מי מפחד מאמברגו המתכות הנדירות? בטוח שלא המומחים

לאחר שנים שבהן מתיחות הסחר בין ארה"ב לסין החריפה לאיטה, בשנה האחרונה הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ העלה את מחלוקת הסחר הסיני-אמריקני אל מעל פני השטח. לעולם לקח זמן להכיר בכך, אך ככל שארה"ב וסין הגיעו להטלות הדדיות של סנקציות ומכסים שרק החריפו, הבנה זו חלחלה בשווקים וגרמה לטלטלה תוך פגיעה באמון העסקים ברחבי העולם, האטה בסחר העולמי ואי ודאות תמידית שמכבידה על כל החלטת השקעה ריאלית ופיננסית.

פוטנציאל הנזק לכלכלות והתובנה שכולם בסופו של דבר יפסידו מפגיעה בסחר העולמי, החזירה את הצדדים לשולחן הדיונים בסוף 2018 במטרה למצוא הסכם שיסדיר את המחלוקות. במאי האחרון נראה היה שהצדדים מתקשים להגיע להסכמות והמתיחות הגיעה לגבהים חדשים כאשר טראמפ הודיע שיעלה את המכסים שכבר הוטלו על יבוא מסין מ-10% ל-25%, מהלך ששינה לחלוטין את הסנטימנט החיובי שאפיין את השווקים מתחילת השנה.

בסוף יוני, טראמפ ומקבילו הסיני, שי ג'ינפינג, סיכמו שוב על חזרה לשולחן הדיונים כאשר ברקע ברור לכולם מה יקרה אם הפגישה תיכשל - ארה"ב תטיל מכס על שאר ה-300 מיליארד שהיא מייבאת מסין, וסין מצידה תוציא אל הפועל את האיום האחרון שלה - אמברגו בשוק המתכות הנדירות. איום זה של סין מרחף כעננה מעל השווקים כבר זמן מה, במיוחד מאז שסין הוציאה איום מרומז שזה הצעד הבא שלה כאשר הנשיא שי ביקר באחד מהמפעלים שמייצרים את המתכות הנדירות והכותרת בעיתון הייתה - "אל תגידו שלא הזהרנו אתכם!". במקרה בו השיחות החדשות נכשלות, ולהערכתנו זה רק עניין של זמן, לא ברור מה תהיה השפעתו ומה יהיה קנה המידה של הנזק שייגרם במידה וסין תעשה שימוש בקלף הזה.

 הייצור העולמי של מתכות נדירות

לא כמו הנפט

מתכות נדירות (Rare earth metals) הן אוסף של 17 מתכות יסוד בעלות שלל תכונות כימיות שביניהן יכולות הולכה ומגנוט איכותיות ויעילות במיוחד. השימוש בהן, שעל פי מחקרים צומח ב-8%-10% בשנה, חולש על מוצרים טכנולוגיים שונים, החל מרכיבים לטלפונים חכמים, דרך שבבים למחשבים וכלה במוצרים ביטחוניים רבים. עצירת הייצוא של המתכות לפיכך היא לכאורה איום ברמה אסטרטגית, שכן סין היא, כאמור, האחראית הכמעט בלעדית בעולם ליצור מתכות אלו ועל פי נתונים היא שולטת בכ-80% מהתפוקה העולמית. נשק האמברגו זכור בהיסטוריה הכלכלית ככלי מכאיב במיוחד, שכן הוא עלול לגרום לעצירה ביצור של מוצרים רבים, זינוק מחירים עולמי, קריסה של חברות ואף משבר כלכלי.

אולם מומחים בתחום הרבה פחות מודאגים מההשלכות של הצעד הזה, שכן על אף השליטה הכמעט מוחלטת של סין בשוק, המקרה אינו מקביל ליכולת השימוש בנפט כנשק פוליטי. כדי להסביר מדוע המקרה שונה, תחילה יש להבין את הדרך שבה שוק המתכות הנדירות עובד. מסתבר שעל אף שמן המרמז על תפוצתן, המתכות הללו לא בדיוק נדירות ולמעשה הן די נפוצות על פי ההגדרה הגיאולוגית שלהן, כאשר מרבצים גדולים אמנם נמצאים בסין, אך כמו כן גם בברזיל, קנדה, אוסטרליה, הודו וכמובן בארה"ב. אי שם בשנות ה-90 הייתה זו למעשה ארה"ב שהייתה המקור העולמי לאותו משאב, אולם עם השנים סין הצליחה לדחוק אותה ואת שאר יצרניות המתכות הנדירות לכדי אי כדאיות כלכלית להישארות בתחום.

