האם יחסי טראמפ עם ארדואן ימנעו סנקציות אמריקאיות על טורקיה?

בימים הקרובים עומדת טורקיה, חברת נאט"ו, לקבל את המשלוח הראשון של טילי נ.מ. אס-400 מרוסיה, בעסקה שנויה במחלוקת. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הכריז על כך בבטחה בסוף השבוע, למרות שמשרד החוץ האמריקאי הזהיר לא פעם כי קיום העסקה יחייב את ארה"ב להטיל סנקציות על אנקרה בהתאם לחוק האמריקאי. גם מחוקקים רבים בקונגרס מתנגדים לעסקה ותומכים בהטלת סנקציות על אנקרה אם היא תוצא אל הפועל.

העובדה שארדואן לא נבהל מהתראות הסטייט דיפרטמנט והמחוקקים מראה שהוא מהמר על כך שבסופו של דבר ממשל טראמפ לא יממש את האיום, למרות שעסקת הטילים עם רוסיה מנוגדת במפורש לחוק האמריקאי. האם ההימור הזה נשען על מסד הגיוני?

להערכת אנליסטים, בונה ארדואן על מחלוקת גלויה בין דונלד טראמפ לבין שר החוץ שלו, מייק פומפיאו, בסוגיית הטילים. בעוד שפומפיאו הזהיר בפומבי את הנהגת טורקיה בשבוע שעבר כי מימוש העסקה עם רוסיה מנוגד לחוק משנת 2017, שאוסר מתן סיוע אמריקאי או מכירת נשק אמריקאי למדינות שמשתפות פעולה עם "יריבות" של ארה"ב, הביע הנשיא הבנה לצורך של ארדואן לרכוש את הטילים הרוסיים.

על-פי הערכה זו, ארדואן מאמין שבמחלוקות פנימיות בין טראמפ לבין שריו ועוזריו הבכירים, ידו של הנשיא כמעט תמיד על העליונה. ההתבטאויות הפומביות של טראמפ אכן מראות שהוא אינו נוטה להתקפל בסוגיה זו, למרות שדובר של הסטייט דיפרטמנט הצהיר ביום שישי מפני "השלכות ריאליות ושליליות מאוד" של מימוש העסקה עם רוסיה.

לא מן הנמנע כי אחת מההשלכות האלה תהיה ביטול מכירת מטוסי אף 35 לטורקיה, לדברי פומפיאו. אימוני הטייסים הטורקיים, שאמורים להטיס את המפציצים החמקניים, אכן הופסקו עד להודעה חדשה.

מחוקקים בכירים רבים אומרים כי אי-אפשר לטעות בפירוש החוק שעליו נשען פומפיאו: החוק קובע בצורה ברורה כי עסקה כמו זו שמתוכננת בין רוסיה לטורקיה צריכה לגרור סנקציות על האחרונה. אפילו הסנאטור הרפובליקאי לינדסי גרהאם, אחד מבעלי הברית החזקים של טראמפ בקונגרס וחבר בקבוצת המחוקקים שפועלים למען טורקיה אומר כי אין כל אפשרות שאנקרה תחמוק מסנקציות אמריקאיות אם אכן תקבל את הטילים הרוסיים.

החוק ידוע בראשי התיבות CAATSA (התנגדות ליריבות אמריקה באמצעות סנקציות) והוא מצהיר, בין היתר, כי כל מדינה שעושה "עסקה משמעותית" עם המגזר הצבאי או המודיעיני של רוסיה תהיה נתונה לסנקציות אמריקאיות. על-פי החוק, חייב הממשל לבחור בחמש סנקציות מתוך תפריט של 12. מדובר בסנקציות בדרגות חומרה שונות, לרבות ניתוק המדינה המוענשת ממנגנוני אשראי אמריקאים ובינלאומיים, חסימת הגישה של מדינה זו לביצוע עסקות בבורסות זרות וסנקציות על בנקים במדינה הנענשת.

צעדים כאלה, אם יוצאו אל הפועל, יעכירו במידה משמעותית את היחסים בין ארה"ב לטורקיה וישבשו ללא ספק את המגעים ביניהן בנושאים חשובים, לרבות האסטרטגיה הצבאית בסוריה והבעיה הכורדית. יתר על כן, המשבר הפוטנציאלי יתחולל פחות משנה לאחר משבר הכומר אמריקאי אנדרו בראנסון , שהותיר צלקת במרקם היחסים. הכומר נעצר באיזמיר באוקטובר 2016 כחשוד במעורבות בקשר להפיל את משטרו של ארדואן ובמאמצים להמיר כורדים לנצרות, עבירה חמורה מאין כמוה במשטר האיסלמיסטי של ארדואן.

