פרשת "השופטת הממהרת": זו השופטת שפרסמה הכרעה לפני שהסתיים המשפט

פחות מיממה עברה מאז פרסמנו ב"גלובס" את הסיפור הבלתי נתפס על שופטת בית משפט השלום שפרסמה בשגגה את פסק דינה עוד לפני שהוגשו סיכומי בעלי הדין בתיק. השופטת, נזכיר, הודתה בטעותה, אך טענה כי מדובר בפרקטיקה הרווחת "בתיקים רבים". נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, דחה את כל הסבריה של השופטת ומתח עליה ביקורת חריפה, תוך שהוא מציין כי בהתנהלותה "נפל טעם לפגם רב".

כעת חושף "גלובס" פרטים נוספים על הפרשה שמעוררת הדים רבים, ובראשם את זהותה של השופטת - השופטת הבכירה ניצה מימון-שעשוע מבית משפט השלום בפתח-תקווה.

עוד ניתן לספר כי התביעה שאת פסק דינה לגביה מיהרה מימון-שעשוע לפרסם, היא תביעה חוזית בסדר דין מהיר; וכי הנתבע בהליך הוא יוסף קלימי, אשר מיוצג על-ידי עו"ד אגור פאליק ועו"ד מורן מרדכי, שמונו לייצג את קלימי לפי חוק הסיוע המשפטי.

ביקש מהשופטת לפסול את עצמה ו"זכה" ל-1,000 שקל הוצאות

לאחר שמימון-שעשוע פרסמה את פסק הדין, ועוד בטרם התפרסמה החלטתו הנוקבת של הנציב על התנהלות השופטת, הגיש קלימי לבית המשפט בקשה מהשופטת כי תפסול את עצמה. לטענתו, כבר מהדיון המקדמי בתיק "נראה בבירור כי בית המשפט גיבש את עמדתו, הטה את כף המאזניים לטובתו של התובע וצידד בו באופן מוחלט".

השופטת מימון-שעשוע דחתה את בקשת הפסלות. בהחלטתה חזרה השופטת על טיעוניה, שהוצגו גם בפני הנציב שהם אך נדחו, לפיהם מדובר היה בטיוטה בלבד, והדגישה כי "כך נוהג בית המשפט לעשות בתיקים רבים". 

את החלטתה שלא לפסול את עצמה מלדון בתיק, נימקה מימון-שעשוע באופן הבא: "גם אם סבור קלימי כי בסיכומים שיוגשו מטעמו לא יהיה כדי לשנות את מסקנות בית המשפט, אין בכתיבת הטיוטה לאחר דיון ההוכחות, או בפרסומה שנעשה עקב טעות טכנית, כדי להוות עילת פסלות". ואם לא די בכך, מימון-שעשוע אף מצאה לנכון להשית הוצאות בסך 1,000 שקל על קלימי.

לפי הדין, ערעור על החלטת שופט בעניין בקשת פסלות יידון תמיד בפני נשיאת בית המשפט העליון. ואכן, לאחר שדחתה מימון-שעשוע את בקשת קלימי לפסול את עצמה, הגיש קלימי, באמצעות עו"ד פאליק, ערעור שנדון בימים אלה בפני נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. לאחרונה הגיש גם התובע את התייחסותו לערעור שהגיש קלימי, וההערכות הן שההכרעה בבקשת הפסלות צפויה להתקבל בקרוב מאוד.

בתשובה לפניית "גלובס" בשאלה האם יש מקום לנקוט הליכים משמעתיים נגד השופטת מימון-שעשוע, הפנו אותנו בהנהלת בתי המשפט לתגובתם מאתמול, לפיה הם עדיין לומדים את החלטת הנציב שהם שהתקבלה רק לאחרונה. 

כך, מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "כפי שעולה בבירור מהחלטת הנציב, התקלה מושא התלונה היא נקודתית למקרה זה ואינה משקפת התנהלות כלל-מערכתית. החלטת הנציב התקבלה אצלנו אך לאחרונה, ומשמעותיה נלמדות.

"בעניין הוגשה בקשת פסלות (לפסול את שופטת השלום שפרסמה את פסק הדין לפני הסיכומים, מלדון בתיק - מ' ב'), שנדחתה. ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה תלוי ועומד בפני נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. בנסיבות אלה לא נוכל להוסיף על האמור".

מועמדת למחוזי

מימון-שעשוע מכהנת כשופטת שלום כבר למעלה מ-20 שנה, ושימשה בעברה במשך מספר שנים כסגנית בכירה לפרקליט המחוז בפרקליטות המיסוי והכלכלה בתל-אביב. במקביל לתפקידה כשופטת, משמשת מימון-שעשוע כמרצה בדיני ניירות ערך באוניברסיטת בר-אילן, במכללת שערי משפט ובלשכת עורכי הדין. בשנת 2015 מונתה מימון-שעשוע לכהונת שופטת בכירה. לפני שלוש שנים עלה שמה כמועמדת לבית המשפט המחוזי, אך הוועדה לבחירת שופטים החליטה לבסוף לקדם מועמדים אחרים.

לאחרונה עלה שמה של מימון-שעשוע לכותרות, לאחר שהורתה להאריך את מעצרה של הגננת כרמל מעודה, המואשמת בהתעללות סדרתית בפעוטות.

