מי עומד מאחורי הענקית הסינית וואווי ומה הקשר שלה לשירותי המודיעין הסינים. שיחה עם אחד שיודע

כשאתה חי בסין הרבה זמן, כאמריקאי, אתה תמיד שומע שמועות, לחישות על דברים שקורים", אומר פרופ' כריסטופר בולדינג, ומתמקד בשמועות האופפות חברה אחת: וואווי, ענקית התקשורת והסלולר הסינית, שבמידה רבה מסמלת את מלחמת הסחר בין סין לארה"ב. "בסין כולם פשוט מתייחסים לוואווי כחלק מהמפלגה הקומוניסטית, אבל בכנות, יש מעט מאוד ראיות פומביות שתומכות בזה. לכן, כאשר החברה הפכה לנושא חם, אמרתי לעצמי שאני צריך להקדיש זמן כדי לנסות להבין מה הולך כאן, לחפש עובדות על וואווי שיעזרו לנו לסווג ולהגדיר טוב יותר מה קורה".

הקשרים של וואווי לממשלת סין ולמפלגה הקומוניסטית הם נושא טעון ביותר. וואווי עומדת בחודשים האחרונים בלב התגוששות בין סין לארה"ב - שהטילה על החברה סנקציות מטעמי ביטחון לאומי. בחודש מאי הטיל הממשל איסור על יצרניות טכנולוגיה אמריקאיות לספק ציוד ותוכנה לוואווי (ייתכן כי סנקציות אלה ירוככו בקרוב), ואילו הקונגרס האמריקאי אסר בשנה שעברה על גופים ממשלתיים וקבלנים של הממשל להשתמש בציוד של וואווי. הנימוק של הממשל, שהגן על הצעד בבית המשפט, היה שמדובר בצעד מנע מפני שימוש לרעה בציוד בעתיד על-ידי הממשלה הסינית. מנהל האף.בי.איי. התריע בשימוע בקונגרס השנה מפני שימוש בציוד תקשורת שיאפשר "ריגול שלא ניתן לגילוי".

במטרה לרדת לעומקם של הקשרים הללו, בולדינג החל "למשוך בקצות חוט", לדבר עם אנשים שהוא מכיר ולבחון מסמכים תאגידיים. תהליך חיפוש המידע הוביל אותו לשני מחקרים שפרסם בחודשים האחרונים, והכו גלים ברחבי העולם. המחקר הראשון, שפורסם באפריל, ניסה להתחקות אחר תשובה לשאלה פשוטה לכאורה: מי הבעלים של וואווי? לדבריו, ייתכן ש"באופן מעשי, ניתן להתייחס לוואווי כנמצאת בבעלות המדינה". המחקר הגיע לכותרות העיתונים והוביל את וואווי לכנס מסיבת עיתונאים ממושכת בה חלקה על משמעות הממצאים של בולדינג.

המחקר השני, שפורסם השבוע, מציג ממצאים יותר מרחיקי לכת, ומתכתב עם חלק מהחששות של ארה"ב ומדינות מערביות נוספות כלפי החברה הסינית. המחקר מבוסס על ניתוח קורות חיים של עובדי החברה. עובדים של וואווי, קובע בולדינג, קיימו קשרים עם זרועות שונות של המודיעין הסיני בעודם עובדים בחברה. "יש ראיות ישירות משמעותיות של עובדי וואווי הפועלים בהנחיית המודיעין הממשלתי הסיני", הוא כותב בסיכום המחקר. עכשיו, בראיון בלעדי ל"גלובס", מנסח בולדינג את הדברים בצורה בוטה אף יותר: וואווי, הוא קובע, "היא מבחינה מעשית ענף של המודיעין הסיני".

האם עובדי וואווי הם באמת בעלי החברה?

כריסטופר בולדינג (42), אמריקאי במקור, הוא כיום פרופסור בבית הספר לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת פולברייט, וייטנאם. עד לפני כשנה וחצי הוא כיהן כפרופסור בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת פקינג בשנזן, סין, עד שפוטר. להשערתו, הוא איבד את משרתו בגלל שארגן עצומה נגד צנזורה של כתבי עת מקצועיים (ראו בהמשך). במשך העשור שבילה בסין, בולדינג בנה לעצמו מוניטין של מומחה מוביל לכלכלת הרפובליקה העממית, בין היתר הודות לנכונות שלו לערער על הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים, ולעיתים גם לצייר תמונה מחמיאה פחות של מצב המשק הסיני - באמצעות ניתוח נתונים עצמאי. הוא מצוטט רבות בעיתונות העולמית, כותב בלוג פופולרי ובשנים האחרונות גם מפרסם טורי דעה באתר "בלומברג".

