טראמפ דוחף שוב לקשור את הדולר לזהב; מינה לפד מאמינה אדוקה

דונלד טראמפ הודיע אתמול (ד'), בציוץ, כי החליט למנות את ג'ודי שלטון, מאמינה אדוקה בצורך לקשור שוב את הדולר לזהב, לחבר הנגידים של פדרל ריזרב. זה מינוי שנוי במחלוקת: דעות שלטון, ובייחוד דבקותה ברעיון להחזיר את הדולר לבסיס הזהב, נחשבות שוליות ורחוקות מהזרם המרכזי של החשיבה הכלכלית. לפיכך, אישור הסנט למינויה רחוק מלהיות ודאי.

במקביל, הודיע טראמפ על מינויו מועמד נוסף לחבר הנגידים של הפד: כריסטופר וולר, ראש מחלקת המחקר בזרוע פדרל ריזרב בסיינט-לואיס, שמחזיק בדעות קונבנציונליות יותר בתחום הכלכלה. כך, למשל, הוא הביע תמיכה בעצמאות מלאה של הבנק המרכזי, עמדה שאינה עולה בקנה אחד עם מאמצי טראמפ לכרסם בעצמאות הפד.

שלטון, שמכהנת עתה כמנכ"ל הפעילות האמריקאית של הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח (EBRD), מצדדת גם בקיצוץ מסיבי של ריבית הבסיס של הפד לרמת 0%, בדיוק כמו הנשיא שמינה אותה. זה מפנה טרי בחשיבתה. לפני שנכללה ברשימה הקצרה של המועמדים לחבר הנגידים, תקפה שלטון את מאמצי הבנק המרכזי לשמור על רמה נמוכה של ריבית הבסיס וטענה שמאמצים אלה הופכים החוסכים ל"פראיירים" (Suckers) ומסייעים רק ל"משקיעים עשירים ולווים תאגידיים".

ריבית הבסיס של הפד נמצאת בשלב זה בטווח שבין 2.25% ל-2.5%, ושלטון קוראת עתה להוריד אותה "במהירות הרבה ביותר, באופן היעיל ביותר שאפשר".

במינויה של שלטון לחבר הנגידים בפד מנסה אפוא טראמפ להציב תומכת נאמנה בצומת קבלת ההחלטות של הבנק המרכזי. הוא טוען, כי מדיניות הפד בולמת את צמיחת המשק ומהווה משקולת שמונעת משוק המניות לנסוק למרומים. טראמפ קרא, ובעצם קורא, בפומבי לפדרל ריזרב להוריד את הריבית במהירות כדי לבלום האטה פונטציאלית במשק.

המדיניות שחילצה את ארה"ב בשנות ה-30

אבל ייחודה של שלטון נובע ממאמציה לקדם את "תקן הזהב" (gold standard). מדיניות כלכלית זו, שארה"ב אימצה אותה ב-1879 והתנערה ממנה ב-1971, מבססת את המטבע הממלכתי - ובמקרה שלפנינו, הדולר - על כמות מסוימת של זהב. במילים אחרות: כל אחד - אזרח, בנק, סוחר - יכול להחליף כל שטר של דולר בכמות קטנה אך מוחשית וקבועה מראש של זהב שנמצא במאגר הזהב של הממשל הפדרלי בפורט-נוקס. המשמעות המיידית של מדיניות זו היא שהממשל אינו יכול להדפיס כסף כאוות נפשו. לכל דולר נוסף שיוצא ממכונת הדפוס חייב להיות כיסוי בכמות הזהב שבידי הממשל.

מסגרת כובלת כזו היא כמובן הנשק האידיאלי נגד אינפלציה, שנגרמת מהדפסה יתרה של כסף, במקרים רבים כדי לתת לכלכלה תמרוץ מלאכותי לקראת בחירות. המגרעת העיקרית היא, שתקן הזהב כובל את ידי הממשלה בעיתות משבר פיננסי או האטה כלכלית. היא לא תוכל להזרים דולרים נוספים כדי לתת תנופה למשק בהעדר כיסוי נאות של זהב.