לאורך השנים מימון-שעשוע הוציאה תחת ידה מספר לא מבוטל של פסיקות משמעותיות. כך, למשל, בשנת 2018 דחתה מימון-שעשוע על הסף תביעת השתקה שהגישה יבואנית מנשאי התינוק "בייבי בורן" נגד אם לתשעה שהמליצה בפייסבוק שלא לרכוש את מוצריה. בפסק דינה החריף קבעה מימון-שעשוע כי מדובר בתביעת השתקה, וחייבה את התובעים בהוצאות חריגות על סך 15 אלף שקל. עוד קבעה בפסק דינה הנוקב כי זמנו של בית המשפט הוא "משאב ציבורי יקר", וכי אין "לאפשר לבעלי ההון לעשותו ככלי להתעמרות במי שמשאביו הכלכליים מוגבלים".

בפסיקה נוספת ומעוררת מחלוקת של מימון-שעשוע מהשנים האחרונות, החליטה השופטת לגזור עונש של חצי שנת מאסר על-תנאי, חיוב בפיצוי, קנס והוצאות בהיקף 50 אלף שקל על נאשם בהליך של קובלנה פלילית פרטית שהגיש ראש מחלקת הנדל"ן דאז במשרד עורכי הדין ליפא מאיר. מימון-שעשוע קיבלה את טענותיו של עורך הדין הבכיר, לפיהן הנאשם השמיץ אותו ואיים עליו, כששלח מכתבים לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין ולבוררים, שם כינה את עורך הדין הבכיר "נוכל בגלימה" ואיים עליו כי "ירדוף אותו עד חורמה".

בפסיקה מוקדמת יותר שלה החליטה מימון-שעשוע לבטל את הרשעתו של איש הייטק נעדר עבר פלילי שתקף פיזית את אשתו, אשר הודה במעשיו אך טען כי מדובר באירוע יוצא דופן. מימון-שעשוע אף כתבה בפסק דינה כי "הנאשם מועסק בתחום ההייטק, וכי הרשעה עלולה לפגוע באפשרויות העסקתו בעתיד". 

תזכורת: פרשת "השופטת הממהרת"

בסיומו של דיון הוכחות בתיק בו נתבע קלימי, הורתה השופטת מימון-שעשוע לצדדים, כמקובל, להגיש את סיכומיהם. אך מכאן החלו הדברים להסתבך: השופטת ביצעה טעות מצערת מבחינתה, שחשפה שהיא כלל לא נדרשת לסיכומי הצדדים בטרם תקבל את הכרעתה.

עוד בטרם הספיק התובע להגיש את סיכומיו, הועלה למערכת "נט המשפט" (מערכת אלקטרונית של הנהלת בתי המשפט, שבאמצעותה מגישים בעלי הדין את בקשותיהם ואת תגובותיהם וצופים בהחלטות השופטים) מסמך הנושא את הכותרת "פסק דין". מדובר היה בפסק דין מנומק הבנוי מהמסד ועד הטפחות. במסמך שפרסמה השופטת כבר נותחה המשמעות של הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, אותה מלאכה שנוהגים לעשות בעלי הדין בסיכומיהם; נכלל הסכום המדויק שבו יש לחייב את הנתבע; ואפילו סכום ההוצאות שיש לפסוק לחובתו של קלימי נקבע במסמך, שגם נחתם גרפית ואלקטרונית על-ידי השופטת.

שעה לאחר שעלה ל"נט המשפט", ובעקבות פנייה בהולה של קלימי, הסירה מימון-שעשוע את פסק הדין מהמערכת. השופטת ציינה כי מדובר היה בטיוטה בלבד, וכי הסיכומים ייקראו וייבחנו על-ידה בטרם נתינת פסק הדין הסופי. עוד הבהירה השופטת כי "כך נוהג בית המשפט לעשות בתיקים רבים, למען שימור הזיכרון הטרי מההתרשמות מהעדים בדיון ולרישום הממצאים המסקנתיים שעלו ממנו".

מבחינת קלימי, ההבהרה של מימון-שעשוע לא הספיקה, והוא התקשה לעבור על השגגה לסדר היום. בתלונה שהגיש לנציב התלונות על שופטים, טען קלימי כי לא ניתן באמת להחזיר את הגלגל לאחור. כראיה לכך, טען, ניתן להבחין שבסיכומים שהגיש התובע לאחר שפורסם והוסר "פסק הדין", הוא ממש הסתמך על הדברים שכתבה השופטת - ואף ציטט מהם "כמעט במדויק".

בנוסף, קלימי טען כי אין לקבל את טענת מימון-שעשוע, שלפיה מדובר בפרקטיקה שתכליתה להבטיח את "שימור הזיכרון", כהגדרתה. לדבריו, השופטת הייתה יכולה לכתוב הערות שונות למען שימור הזיכרון, אך "כתיבתו של פסק דין שלם, סופי ומנומק, שברור כי אינו טיוטה חלקית, מעיד על גיבוש דעתו של בית המשפט" וגרמה לו "לעוול ולחוסר צדק משווע".

מימון-שעשוע מצידה טענה בתגובה לתלונה כי מדובר ב"שגגה" שנפלה, והתייחסה אליה כאל "טעות קולמוס".

הנציב שהם קבע כי תלונתו של קלימי מוצדקת, תוך שהדגיש את מה שאמור להיות מובן מאליו לכל שופט היושב בדין: "בהכנת טיוטה מלאה ומפורטת של פסק הדין, טרם שהושלם ההליך המשפטי, יש טעם רב לפגם".