בולדינג אומר כי "יש גאווה לאומית מובנת" בסין סביב וואווי, ענקית טכנולוגיה שמעסיקה כ-180 אלף עובדים ונחשבת ליצרנית ציוד התקשורת הגדולה בעולם. למרות גודלה, וואווי היא עדיין חברה פרטית, שנמצאת בבעלות מלאה של חברת החזקות. מייסדה האגדי של וואווי, רן ז'נגפיי, איש צבא בעברו, מחזיק ב-1% מחברת ההחזקות הזאת, וכן בזכויות וטו "בנושאים חשובים מסוימים", כהגדרת החברה. 99% הנותרים הם בבעלות האיגוד המקצועי של וואווי - וזו העובדה המובילה את בולדינג לקבוע שניתן מעשית להגדיר את וואווי כנמצאת מעשית בבעלות המדינה, או "בסמיכות" לבעלות המדינה, כהגדרתו.

בולדינג מסביר כי בסין כל האיגודים כפופים בסופו של דבר לאיגוד מקצועי אחד, שמהווה למעשה גוף ממשלתי. "יש את הפדרציה של האיגודים המקצועיים של סין, מתחתיה הענפים של הפרובינציות, מתחתיהם הענפים של המחוזות, הערים, ואז השכונות. האיגוד של וואווי כפוף חוקית לאיגוד של שנזן, שכפוף לאיגוד של גואנגדונג, שכפוף לפדרציית האיגודים הכלל סינית - שהיא למעשה גוף ממשלתי מאוד חשוב ורב עוצמה. לכן אנחנו קובעים שטכנית לא מדובר בישות בבעלות המדינה, כי בסין זו קטגוריה חוקית נפרדת. באופן מעשי, האיגוד הוא ישות סמוכה לממשלה. לא מצאנו דרך טובה יותר לומר את זה - הוא לא המדינה אבל הוא קשור באופן אינטימי למדינה ולמפלגה הקומוניסטית".

וואווי, מצידה, לא מכחישה שהאיגוד הוא הבעלים החוקי של החברה. עם זאת, לטענתה מדובר באילוץ חוקי, שנובע ממגבלות על מספר בעלי המניות האפשרי בתאגיד פרטי כמו וואווי, כפי שמזכיר הדירקטוריון ג'יאנג שישנג הסביר ממושכות במסיבת עיתונאים שכינסה החברה אחרי פרסום המאמר של בולדניג. כדי לפתור את הבעיה, האיגוד משמש כפלטפורמה שבאמצעותה העובדים יכולים להחזיק מניות. אלא שבמקום מניות רגילות בחברה, העובדים מחזיקים ב"מניות וירטואליות" (אותן הם צריכים לרכוש), המקנות להם חלק ברווחי החברה וזכות להשתתף בהצבעה על "ועדת הנציגים" - הגוף הבוחר את חברי הדירקטוריון. זה הגוף המשמעותי.

ואילו האיגוד עצמו, כך הסביר ג'יאנג, אחראי בעיקר על ארגון פעילויות פנאי - כמו למשל משחקי כדורסל, פינג פונג ובדמינגטון - ואינו משפיע על ניהול החברה. זו כבר טענה שמתקבלת בביטול על-ידי בולדינג: "אף אחד שהיה בסין לא מאמין לזה". את המניות הווירטואליות (אותן לא ניתן למכור לצד שלישי), בולדינג פשוט מתאר כמנגנון חלוקה של רווחים לעובדים, שכמוהו אפשר למצוא גם בחברות אחרות. אולם בולדינג מודה כי את הטענות של וואווי על אופן ניהול החברה "לא ניתן להוכיח או להפריך אלא אם עבדת בוואווי".

"הממצאים של בולדינג - 'אקדח מעשן'"

המחקר על בעלות וואווי הוביל את בולדינג לניסיון להתחקות אחר עדויות של עובדי וואווי על מה שעשו במהלך עבודתם. הוא הצליח לשים את ידו על מאגר מידע המכיל כמויות גדולות מאוד של קורות חיים שנשמרו ללא סיסמה באתרי מחפשי עבודה ונשאבו משם, ככל הנראה על-ידי גורם שרצה להקים אתר מתחרה. לפי אחד הדיווחים בעיתונות, לא פחות מ-590 מיליון קורות חיים של עובדים סינים דלפו השנה. "סין היא מקום שבו המידע מאוד נזיל, מהרבה סיבות", אומר בולדינג.