הסינים הצליחו להוריד את המחירים מכיוון שהאתגר בעסקי המתכות הנדירות (שגם מעניק להן את שמן) הוא שהן נדירות בהימצאותן בריכוז גבוה. מתכות אלו סופחות אליהן גם מינרלים אחרים, מה שמצריך תהליך כימי ארוך כדי להמיר אותן למתכות שמישות לתעשייה. תהליך זה גם יקר במיוחד ולא כדאי לכרייה כשמדובר בריכוז נמוך. השילוב של כוח עבודה זול והימצאות המתכות בריכוז גבוה בשטחם, אפשר לסין להשתלט בהדרגה משנות ה-90 על התחום, כשבאמצע העשור הקודם היא הגיעה לשיא עם שליטה ב-95% מהתפוצה העולמית.

הימור גרוע מול יפן

אבל יש תקדים שגורם למומחים להאמין שלא מדובר בנשק שובר שוויון. תקדים שיכול ללמד אותנו מה עלול לקרות בשוק אם יתרחש שוב אמברגו מסוג זה. בספטמבר 2010, התרחשה מחלוקת טריטוריאלית באיים שבין סין ליפן שהתפרצה כשנעצר רב חובל סיני על ידי חיל הים היפני בגין הסגת גבול. הסינים בתגובה, החליטו לעצור את אספקת המתכות הנדירות ליפן כדי להפעיל לחץ כלכלי שיתורגם ליתרון פוליטי בפתרון המחלוקת.

הבחירה במתכות נדירות הייתה אמורה להכאיב במיוחד ליפנים, שכן תעשיית ההייטק שלהם היא מהצרכניות הגדולות בעולם של אותן מתכות. פרט לנזק מעליית המחירים המיידית שהתרחשה עם האמברגו, לדאבונם של הסינים, לא רק שהתעשייה היפנית הצליחה לחמוק מנזק משמעותי, אלא זינוק המחירים והרצון של המערב להפחית את התלות בסינים, הביאו להשקעה מחודשת בתחום ועלייה בכדאיות הכלכלית להיכנס אליו. מאז 2010 ועד היום, שוק המתכות הנדירות הצליח למשוך עניין רב מחוץ לסין שטרם התקרית לא מצאו בו עניין, וניתן לראות שהתקרית הצליחה להביא לשינוי בדינמיקת השוק כך שהמערב החל להדביק את הפער ולהחזיר חלק מהפעילות בתחום לארה"ב, אוסטרליה ומדינות נוספות.

ותודה למבריחים הסינים

אם ננסה להשליך מן המקרה של יפן על המצב כיום נבין כי לא בטוח שההשפעה תהיה דרמטית כפי שניתן היה לחשוב. זאת מכיוון שמה שעזר ליפנים להתגבר על המקרה היה לא מעט טבעו של השוק. לא רק שהיצרניות היפניות גילו דרכים להתאים את עצמן למצב החדש כמו אגירת רזרבות, מחזור ושימוש בתחליפים (גם אם הם אמנם פחות יעילים), אלא שחלק גדול מאספקת המתכות שזרמה ליפן בזמן המשבר הייתה סינית. על פי הערכות, יצרנים סינים מבריחים מתחת לאפו של הממשל הקומוניסטי בין 20 ל-30 אלף טון של מתכות נדירות בשנה.

כמו כן, יחד עם הנתון לעיל, יש לזכור כי מבחינת יחס הרזרבות העולמיות (הכמות שעדיין לא נכרתה), סין מחזיקה ב-40% בלבד מהפוטנציאל העולמי. למעשה, אחת ההתפתחויות המעניינות של השנים האחרונות היא שמדינות אחרות בעולם החלו להגביר ייצור של מתכות אלו, לרבות ארה"ב ואוסטרליה, אשר הגבירו את ייצורן באופן משמעותי.

הנהנית הצפויה: וייטנאם

לאור העובדה שזמן הפיתוח של מכרה לוקח בין 10 ל-15 שנים עד היותו "מבצעי", אמברגו או הגבלות שונות על המתכות הללו עלול להיות מאוד כואב לכלכלות ולשווקים בטווח הקצר (במיוחד בענפי הטכנולוגיה, האנרגיה והביטחון). עם זאת, נראה כי השוק כבר מתכונן לאופציה זו מזה זמן תוך הגדלת התפוקה של מדינות אחרות.

