד לא חושב לשנות את זה. נשיא אמריקאי 4, ואפשר עוד 4 שנים. נשיא ישראל - קדנציה אחת, 7 שנים. ראש ממשלה - ימין ושמאל מדברים על חוק חובת מגבלת זמן, 4 + 4 שנים. זה בדיוק מה שקורה עכשיו בבנקים. אריק פינטו, הפועלים, 40 שנה בבנק, מסיים 4 שנות כהונה טובות והולך לדרכו. לילך אשר טופילסקי - 21 שנים בבנקאות, 6 שנים מנצחת כמנכ"ל דיסקונט, הולכת לסיבוב נוסף בקריירה. כמוה רקפת רוסק עמינח שהתחילה לפני 27 שנים כעוזרת לגליה מאור שהייתה משנה למנכ"ל לאומי, עברה לנהל את משרד סומך חייקין כמה שנים, חזרה ללאומי ומשמשת בהצלחה כמנכ"ל מאז 2012 - הולכת גם היא לדרך חדשה. זו דרכו של עולם. זו דרכם של מצליחים. אף אחד מהשלושה לא חתם קבע בכיסא, ואם מי מהם הולך בגלל שכר של רק 2.5 או 3.5 מיליון בשנה - גם מצוין. מפנה מקום לדור הבא.
3.
לא תדהמה, לא הפתעה. מעל שנתיים, מאז סיים הבנק בהובלת רוסק עמינח את פרשת החקירה האמריקאית, רשם את ההפרשות הכבדות ועלה על דרך המלך ברווחיות - מעריכים שהמנכ"לית תסיים את תפקידה. בשיא. זה קרה באחרונה במרץ השנה, וגם בקודמת לה. בהערכות שהסתובבו מעט לפני פרסום הדוחות הכספיים של לאומי, שהיה ברור שיהיו טובים, היא נשאלה אם תודיע על פרישה. היה ברור גם שקיבלה הצעות מחו"ל והכל עניין של זמן. הודעת פרישה כמה שעות לפני בחירת היו"ר - גם היא תקינה, ולו רק שלא ייראה כאילו מדובר באי אמון במי שייבחר.
4.
מי שבוכה על הסכומים - הם הנשארים שרוצים עוד וגם המקורבים וסדרות היועצים הבלתי נגמרות. הרי לא יוכל יועץ לגבות ממנכ"ל שמקבל 2.5 מיליון השנה את סכום הריטיינר שיוכל לגבות ממנו כשהוא מקבל 8-10 מיליון בשנה. אז כדאי לעבוד על זה שיקבל הרבה יותר... זה בדיוק מה שקורה עכשיו.
5.
עוד דבר טוב שקרה, אולי כתוצאה ממגבלת השכר: מאיימים שבוגרים מבריקים מהאוניברסיטאות לא יבואו לבנקאות, לביטוח ולבתי השקעות בעבור 2.5 מיליון - אלא ירוצו למקום שמשלם יותר. אז מי שרוצה - שייהנה. אבל הרי על תנאים בבנק אפשר רק לחלום - קביעות, גמישות בשעות עבודה, ניידות גם על פי צרכי העובד, אוניברסיטה לילדים, גני ילדים, ביטוח רפואי, סיעודי, הלוואות בתנאים מועדפים, נסיעות לחו"ל במחירים אפסיים ועוד ועוד. איכשהו קרה שהבנקאות הפכה למקום עבודה מועדף עבור נשים. אולי בגלל השעות, אולי בגלל שמגבלות שכר משויכות אוטומטית למקצועות נשיים ( מורות, אחיות, עובדות סוציאליות..). לא חשוב למה - אבל רע זה ממש לא.
6.
אסון גדול, נוטשים את הבנקאות בגלל העליהום וההסתה של הפוליטיקאים. זועקים בלחש מבוהל. אבל שום דבר לא באמת קרה. פוליטיקאים זה שם גנאי מקובל בעולמנו, רק שמאחוריהם ציבור רחב שסבל מנחת זרוע הפיננסים, הוא התקומם וזה מה שמביא את הפוליטיקאים לתקוף ביתר שאת. האיומים, אגב, לא עובדים. חברי כנסת שהושבעו וממתינים לכנסת הבאה - כבר מכינים את עמדותיהם בעניין. והן לא לטובת החזרת השכר לשיאים מקודם.
7.
הבנקים הגדולים - לאומי פועלים ודיסקונט הם בנקים של הציבור. בלי בעלי שליטה. שכר המנהלים והעובדים חייב להיות הולם את בעלי המניות שהם גם הלקוחות, ונעדר את עודף המיליונים שניתן בעבר למנהלים כדי שירצו-ישרתו את האינטרסים של בעלי השליטה.
8.
הבנקים וחברות הביטוח מוגנים, בפועל, על ידי המדינה שגם מספקת להם קהל לקוחות שבוי. בנק שקורס - המדינה מזרימה כסף ציבורי לכיסוי ההתחייבויות, לכן אין כאן חוק ביטוח פיקדונות. המדינה, ביטוח לאומי, צבא, מעבירים כספים לאזרחים באמצעות הבנקים - עוד קליינטים. חברות הביטוח קיבלו לקוחות רבים חדשים ברגע שהמדינה חוקקה חוק פנסיית חובה. בתי השקעות זכו לקליינטים חדשים בהוראת קרנות ברירת מחדל של רשות שוק ההון וכולם יחד מקבלים סיכוי לגדול בזכות השיח על הגברת התחרות מעבר לבנק לבנק ומקרן לקרן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