יחד עם חוקרים בעמותת הנרי ג'קסון, מכון מחקר בריטי ימני, בולדינג שלף מתוך המאגר קורות חיים של אלפי עובדים בוואווי, או כאלה שעבדו בחברה שנים ארוכות, בנה מאגר מצומצם יותר - וצלל לעומק קורות החיים המופיעים בו. "התחלתי לעבור על קורות החיים ולבחון אם יש מקום לטענה שעובדי וואווי עושים את סוג הדברים שאנשים אומרים שהם עושים. התשובה הקצרה היא שיש הרבה ראיות לכך. יש עובדים שמדברים ספציפית על יירוט מידע, ושעובדים באותו זמן בוואווי ובמודיעין הצבאי".

במחקר שפרסם השבוע, הציג בולדינג את ממצאיו משלושה מסמכי קורות חיים של עובדי וואווי, תחת מגבלות חמורות: הוא מציג גרסה מעובדת של קורות החיים, בשמות בדויים, על מנת לא לחשוף את העובדים עצמם או גורמים שסייעו לו במחקר. מאותה סיבה הוא גם אינו מוכן לחשוף פומבית את המידע שבידיו, אלא רק לחוקרים שהוא בוטח בהם.

הוא מבהיר כי המחקר שלו אינו מחקר אקדמי או מחקר מקיף, אלא כזה שנועד ליידע את הציבור ומקבלי ההחלטות, תחת אילוצי זמנים: "מדינות מקבלות כרגע החלטות קריטיות לגבי וואווי". בכל מקרה, השורה התחתונה שלו היא "שיש מערכת יחסים שלא ניתנת להכחשה בין וואווי לבין המדינה, הצבא ושירותי המודיעין הסינים".

הטענות של בולדינג זכו לסיקור נרחב בשבוע האחרון, וצוטטו בין היתר בכלי תקשורת מובילים כמו ה"פייננשל טיימס" ו-CNBC. צ'ארלס פטרון, דיפלומט בריטי בדימוס בעל ניסיון נרחב בסין, המכהן כיום כעמית בכיר במכון מחקר בריטי מוביל (RUSI), תיאר ב"נשיונל פוסט" הקנדי את הממצאים של בולדינג כ"אקדח מעשן". אלזה קניה ממכון אמריקאי לביטחון לאומי (CNAS) תיארה ב"פייננשל טיימס" את המחקר של בולדינג כתרומה חשובה, אבל ציינה שהוא לא חד משמעי בהיבטים מסוימים.

אלה עיקרי הממצאים של בולדינג לגבי שלושת העובדים: הראשון, שעובד על טכנולוגיה סלולרית (כולל 5G), מועסק במקביל לעבודתו בוואווי על-ידי הצבא הסיני במשרת מחקר והוראה באוניברסיטה הלאומית לטכנולוגיית ביטחון בצ'נגשה. מקורות החיים שלו מסיק בולדינג כי היחידה בה הוא מועסק כפופה ל"כוח התמיכה האסטרטגית", האחראי בין היתר ללוחמת סייבר, לוחמה אלקטרונית ומעקב טכני (לפי דוח של מכון ראנד אותו מצטט בולדינג).

העובד השני היה מעורב עמוקות בפרויקטי תקשורת בינלאומיים בחברה - שימש כנציג בוואווי של "המשרד לביטחון המדינה" הסיני, האחראי לפי בולדינג לריגול וריגול נגדי. למיטב הבנתו של בולדינג, העובד לא הועסק על-ידי המשרד. בין תחומי האחריות שלו, לפי קורות החיים, נכלל "שילוב יכולת יירוט חוקית בציוד וואווי". במקרה זה, בולדינג מסיק שמדובר בעדות לקשר שיטתי בין וואווי למשרד לביטחון המדינה.

ואילו העובד השלישי בילה חלקים נכבדים מהקריירה שלו בחברה ביטחונית בבעלות ממשלתית, שם עבד על פרויקטי תקשורת ביטחוניים רגישים וגם פרויקטים אזרחיים, ושממנה הגיע - אחרי סיבוב קצר בצ'יינה יוניקום - אל וואווי. לפי בולדינג, המקרה הזה מדגים את העובדה שיש נתיב מהמערך התעשייתי-צבאי אל עבודה בוואווי. כל אלה מובילים את בולדינג לקבוע ש"לעובדים של וואווי יש קשר קרוב עם הצבא הסיני ועם גופי פעילות סייבר".