מתחילת 2018 הפעיל ממשל טראמפ לחץ גובר והולך על ממשלת ארדואן לשחרר את הכומר העצור. טראמפ אפילו זרק לארדואן סוכריה: הוא שכנע את רה"מ בנימין נתניהו "להסגיר" לאנקרה אזרחית טורקיה שמואשמת בקיום קשרים עם חמאס.

לתדהמת הממשל האמריקאי דחה ארדואן את ההצעה. הוא דרש להוסיף סוכריות נוספות, ובהן תביעה להפסיק לאלתר את חקירת פעילותו של הבנק הטורקי בארה"ב. בכך הצליח נשיא טורקיה לא רק להצית את חמתו של טראמפ, אלא להחריף את המשבר ולהוריד את היחסים עם ארה"ב לרמתם הנמוכה ביותר מאז האמברגו שהטילה וושינגטון על טורקיה בעקבות פלישתה לקפריסין ב-1974.

התגובה המיידית של טראמפ אז הייתה היה להכפיל את המכסים על שני מוצרי יצוא חשובים של טורקיה - פלדה (לרמה של 50%), ואלומיניום (לרמה של 20%). בכך חסם טראמפ למעשה את השוק האמריקאי לפלדה מטורקיה, מכה קשה לכלכלה המקומית, שייצאה 13% מתפוקת הפלדה השנתית שלה לארה"ב. שבוע קודם לכן, הטיל ממשל טראמפ סנקציות ממוקדות על שני שרים בממשלת ארדואן - שר המשפטים עבדולחאמיט גול ושר הפנים סולימן סוילו. הבית הלבן טען כי "שני השרים מילאו תפקיד מכריע בהחלטה לעצור את בראנסון ולהחזיקו במעצר".

התגובה המיידית של ארדואן אז נשאה אופי טראמפאי, אבל שיניים לא היו לה: הוא גינה את העלאת המכסים כ"מזימה ציונית אוונגאלית" והבטיח להטיל סנקציות אישיות על שרים אמריקאים. לא ברור אם האיום חולל צמרמורת בגוום של שרי הפנים והאוצר בוושינגטון, אבל הוא חשף את חוסר האונים של אנקרה מול ממשל טראמפ ואת הלך הרוח של ארדואן שראה בטראמפ נושא הדגל החדש של לגיונות הצלבנים ובמדיניותו כלפי טורקיה.

אבל, בעקבות התקפלות ארדואן והחזרת הכומר לארה"ב, החל ללבלב רומן בינו לבין טראמפ. היחסים ביניהם התהדקו, במקביל ליחסים בין מדינותיהם. עכשיו טראמפ וארדואן הם BFF (החברים הכי טובים לנצח נצחים), על-פי הגדרתו של אנליסט בתוכנית מלל טלוויזיונית. טראמפ חושש שהטלת סנקציות חדשות, זמן כה קצר אחרי משבר הכומר, תכניס את היחסים בין שתי המדינות לסחרור עמוק.

וכך, בעוד שפקידי ממשל בכירים, לרבות שר החוץ, מכריזים שסנקציות על טורקיה תהיינה עובדה מוגמרת אם היא אכן תקבל את הטילים הרוסיים, נותן טראמפ להבין שהוא מוכן לתת אור ירוק לארדואן לרכישת הטילים ולהצבתם בלי לשאת בתוצאות. בהתבטאות פומבית הוא הביע הבנה להחלטת ארדואן לרכוש את מערכת ההגנה האווירית הרוסית. טראמפ אפילו העלה על נס את היחסים האישיים החמים בינו לבין ארדואן, יחסים שסייעו, לדבריו, בהשגת שחרורו של הכומר החטוף.

יתר על כן, בשיחה עם כתבים בשולי פסגת מנהיגי 20-G, באוסאקה, יפן, אמר טראמפ כי טורקיה תורמת לשוק העבודה בארה"ב בכך שהיא משלמת "סכומי כסף עצומים" לרכישת מטוסי אף-35 (שמיוצרים על-ידי לוקהיד מרטין). טיעון זה מעלה בזיכרון את הצהרת טראמפ בעקבות רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול על-ידי סוכנים סעודיים. בתגובה על דרישות להעניש את סעודיה בעקבות הרצח אמר טראמפ כי מדינה זו עומדת לרכוש מארה"ב מערכות נשק ומטוסים בשווי מיליארדי דולר.

טראמפ אמר עוד כי ארדואן ביקש תחילה לרכוש טילי "פטריוט" מארה"ב בתקופת ממשל אובמה, אך אובמה "התייחס אליו בצורה מאוד לא הוגנת".

"זה בלגן, זה בלגן", אמר טראמפ באוסאקה. "ולמען האמת, זה לא ממש באשמתו של ארדואן".

בתמצית, ההערות האלה של טראמפ הן הבסיס להערכת ארדואן שהוא יחמוק מסנקציות אמריקאיות לאחר שיקבל את סוללות הטילים הרוסיים, ולא חשוב מה אומרים פומפיאו ופקידי ממשל אחרים.