בכל הנוגע למלחמת הסחר ולאמברגו המתכות בפרט, במידה ויתממש, יש ככל הנראה מספר מדינות שירוויחו כשהבולטת ביותר היא וייטנאם. במצב המתפתח, לא רק שחלק הולך וגדל משרשראות האספקה עובר דרך וייטנאם, אלא שמסתבר כי בשטחה של וייטנאם יש רזרבות של כ-22 מיליון טון של מתכות נדירות, המהוות כ-20% מהרזרבה העולמית, שניה רק לסין. על כן, ניתן להניח שכל עוד איום המתכות מרחף מעל המערב, היקף ההשקעות בוייטנאם רק ילך ויגדל, הן בענפי המתכות הנדירות והן בתעשייה בכלל. 

ברומטר הנחושת: צפי לביקושים בטווח הקצר 

הנחושת הינה אחת משלושת המתכות הנמצאות בשימוש הנרחב ביותר בעולם (אחרי ברזל ואלומיניום) נוכח תכונת המוליכות שלה. הנחושת בעלת יכולת מוליכות גבוהה במיוחד של חום וחשמל. השימוש בנחושת נעשה בתעשיות רבות, חלקן מאוד מחזוריות כגון תעשיית הבנייה, תעשיית המכונות, התקשורת, המחשבים ותעשיית האלקטרוניקה והיא מצויה באינספור מוצרים מוליכי חשמל (כבלים, שנאים, מנועים, אלקטרומגנטים ועוד). היתרונות המרכזיים של המתכת נובעים מהמוליכות הגבוהה, הגמישות שלה ועלותה הנמוכה באופן יחסי למתכות אחרות.

הנחושת נמצאת בטבע כמשאב בסיסי הקרוי עופרות נחושת והכרייה שלה נעשית בדרך כלל ממכרות פתוחים. העופרה עוברת מספר תהליכי זיקוק עד לקבלת נחושת טהורה נקייה ממזהמים, כגון חמצן, גופרית ברזל ועוד. במהלך תהליך זיקוק הנחושת וכתוצרי לוואי, נוצרות מתכות יקרות כגון זהב וכסף בכמויות קטנות, אך אלו מאפשרות מקור הכנסה נוסף עבור בתי הזיקוק. אמנם המתכות היקרות הן תוצרים חיוביים, אבל בתהליך נוצרים מזהמים שונים הפוגעים באיכות הסביבה ולכן מחזור נחושת טוב יותר מאשר הפקת נחושת מחדש מעפרות או ממחצבים טבעיים.

מחירי הנחושת משקפים פעמים רבות את מצב הכלכלה העולמית בשל התעשיות השונות והמגוונות שעושות שימוש בה וההשפעה של הצריכה העולמית על היקף הכרייה וצריכת הנחושת בעולם. מגמות אלו ניתן לגזור כמובן מגרף המחירים בספקטרום הרחב. כך למשל, מחירי הנחושת הגיעו לשפל (130 דולר לליברה) עם המשבר הפיננסי בשנת 2008 ולאחר מכן לשיא בשנת 2011 (מעל ל-460 דולר לליברה) עם התאוששות שנרשמה בכלכלות, אך בעיקר נוכח הצמיחה שרשמה הכלכלה הסינית, שצורכת כמחצית מכמות הנחושת בעולם.

כיום החוזה הגנרי על הנחושת בבורסת הסחורות בשיקגו מורה על מחיר של כ-270 דולר לליברה, אך רמה זו של מחירים יכולה להשתנות מהר מאוד והחוזים עשויים להצביע על רמות מחירים גבוהות הרבה יותר, לפחות בטווח הקצר, במידה ומלחמת הסחר בין סין לארה"ב תתחדש.

לאחרונה נרשמה ירידה בהיקף הנחושת שנמכרה בעולם (כ-10% מתחילת חודש מאי ועד אמצע יוני) על רקע אי הוודאות והחששות לקיפאון בכלכלות כתוצאה מהחשש להתפתחות מלחמת הסחר בין שתי המעצמות. המשך ירידה בהיקף הצריכה של נחושת כמובן עשוי להוביל לירידה במחירים, אך בטווח הקצר נראה כי מגמה הפוכה שולטת על שוק הנחושת - המשך ביקוש של יצרנים סיניים לצד שיבושים במכרות שונים בעולם, שעשויים להוביל למגמת עליית במחירים.