מה שאתה מתאר תומך לכאורה בטענה הבסיסית של הממשל האמריקאי, לפיה וואווי היא סיכון ביטחוני אפשרי.

"זה נכון, ללא ספק, וזה העניין. אנחנו יכולים להתווכח אם הנשיא טראמפ הוא בחור טוב והאם הוא נוקט בשיטות הנכונות. אלה נושאים ראויים לדיון. אולם אני חושב שאין ויכוח על השאלה האם וואווי היא באופן מעשי ענף של המודיעין הסיני - כן, היא כן". וואווי, מצידה, דוחה את הטענות של בולדינג על הסף (ראו בהמשך), ומכנה אותן "ספקולטיביות".

 נקודות השיא במאבק של טראמפ בחברת וואווי

"הנושא הוא לא סובסידיות אלומיניום"

למרות תשומת הלב שהיא מרכזת והדומיננטיות שלה בשוק התקשורת העולמי, וואווי היא בסופו של דבר רק חברה אחת. אם הניתוח של בולדינג משקף את המציאות, ניתן אולי לטעון שהמגבלות שארה"ב מטילה עליה מוצדקות מבחינתה. אבל מזווית רחבה, וואווי היא חלק מסכסוך מקיף יותר: יש המגדירים אותו כמלחמת סחר, ויש המגדירים אותו כתחילתה של מלחמה קרה טכנולוגית בין ארה"ב לסין. בולדינג מבהיר היטב שלדעתו, מלחמת הסחר היא ההיבט הפחות משמעותי של הסיפור.

"למעשה", הוא אומר, "מלחמת הסחר היא חלק מענייני הביטחון הלאומי הרחבים יותר. זה לא שענייני הביטחון הלאומי נמצאים מתחת למלחמת הסחר, אלא להיפך. כשבוחנים מהם החששות הגדולים ביותר, מגלים שרבים מהם קשורים לטכנולוגיה: איפה הטכנולוגיה שלנו מיוצרת, מי מייצר אותה, איך משתפים אותה. זה המיקוד של קובעי המדיניות בממשל טראמפ מזה תקופה, ואפשר להבחין שממשלות מסביב לעולם מגדירות טכנולוגיה ומידע בתור סוגיית ביטחון לאומי. אפילו אירופה מתקרבת לפרספקטיבה הזאת". בולדינג נותן את הדוגמה של ממשל ארה"ב, שמנע ב-2017 מענקית הפיננסים הסינית אנט פיננשייל, שבבעלות חברת עליבאבא, להשתלט על שירות העברת הכספים מאניגרם - בתור ראיה ל"הגדרה מחדש של ביטחון לאומי כך שיכלול מידע".

אם הפרשנות שלך נכונה, ולא מדובר בוויכוח על תנאי סחר אלא על שליטה בטכנולוגיה, גישה למידע וביטחון לאומי, אז זה לא משהו שניתן לפתור בקלות, אם בכלל.

"זה מאוד מדויק. אם הנושא שעל הפרק היה משהו בסגנון סובסידיות אלומיניום, זה היה נפתר הרבה יותר מהר. זה לא קורה, והסיבה היא שזה נוגע בבעיות הרבה יותר עמוקות".

יש כאלו שטוענים שתהליך ההתעוררות של קהילת מדיניות החוץ האמריקאית לגבי סין התחיל עוד לפני שלטון טראמפ.

"אני יכול להגיד לך שעל הקרקע, באסיה, הרבה ממה שמדברים עליו עכשיו בפומבי זוהה על-ידי אנשי עסקים ודיפלומטים לאורך רוב העשור האחרון, ודיברו על זה בשקט, למשל בוועידות וכנסים. דיפלומטים אירופים באסיה מביעים את אותו סוג של דאגות וחששות לגבי סין שאתה שומע מכיוון ממשל טראמפ באופן לא דיפלומטי. אני לא כאן כדי להגן על טראמפ, אבל אם כבר - הוא כלי קיבול לא מושלם להרבה ממה שאנשים אומרים מזה תקופה. לא הייתי מצפה לשום סוג של פתרון משמעותי בטווח הקרוב. אולי תהיה נסיגה מהמכסים, אבל הייתי נדהם אם הייתה הסכמה רחבה יותר על הנושאים הגדולים יותר. הקונפליקט הבסיסי יימשך עוד זמן".

