ביהמ"ש: רשות ני"ע התרשלה באי-עצירת פעילותה של יוטרייד ובאי-פרסום אזהרה למשקיעים

רשות ניירות ערך נרדמה בשמירה והתרשלה בכל הקשור לאי-עצירתה את פעילות חברת יוטרייד, באי-מניעת המשך גיוס הלקוחות לחברה לאחר שאסרה על כך, ובאי-הזהרתה כראוי את לקוחות החברה בדבר פעילותה הבלתי חוקית של החברה, ולכן היא אחראית להפסדי חלק מלקוחות יוטרייד - כך קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שקיבל תביעתם של ארבעה משקיעים בחברת יוטרייד שקרסה נגד רשות ניירות ערך. בית המשפט חייב את הרשות לשלם למשקיעים שתביעתם התקבלה סך של 70% מסך השקעותיהם ביוטרייד, לאחר שקבע כי היה להם "אשם תורם" לנזקם.

פרשת יוטרייד, חברת השקעות שפעלה בזירת האלגו-טריידינג (מסחר רובוטי ללא התערבות אדם), שפרצה ב-2015 בעקבות סדרת תחקירים ב"גלובס", החלה בסדרה של תלונות של משקיעים כי הם אינם יכולים למשוך את כספם מהחברה. החברה סיפקה למאות לקוחות בישראל ומחוצה לה פלטפורמה למסחר במט"ח באמצעות אלגוריתם ממוחשב ללא צורך בהתערבות אנושית (אלגו-טריידינג).

קריסתה של החברה החלה באמצע 2015, עם פרסומה של סדרת כתבות ב"גלובס" על משקיעים שטענו כי ביקשו למשוך את הכספים שנותרו בחשבונות ההשקעות שלהם, אך נתקלו בקשיים שהערימה עליהם החברה. לטענתם, החברה סירבה לאפשר את פדיון הכספים בתירוצים שונים.

בהמשך נקלעה יוטרייד לפירוק על רקע ניסיונותיהם הכושלים של המשקיעים לפדות את כספם. גם הבעלים אביב טלמור נקלע מאז להליך של פשיטת רגל, על רקע ערבות אישית לחובות החברה, שנתן לחלק מהלקוחות.

במאי 2015 החלה גם רשות ניירות ערך להתערב בנעשה בחברה ודרשה מטלמור להפסיק את פעילות המסחר לאלתר ואת גיוס המשקיעים. טלמור הגיע עם הרשות לסיכום בעניין - שכפי שהתברר לרשות בדיעבד, טלמור לא כיבד לכאורה. מבדיקת הרשות שנערכה בהמשך עלה כי מאז מאי 2015 ועד להיקלעות יוטרייד לפירוק בדצמבר אותה שנה, גייסה החברה 3.5 מיליון דולר נוספים מלקוחות חדשים, כספים שחלקם הגדול ירד כנראה לטמיון.

על רקע החשדות שהחלו להתעורר, לפיהם טלמור מעל לכאורה בכספי הלקוחות, יצא הבעלים של יוטרייד לקפריסין בספטמבר 2015, ובהמשך נעלמו עקבותיו. בתקופה בה שהה טלמור בחו"ל, מונה המפרק של חברת יוטרייד, עו"ד אלעד עפראי, לכונס נכסים על נכסיו האישיים של טלמור ובין היתר על כל מניותיו בחברות הבינלאומיות שבבעלותו, בהן חברות בקפריסין ובאוסטרליה. לטענת המפרק, טלמור הבריח אל חברות אלה כספים של לקוחות ישראלים.

במקביל, רשות ניירות ערך הודיעה כי טלמור מבוקש לחקירה, והשמועות על מקום הימצאו כללו מדינות שונות. בדיעבד התברר כי הרשות ידעה שטלמור נמצא כל העת בלונדון, שם מתגוררות אמו ואחותו, ושם הוא מחזיק גם בחברות שעיסוקן דומה לזה של יוטרייד.

בסוף פברואר 2016 הגיע טלמור לארץ לצורך חקירתו, לאחר משא-ומתן שניהל מול הרשות. תחילה סיכם טלמור שיגיע לארץ בתחילת פברואר, אבל אז שינה את דעתו והחליט לדחות את שיבתו.

