חלוקת כספים ללא מס בשל הפחתת הון? לא בבית ספרנו

החלטת מיסוי שפורסמה לאחרונה דנה בחלוקה מחברה שמקורה בהפחתת הון. ככלל, להבדיל מחלוקת דיבידנד שמקורה הוא ברווחי החברה המחלקת, חלוקה שמקורה בהפחתת הון היא חלוקה שבמסגרתה משיב לעצמו בעל המניות חלק מהשקעתו בהון מניות החברה. כפועל יוצא, חלוקת דיבידנד מצמיחה חבות מס פירותית בידי בעלי המניות בחברה (בעיקר, יחידים ותושבי חוץ), בעוד חלוקה שמקורה בהפחתת הון היא אירוע הוני, שככלל לא יצמיח חבות מס בידי בעלי המניות כל עוד הסכום המחולק לא עולה על העלות המתואמת שהושקעה בזמנו על ידי בעל המניות במניות החברה. כפי שניתן לשער, מדיניות רשות המסים היא לצמצם ככל הניתן את מספר המקרים בהם תסווג החלוקה כחלוקה פטורה ממס שמקורה בהפחתת הון.

למעשה, מהחלטת המיסוי עולה כי רשות המסים דבקה ברשימת התנאים שפורסמה על ידה בחוזר מס הכנסה 1/2018. בהתאם לרשימה זאת, התנאי המקדמי לכניסה להגדרה של חלוקה שמקורה בהפחתת הון הוא היעדר רווח חשבונאי, היינו, אי עמידה של החברה ב"מבחן העודפים" וב"מבחן רווחי השנתיים האחרונות". עם זאת, על מנת להפיג את חששה של רשות המסים כי קיים רווח כלכלי הגלום בנכסי החברה, כך שבפועל החלוקה היא מתוך רווחי שיערוך של הנכסים, מתנה החלטת המיסוי את ההכרה בחלוקה כהפחתת הון בהצהרת החברה על פיה לא היה גלום בנכסי החברה כל רווח כלכלי. בנוסף על כך, החלטת המיסוי קובעת, כי ככל שבהמשך שנת המס בה התבצעה החלוקה, או בשנה שלאחריה, ייווצרו בחברה רווחי שיערוך, אזי רווחים אלה ייחשבו לרווחי שיערוך החייבים במס כדיבידנד בידי בעלי המניות, בין אם יחולקו ובין אם לאו.

זאת ועוד, על מנת להניח את דעתה של רשות המסים כי הפחתת ההון הפטורה ממס אינה אלא תרגיל מקדים ליצירת רווחים אמיתית העתידה להתרחש בחברה בהמשך השנה בה התבצעה החלוקה, או בשנה שלאחריה, קובעת החלטת המיסוי כי אם במהלך התקופה האמורה ייווצרו בחברה רווחים שוטפים, אזי החברה מתחייבת לחלקם במהלך הרבעון הראשון של השנה העוקבת לשנה בה הם נצברו.

לאחר קביעת התנאים המקדמיים לתחולת החלטת המיסוי, אכן נקבע בה כי סכום הפחתת ההון ייחשב כהשבה של עלות המניות, וזאת עד לגובה המחיר המקורי של המניות. מעבר למחיר זה, ייחשב סכום החלוקה לרווח במישור ההוני בידי בעל המניות (יש להניח שחלק מהרווח ייחשב לסכום אינפלציוני פטור). זאת ועוד, מהחלטת המיסוי עולה כי אין כל הבחנה מיסויית בין הפחתת הון המתבצעת טכנית בדרך של רכישה עצמית מבעלי המניות לבין הפחתת הון המתבצעת טכנית בדרך של חלוקת סכומי כסף ללא רכישה עצמית.

פרשנות שמעוררת תהיות

לסיום ייאמר כי החלטת המיסוי האמורה מדגימה באופן ברור את פרשנותה המצמצמת של רשות המסים למונח "הפחתת הון". כאמור, פרשנותה האמורה של רשות המסים נועדה למנוע משיכה של דיבידנדים במסווה הפחתת הון פטורה ממס. לצד ההבנה שניתן לגלות לפרשנות זאת, נראה כי איננו פטורים מהעלאת תהיות לגבי הבסיס החוקי לפרשנות האמורה. כך, למשל, מהו הבסיס החוקי לקביעה כי כל עוד טמון רווח כלכלי לא ממומש בנכסי החברה, אזי החלוקה תיחשב לחלוקה מרווחי שיערוך. בכל הכבוד הראוי, מקור החלוקה צריך להיקבע בהתאם לדוחות הכספיים ובהתאם למצב המשפטי שהונח בפני בית המשפט אשר הורה על הפחתת ההון. לא סביר כי רשות המסים תיקח לעצמה את הסמכות לקבוע כי גלום רווח כלכלי בנכסי החברה, ועל כן בניגוד לדוחות הכספיים ובניגוד לקביעת בית המשפט, יש לקבוע כי לצורכי מס המדובר בחלוקה מרווחי שיערוך.

מעבר לזאת נציין, כי לדעתנו כל הבסיס הלוגי למלחמתה של רשות המסים בנישום הרוצה להשיב לעצמו חלק מהשקעתו בהון המניות של החברה, שלא באמצעות חלוקת דיבידנדים, טעונה הסבר מצד הרשות, וזאת אף אם אכן קיימים בחברה עודפים חשבונאיים. בעולם מס, בו נפסק פעמים רבות כי המהות גוברת על הצורה, יש לקבל מענה מניח את הדעת, מדוע נישום שהנפיק מלכתחילה הון מניות ניתנות לפדיון או שמימן את הקמת החברה בדרך של הלוואת בעלים יוכל למשוך חזרה את כספו ללא חבות מס, ולעומתו נישום שהקים חברה בהון מניות רגיל יהיה חייב במס על כל משיכת כסף לביתו, גם אם ייקח לנישום שנים רבות להשיב לעצמו את הכסף שקבר בחברה בעת הקמתה. יש להניח כי גם בסוגיה זאת יש להמתין לפסיקת בתי המשפט בעניין נישומים אחרים, אשר מבחינתם החלטת בית משפט בעניין הפחתת הון מהווה תנאי מספיק להכרה בחלוקה כהפחתת הון גם לצורכי מס, וכי מבחינתם אין הם מחויבים לתנאים הנוספים שנקבעו על ידי רשות המסים. 

הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו-האפט