לאן כל זה הולך? מה למשל יקרה לשרשראות האספקה הגלובליות?

"לדעתי לממשל טראמפ לא אכפת שיש מידה מסוימת של ניתוק שנכפית על עסקים גלובליים", אומר בולדינג, ומשתמש באחד המונחים המדוברים השנה: Decoupling, או ניתוק הקשר הסימביוטי בין כלכלות סין וארה"ב. "יש מי שמעלה את הטענה שהתאגידים הגלובליים מעבירים את הפעילות שלהם לווייטנאם - שגם היא מדינה קומוניסטית. לדעתי לממשל טראמפ אין בעיה עם חברות שעוברות למדינות כמו וייטנאם, פשוט בגלל שהיא לא מהווה איום באותה דרגה כמו סין, ממגוון סיבות. הם גם היו שמחים לראות את הייצור חוזר למקסיקו".

אם הקונפליקט הזה משבש את שרשראות האספקה העולמיות, ומאט את הסחר העולמי, יהיה לזה מחיר כלכלי.

"זה לא הולך להיות נטול מחיר. אבל אני מכיר חברות שכבר הרבה שנים מעבירות לאט את הייצור מסין למקומות אחרים כמו וייטנאם, בנגלדש ומקסיקו. סין היא לא יצרנית 'לואו קוסט', והיא מקום שמאוד קשה לעשות בו עסקים. רק לאחרונה הכריזה פוקסקון, ענקית האלקטרוניקה הטייוואנית, שהיא יכולה לייצר בהודו את כל הביקוש לאייפונים בארה"ב, וחברת אפל חושבת על העברת חלק מהייצור להודו. אנשים דיברו על כך ששרשראות האספקה בנויות באופן כזה שייקח 10-5 שנים להעביר את הייצור למקום אחר, וזה לא לוקח כל כך הרבה זמן. יש הרבה מקומות שבהם אפשר לייצר מוצרי 'לואו קוסט'. יש ראיות - במיוחד בנתוני הסחר האמריקאיים - לכך שהמחיר שהתהליך הזה גובה לא מתקרב למה שהעריכו".

אבל זה כן יגבה מחיר מהסינים.

"ללא ספק". 

"אלפי אנשים ברחובות סין תמיד יפוקחו על-ידי שוטרים ומיני טנקים"

פרופ' כריסטופר בולדינג כיהן כפרופ' בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת פקינג בשנזן, סין, במשך תשע שנים. בשנה שעברה, הוא מספר, הוא קיבל דואר אלקטרוני קצר שבו נכתב: "'אנחנו לא הולכים לחדש את החוזה שלך, תודה על השירות שלך', וזהו. זה הגיע אחרי תקרית פומבית שבה התחלתי עצומה אונליין שקוראת לאוניברסיטאות בינלאומיות ולחוקרים להפסיק צנזורה סינית של מגזינים אקדמיים בינלאומיים. אני חושד זה מה שגרם לשחרור שלי, אבל אין לי ראיות לכך. הייתי בקשר עם בית הספר, ויומיים לפני שהייתי אמור להתחיל ללמד אמרו לי 'אגב, אנחנו מפטרים אותך'. אני חושד שההחלטה הייתה מחוץ לידי בית הספר שלי, אבל אני לא יודע את זה בוודאות".

לדברי בולדינג, סין נעשתה בשנים האחרונות "מקום מאוד מתוח". לאחר פיטוריו שקל בולדינג לחפש עבודה במדינה או בהונג קונג, אך מספר כי "החלטתי די מהר שזה לא רעיון טוב, והגיע הזמן לעזוב את סין". הוא עבר עם משפחתו לווייטנאם, שם הוא מלמד באוניברסיטת פולברייט, ולמרות שעל הנייר גם היא מדינה קומוניסטית וסמכותנית - הוא אומר כי האווירה שם שונה מאוד. "זה לא לחיות באקלים הפחד שיש בסין כרגע.

"אתן לך דוגמה. אחד הדברים שהדהים אותי בסין לפני שעזבנו הוא הנוכחות הבלתי פוסקת של כוחות משטרה חמושים בכבדות בכל מקום. נהגתי ללכת לקניון בצד השני של הרחוב שהיו בו בתי קפה ודברים כאלה, ובאופן סדיר למחצה אפשר היה למצוא שם שוטרים בציוד לפיזור הפגנות, עם רכבי משטרה חמושים בכבדות, מקיימים תרגילים להכלת הפגנות בכיכר הזאת. אחר הצהריים. יכולת ללכת לשתות קפה, והנה השוטרים עושים תרגיל השתלטות על הפגנה. זה היה מסר מאוד ברור.

