אתגרים חדשים, מנכ"לים חדשים: הבנקים כבר לא חייבים מנהל קלאסי מהעולם הישן

בימים האחרונים עומד יו"ר בנק הפועלים עודד ערן בפני דילמה גדולה: האם להכריע על מינוי מנכ"ל שיבשר במידה רבה על כך שיהיה עוד ממה שיש בבנק הפועלים כבר עשור, לצד שמירה על יציבות עם החוזקות והחולשות שנלוות לכך; או שמא להכריע על מנכ"ל שיגיע מבחוץ, שינער ויזיז את הארגון, ושמגיע עם נדוניה ניהולית חיצונית.
הדילמה של ערן זהה לזו שעומדת בפני הקולגות-מתחרים שלו, בדיסקונט ובלאומי - גם הם נדרשים למצוא מנכ"ל חדש, בעיצומה של תקופת שינוי אדירה בכל מה שנוגע לתחום הבנקאות וללוויינים שלה.

המועמד המוביל לרשת את אריק פינטו, שהודיע על עזיבה באפריל האחרון, מבחינת ערן וחבריו לוועדת האיתור בבנק הפועלים, דליה לב ויעקב פאר, הוא דב קוטלר - אליו הם פנו לפני כחודש במטרה לעניינו במועמדות לתפקיד. גילוי זה עורר מאבקים יצריים אדירים בבנק ובסביבתו. גורמים רבים מעוניינים להשפיע על ועדת האיתור ולהביא לשינוי בהחלטה, או לכל הפחות לדחות את הישיבה המתוכננת להיום לאישור המינוי. בכל מקרה, נראה כי היו"ר ערן צפוי להכריע בנושא עוד קודם שהוא עצמו יועלה לבחירה מחדש, באסיפה הכללית של הבנק, עת יבקש מבעלי המניות בבנק לאשר לו כהונה נוספת.

הליך הבחירה בהפועלים נקלע לסערה אדירה בימים האחרונים. לחץ אדיר מופעל לטובת מינוי מועמד פנימי, והוא מלמד במידה רבה על השינויים שהתרחשו בשוק הבנקאות, ובעיקר על אלה שעתידים בשנים הקרובות, כשההתלבטויות של ערן לא מסתכמות רק בלחצים מפה ומשם. למעשה, קוטלר הוא המועמד היחיד ששמו עדיין מוזכר כמוביל שמחזיק בניסיון של הבנקאי-המנהל הקלאסי - לאחר שכבר ניהל בנק קטן, ובמסגרת זו היה מעורב בעבר בפעילויות אשראים מורכבות. יתר המועמדים המובילים לפי שעה לתפקיד בבנק הפועלים - וממה שידוע ומסתמן כנראה גם בדיסקונט ואולי אף בלאומי - אינם המועמדים הקלאסיים של פעם.

למה הכוונה? בעבר נהוג היה למנות לתפקיד מנכ"ל של בנק גדול כאלה שהיה להם ניסיון ממשי בתחום ליבה בבנק, בדגש על החטיבות העסקיות ו"לכל הפחות" החטיבות הקמעונאיות. עתה כבר ברור שלא מדובר בשורה הכרחית, כמו בעבר, בקורות החיים של הדור הבא של מנכ"לי הבנקים.

לא בנקאים קלאסיים? כבר לא חיסרון

נתחיל מהבחירה המסתמנת בדיסקונט, שם צפוי היום להתמנות למנכ"ל אורי לוין, במקומה של לילך אשר טופילסקי שהודיעה בחודש שעבר על עזיבה.

לוין אמנם מנהל בנק כיום, אך מדובר בשלוחה הישראלית של דיסקונט בניו יורק, ולא בבנק "רגיל" בישראל. קודם לכן הוא היה סמנכ"ל בכיר וראש החטיבה לתכנון, אסטרטגיה וכספים בבנק. הוא לא נחשב לבנקאי ותיק, ולא ניהל חטיבה קמעונאית או עסקית בישראל. למעשה, לוין חולק במשותף את הניסיון שיש לארז יוסף, מועמד פנימי בולט בבנק הפועלים, וכזה שנחשב לאחד המועדפים מטעם הגוורדיה הקיימת בבנק, כשהוא מכהן שם כמשנה למנכ"ל, COO (מנהל התפעול) והממונה על חטיבת אסטרטגיה, משאבים ותפעול.

גם בבנק לאומי נשמעים שמות שמוזכרים בהקשר פוטנציאלי למנכ"לות במקום רקפת רוסק עמינח, בהם חנן פרידמן או אבנר מנדלסון - גם הם לא נחשבים לבנקאים קלאסיים כבעבר; או קובי הבר, שמחזיק בניסיון בנקאי קלאסי, אך משמש כיום כמנכ"ל חברת הביטוח ביטוח ישיר.