ארה"ב החלה להתנסות בתלאות תקן הזהב במיתון הגדול ב-1929. צרכנים אחוזי פניקה ניסו להמיר את הדולרים שבידיהם בזהב. ההתנפלות על הזהב היתה עלולה לדלל את מאגר הזהב הממלכתי. במאמץ להדוף את שחיקת האמון בדולר, העלה הממשל את שערי הריבית. אבל הצד השלילי של צעד זה היה שהכסף התייקר. אנשים לא יכלו ליטול הלוואות בגלל הריבית הגבוהה והמשק החל להתייבש ממזומנים. המאבק נגד המיתון הגדול החל להסתמן ככישלון.

בסופו של דבר, ב-1933, השעה הנשיא דאז, פרנקלין רוזוולט, את תקן הזהב. כלכלנים רבים גורסים, כי צעד זה נתן לארה"ב את הדחיפה החזקה ביותר להיחלצותה ממלתעות המיתון דאז: הממשל היה יכול להוריד את שערי הריבית ולהזרים כסף לכלכלה. יחד עם זאת, ארה"ב התירה למדינות זרות להחליף את הדולרים שלהן בזהב. ב-1971 ביתק הנשיא דאז, ריצ'ארד ניקסון, באופן סופי ומוחלט את עבותות תקן הזהב, במאמץ למנוע זליגת כמויות גדולות של זהב מפורט נוקס.

"למה שלא נצמיד את הדולר ליין צרפתי משובח?"

מאז הסתייגו מהרעיון רוב הכלכלנים האמריקאים. הצמדת הדולר לזהב "תהיה בבחינת אסון לכל כלכלה מתקדמת", כתב הכלכלן אניל קאשייפ (Anil Kashyap) מאוניבריסטת שיקאגו. הוא הכריז, שאנשים שמוסיפים לדבוק ברעיון הזה מפגינים "בורות במקרו-כלכלה". כלכלן אחר מאותה אוניברסיטה, ריצ'ארד תאלר (Richard Thaler), חתן פרס נובל בכלכלה, תהה: למה בכלל להצמיד לזהב? למה שלא נצמיד את הדולר ליין צרפתי משובח, נאמר בורדו מבציר 1982? שני הכלכלנים צוטטו ב"קווארץ".

בכל זאת, הרעיון של קשירת הדולר לזהב הוסיף לרתק כלכלנים ופוליטיקאים מסויימים, ובהם שלטון. היא גורסת, כי נקיטת מדיניות כזו תשיק תקופה של יציבות ותסכל מאמצים של מדינות זרות לתמרן במטבעותיהם במטרה לפתח שווקי יצוא. במאמר ב"וול סטריט ג'רנל" היא כתבה: "תקן הזהב הקלסי קבע סטנדרט בינלאומי לערכים של מטבעות ודבר זה עולה בקנה אחד עם עקרונות של סחר חופשי".

לדבריה, "ההסדרים שקיימים היום מאפשרים לממשלות לפחת את מטבעותיהם כדי להשיג יתרונות ליצוא שלהן".

"הצמדת הדולר לזהב תעניק לארה"ב אפשרות להבטיח את המשך תפקידה המרכזי בזירה המונטרית הגלובלית", היא אומרת. אשתקד היא הציעה לערוך "ועידת ברטון וודס חדשה", בדומה לוועידה המפורסמת מ-1944, שבה נקבע הסדר הכלכלי הגלובלי החדש אחרי מלחמת העולם השניה. את הוועידה החדשה יהיה אפשר לערוך במאר-א-לאגו, אתר הקיט של טראמפ בדרום פלורידה ולדון בה על שיבה לתקן הזהב.

למרות ביקורות הכלכלנים, הרעיון הזה קנה אחיזה בחוגים פוליטיים, בעיקר בקרב רפובליקאים, חסידי כיווץ הממשלות לממדים הקטנים ביותר וכיווץ מקביל של הוצאותיהן. מאז 2011, קיבלו שש מדינות בארה"ב חוקים המכירים בזהב וכסף כהילך חוקי.

טראמפ הוא חסיד של הצמדת הדולר לזהב. שני מועמדים קודמים שהוא מינה לפדרל ריזרב - סטיבן מור והרמן קיין - תמכו ברעיון. שניהם לא עברו את משוכת הסנט, אם כי לא בגלל הסיבות שקשורות למדיניות זו. טראמפ מקווה שהסנטורים יאשרו את שלטון, אבל לפי כמה דיווחים, בסנט אין התלהבות גדולה ממנה.