"בווייטנאם, חודשיים אחרי שהגענו, אשתי ואני יצאנו לארוחת ערב, והבייביסיטר אומרת לנו 'רק שתדעו שווייטנאם משחקת הערב נגד קוריאה בגביע אסיה בכדורגל, אז יכולים להיות עניינים'. אז אנחנו יוצאים, וייטנאם מנצחת, ויש תוהו ובוהו ברחובות. אנשים חוגגים ברחוב - ואין אף שוטר. אני לא יכול לדמיין אלפי אנשים ברחוב בסין, אלא אם כן הם נשמרים בכבדות על ידי המשטרה, באמצעות מיני טנקים. זה פשוט סוג אחר של 'וייב' חברתי".

וואווי: "ההצהרות של פרופ' בולדינג ספקולטיביות"

בתגובה לטענות של פרופ' כריסטופר בולדינג, מסרה חברת וואווי ל"גלובס": "בבחינה ראשונית, לא הצלחנו לאמת אף אחד ממה שמכונה 'קורות החיים של עובדי וואווי' שאותם הוא מצטט. משכך, אנחנו לא יכולים לאשר את אמיתות המידע שפורסם.

"וואווי מקפידה על מדיניות נוקשה לשכירת מועמדים עם רקע ממשלתי או צבאי. במהלך תהליך הגיוס, המועמדים האלה נדרשים להוכיח כי סיימו את מערכת היחסים עם הצבא או הממשלה.

"אבטחת סייבר והגנת פרטיות היו ותמיד יהיו העדיפויות העליונות שלנו. וואווי מנהלת בדיקות רקע ומספקת הכשרה טרם התפקיד ברוח זו עבור עובדים אשר תהיה להם גישה לרשתות ולנתונים של לקוחות. וואווי דורשת שכל פעילויות אלה של עובדיה יאושרו וינוטרו על ידי הלקוחות. הדרישה הממוסדת הזאת אפשרה למוצרים ושירותים של וואווי לשרת את הלקוחות הגלובליים שלנו היטב ב-30 השנים האחרונות.

"וואווי מבינה שסוגיות אבטחת סייבר הן בעלות חשיבות עליונה בעולם הדיגיטלי. אנחנו מקדמים בברכה דיווח מקצועי ומבוסס עובדות על חקירות העוסקות בשקיפות של וואווי. אנחנו מקווים שמסמכי מחקר עתידיים יכילו פחות השערות כשהם מגיעים למסקנות שלהם, וכך יימנעו מכל כך הרבה הצהרות ספקולטיביות על מה שפרופ' בולדינג 'מאמין', 'מסיק', ו'לא יכול לשלול'".

וואווי לא התייחסה בתגובתה ל"גלובס" לשאלת הבעלות על החברה, אך בחודש אפריל הצהירה כי "הדוח שפורסם על-ידי פרופ' בולדינג ופרופ' דונלד קלארק היה מבוסס על מקורות לא אמינים וספקולציות, בלי הבנה של העובדות. הם לא אימתו את המידע בדוח עם וואווי, והמסקנות שלהם לחלוטין לא מבוססות. וואווי היא חברה פרטית בבעלות מלאה של עובדיה. לאף סוכנות ממשלתית או ארגון חיצוני אין מניות בוואווי, או שליטה כלשהי על וואווי".

פרופ' כריסטופר בולדינג

■ גיל: 42 ■ אזרחות: אמריקאית ■ תפקיד: מרצה בבית הספר לניהול ומדיניות ציבורית באונ' פולברייט, וייטנאם ■ תפקיד קודם: פרופסור בבי"ס למינהל עסקים באונ' פקינג בשנזן, סין ■ השכלה: ד"ר לכלכלה פוליטית, אונ' קליפורניה (אירווין) ■ עוד משהו: כותב בלוג פופולרי ובעל טור ב"בלומברג"

וואווי

■ תחום עיסוק: ציוד תקשורת וסלולר ■ שנת הקמה: 1987 ■ בעלות: פרטית ■ מייסד ומנכ"ל: רן ז'נגפיי ■ מטה החברה: שנזן, סין
■ מספר עובדים: 180 אלף ■ הכנסות ב-2018: 107 מיליארד דולר ■ שיעור צמיחה שנתי: 19%