בכל מקרה, המציאות הקיימת במרוץ למנכ"לות בשלושת הבנקים הגדולים מלמדת כי החשיבות של ניהול חטיבה עסקית פוחת. הגם שעדיין מדובר בתפקיד מרכזי מאוד, כנראה בגלל תזוזה אדירה שמתרחשת ושצפויה להמשיך ולקרות בתפקידים המרכזיים של מנכ"לי הבנקים, בעיקר בכפוף לטכנולוגיה המשתנה, ולחשיבות האדירה של מה שפעם נתפס כלא יותר מצנרת מוסרת של הענף: מערכות התשלומים.

בשנים האחרונות יצרו עולמות הפינטק, הטכנולוגיה העילית בתחומי הפיננסים, פוטנציאל שינוי אדיר בבנקאות בעולם וגם בארץ. זה נכון הן ביחס לנוכחות המקוונת של הבנקים בשירותים הבנקאיים "הרגילים", והן מבחינת יצירת עמדה תחרותית בעולמות חדשים שיכולים להזיז את הלקוח החוצה מהבנקים למתחרים זריזים וחדשים שלא היו קיימים עד לאחרונה.

השינוי האמור מורגש, למשל, בכל הקשור לממשקי התשלומים. בעבר הלא רחוק מדובר היה בעולמות שנתפסו כתשתית משעממת שמאפשרת את הפעילות הבנקאית - הצנרת, כאמור. אולם, בשנים האחרונות הצנרות הללו הפכו לאוטוסטרדות שמאיימות להשתלט על לקוחות.

כל זה מתרחש בעוד שהפועלים ולאומי מוצאים את עצמם ללא אחת מהחוזקות שפיתחו לאורך שנים רבות: חברות כרטיסי האשראי שהיו בבעלותם, ושהוכרחו למכור בעקבות הוראות חוק שטרום. כך, לא רק שהפועלים ולאומי נכנסים לעולם החדש והמשתנה עם אתגרים ניכרים כשיש להם הרבה מה לאבד, אלא שהם עושים זאת כשהכלים העיקריים שיצרו - ישראכרט ולאומי קארד (שהפכה לאחר מכירתה למקס) הפכו למתחרים ישירים.

האתגר: עמידה במורכבויות חדשות

הכיוונים האמורים מנחים את ועדות האיתור במינוי המנכ"לים הבאים של הבנקים כיום. עדות לכך ניתן למצוא בדגש שהפועלים ולאומי, כמו גם דיסקונט, שמו בשנים האחרונות על אפליקציות התשלומים (ביט, פפר פיי ופיייבוקס - בהתאמה). תחום זה, כמו גם הממשקים הדיגיטליים של הבנקאות הקיימת והמוכרת, בצל תחרות גוברת משלל גופים חיצוניים כגון המוסדיים ושוק ההון או פלטפורמות האשראי הדיגיטליות, וזאת בעולם שמשנה את זווית ההסתכלות ליותר צרכנית ונגישה לתזוזות של הציבור - משנה את המציאות בבנקים.

וכך, בכל מה שנוגע לבנקים לא מדובר עוד במנהלים שהם רק מנהלי הסיכונים הראשיים של הבנק אך שפחות חוששים מתחרות על צרכן הקצה, שבמידה רבה היה ועודו לקוח שבוי - כי אם מנהלים שצריכים לשמר ולחזק מותג ופלטפורמות תחרותיות, בעולם של תזוזות של לקוחות בהיקפים בעלי פוטנציאל אדיר מבעבר.
השינוי בנסיבות כבר מדריך את היו"רים.

מבחינתו של יו"ר הפועלים עודד ערן, כמו גם של מקביליו שאול קוברינסקי מדיסקונט וסאמר חאג’ יחיא מלאומי, ההתפתחויות הללו הם אתגר של ממש באיתור המנכ"ל הבא לכל אחד מהבנקים.

מבחינתם, וגם מבחינת כל מי שלא ייבחר, מדובר כבעבר בתפקיד שאחראי על ניהול של עובדים רבים, אף נראה שכיום נלוות לו מורכבויות נוספות - המצטרפות לאחריות על ניהול האשראי והפעילות מול ציבור הלקוחות והחטיבות הקמעונאיות.

במלים אחרות - השינוי האדיר שחל בשנים האחרונות, כזה שמשנה תעשייה שלמה וששם אותה במקום חדש - יצריך גם את היו"רים וגם את המנהלים העתידיים לשנות תפיסה.

האם זה מה שידריך את הבחירה במינויים בהפועלים, דיסקונט ולאומי? במידה רבה נראה שזה כבר השפיע.

בדיסקונט צפוי להתמנות למנכ"ל אורי לוין, שלא צמח באשראים; בהפועלים המועמד המוביל קוטלר עשה את כל המסלול הבנקאי והפיננסי הנדרש, אך בתפקידו האחרון היה מנכ"ל ישראכרט - תחום נלווה לבנקאות ומתפתח.