לאחר שרשות ניירות ערך לחצה ואפילו איימה שתפעל להשיג צו הסגרה נגדו, הגיע טלמור לישראל בטיסת שכר רגילה מלונדון. טלמור ירד מהטיסה כאחד האדם, עבר ככולם את ביקורת הדרכונים, נסע לביתו, התקלח, החליף בגדים וארז תיק; ואז - כפי שטלמור ידע שיקרה - דפקו חוקרי רשות ניירות ערך על דלתו, עצרו אותו והביאו אותו לחקירה במשרדי הרשות.

בדצמבר אשתקד הגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה כתב אישום נגד אביב טלמור, הבעלים והמנכ"ל לשעבר של חברת יוטרייד, נגד רואי קוזין, ששימש כאנליסט ראשי ביוטרייד, ונגד חברת יוטרייד. כתב האישום מייחס לטלמור עבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון וניהול תיקי השקעה ללא רישיון. לקוזין מיוחסות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בנוסף הואשמו טלמור ועובד נוסף בחברה בעבירות של שיבוש מהלכי משפט.

ונחזור לתחילת הדרך: זמן קצר לאחר התמוטטות החברה והתעוררות החשדות נגד טלמור, העלה "גלובס" את השאלה המרכזית בפרשה, והיא: איפה היה המבוגר האחראי בסיפור הזה? איפה הייתה רשות ניירות ערך עד דצמבר, מועד קריסת החברה, ומדוע לא ביקשה את הפסקת פעילותה של יוטרייד באמצעות בית המשפט חודשים ארוכים קודם לכן, כאשר החלו להצטבר תלונות המשקיעים? מדוע התאפשר ליוטרייד לגייס עשרות לקוחות חדשים, שהשקיעו עוד כ-3.5 מיליון דולר בחברה בין מאי לדצמבר 2015?

במקביל החלו גם המשקיעים להפנות את האצבע המאשימה לעבר רשות ניירות ערך, שלטענתם "נרדמה בשמירה". בהמשך הגישו חלק מהמשקיעים תביעה נגד רשות ניירות ערך, בטענה כי לו הייתה פועלת כמצופה מרשות רגולטורית סבירה האמונה על הגנת המשקיעים, מרבית נזקיהם והנזקים שנגרמו ללקוחות רבים אחרים היו נמנעים.

בתביעה נטען כי על אף קביעתה של רשות ניירות ערך במאי 2015 כי חברת יוטרייד מפרה את החוק בכך שהיא מגייסת משקיעים ללא רישיון, ועל כן חייבת להפסיק לגייס לקוחות חדשים - נמנעה הרשות מלהתייחס ולשמור על הלקוחות הקיימים של החברה באותו המועד ועל זכותם לדעת האם כספם מנוהל על-פי חוק.

עוד טענו המשקיעים בתביעה כי אילו רשות ניירות ערך הייתה נותנת פומביות להחלטתה עוד במועד קביעתה, חלק מהם כלל לא היו משקיעים בחברה, ואחרים היו פועלים למשיכת השקעתם בטרם רוקן חשבונם. 

הראשות התרשלה בשני אופנים 

בפסק הדין שקיבל חלק מטענות המשקיעים, קבעה השופטת רות רונן כי רשות ניירות ערך אכן התרשלה בשני אופנים: באי-עצירת פעילותה של יוטרייד החל מיום 1.7.2015 ובאי-פרסום אזהרה בדבר ההחלטה ממרץ 2015 בסוף חודש מאי 2015.

השופטת ציינה כי "היה על הרשות לוודא כי יוטרייד אכן פעלה כפי שהתחייבה, ולאכוף את התחייבותה של יוטרייד לחדול מפעילותה המפרה לכל המאוחר בתחילת חודש יולי 2015. אילו הרשות הייתה עושה כן, יוטרייד הייתה חדלה מפעילותה ולא הייתה מגייסת לקוחות חדשים לאחר מועד זה. לכן, ככל שהדבר נוגע למי שהשקיע כספים ביוטרייד לאחר יום 1.7.2015, קיים קשר סיבתי עובדתי בין הנזק שנגרם לו לבין התרשלותה של הרשות".

השופטת בחנה את השאלה האם פרסום בסוף מאי 2015 של ההחלטה ממרץ 2015 היה מונע מהמשקיעים להשקיע ביוטרייד, כאשר לטענת הרשות, התשובה על כך שלילית. הרשות טענה כי הוכח שהתובעים ממילא לא נהגו להיכנס לאתר הרשות, ולכן הם לא היו נחשפים לאזהרה, גם אילו הייתה הרשות מפרסמת אותה. הרשות הוסיפה וטענה כי פרסומים אודות הכשלים בפעילותה של יוטרייד פורסמו בכלי התקשרות עוד קודם להתקשרות התובעים עמה - כאשר הכוונה בין היתר ובעיקר לפרסומים בעיתון "גלובס" - באופן המנתק, לטענת הרשות, את הקשר הסיבתי בין פעילות הרשות לבין הנזק שנטען שנגרם לתובעים.

השופטת לא קיבלה טענה זו של הרשות וקבעה כי חלק מהתובעים הוכיחו שאילו הרשות הייתה מפרסמת אזהרה ביחס ליוטרייד עובר להשקעתם, אזהרה כזו או פרסומים ביחס אליה היו מגיעים לידיעתם כתוצאה מהבדיקות המקדימות שהם ערכו לפני שהשקיעו ביוטרייד.

עוד דחתה השופטת את טענת רשות ניירות ערך, לפיה הנזק שנגרם (גניבת הכספים על-ידי מנהליה של יוטרייד) אינו התממשות של סוג הסיכונים שחובתה היה למנוע. "משעה שהרשות ידעה כי יוטרייד פועלת ללא רישיון ניהול תיקים כדין, היה עליה לצפות גם אפשרות של מעילה בכספי לקוחותיה של יוטרייד. מעילה כזו עשויה להתאפשר ביתר קלות בגוף שהרשות איננה מפקחת עליו", קבעה השופטת.

עוד ציינה השופטת רונן כי הרשות טענה כי לאור התנהלותה של יוטרייד, היא הייתה עלולה לפגוע במשקיעים בדרך מתוחכמת אחרת גם אילו היה עליה פיקוח, אך "טענה זו לא הוכחה", כתבה והוסיפה: "מה עוד שכאשר הרשות פעלה ביחס ליוטרייד, היא אכן חשפה את מעשי המרמה שלה והביאה להפסקת פעילותה. לכן, מתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי".

השופטת הוסיפה כי חלק מהתובעים הוכיחו קשר סיבתי בין התרשלות הרשות בעצירת פעילותה של יוטרייד לבין השקעת כספיהם ביוטרייד והנזקים שנגרמו להם עקב כך; חלקם הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הרשות בפרסום אזהרה קונקרטית ביחס ליוטרייד לבין התקשרותם עם יוטרייד, ואחרים הוכיחו כי אילו הייתה הרשות עומדת בחובת הזהירות שלה ומפרסמת הודעה מתאימה בסוף חודש מאי 2015, הם היו יכולים לצמצם את נזקיהם על-ידי משיכת יתרת ההשקעה שעמדה לזכותם ביוטרייד באותו מועד.

בנסיבות, השופטת קיבלה חלקית את תביעתם של שלושה משקיעים נגד רשות ניירות ערך, תוך שהיא קובעת כי היה למשקיעים אלה אשם תורם העומד על 30%, ולכן על הרשות לשלם להם סך של 70% מסך השקעותיהם ביוטרייד, בסך כולל של כ-800 אלף שקל (בסכומים שונים לכל אחד מהם).

משקיעה נוספת זכתה אף היא ל-70% החזר מסך הנזק אותו הוכיחה, בהיקף של כ-74 אלף שקל. 

מרשות ניירות ערך נמסר בתגובה: "הרשות לומדת את פסק הדין ותשקול לערער עליו". 

*** חזקת החפות: אביב טלמור ורואי קוזין לא הורשעו בכל עבירה, ולכן הם זכאים ליהנות מחזקת החפות. יש לזכור כי נאשמים הם בחזקת חפים מפשע כל עוד לא הורשעו בדין.