השיחות המוקלטות של בכירי פסגות אדרי ובן-דוד היוו ראיות זהב להוכחת הכוונה הפלילית

1.

ב-3 במאי 2015, כחודשיים אחרי שנפתח המשפט בפרשת הרצת האג"ח בחשבון העצמי ("נוסטרו") של בית ההשקעות פסגות, עלה לדוכן העדים בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב הנאשם המרכזי, דוד אדרי, שהיה מנהל הנוסטרו בחברה וסמנכ"ל הברוקראז'.

בלהט הרב המאפיין אותו, תוך שימוש בתנועות ידיים ובעיניים בורקות, ניסה אדרי לשכנע את השופט חאלד כבוב כי הנרטיב שמציגה התביעה, שלפיו אדרי ביצע תרמית ענק בניירות ערך, הוא מוטעה מיסודו. זה לא עזר לאדרי במחוזי. זה לא עזר לו ולנאשם הנוסף, שי בן-דוד, גם בערעור לעליון.

גורלם של השניים נקבע ברגע שבו השיגה מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך הקלטות של שיחות שהם ניהלו במהלך ימי המסחר הרלוונטיים בספטמבר 2007 עם הממונים עליהם בפסגות ועם אחרים.

בשיחות הללו השתמשו הנאשמים בביטויים חריפים שהעידו על הכוונה שלהם להשפיע על השער. אדרי טען שהשפה שבה השתמשו הייתה מקובלת. "אלה היו כללי המשחק. מילים שאמרתי - כמו 'הורדתי', 'הרמתי', 'ריסקתי', 'הרגנו את השוק' - היו שגרתיות ונקודתיות, והן לא מעידות על כך שרציתי להשפיע על השער, אלא רק שאני קונה או מוכר", טען אדרי. "אני מדבר ככה תמיד. היום גם אשתי מדברת בשפה הזו. שינוי השער לא היה הרצון שלי. זה לא שהאמנו שהשוק יעלה בעקבות הפעולות שלנו".

כשנשאל מדוע דיבר באופן המתרברב הזה על המסחר השיב אדרי: "זה כבר מתחום הפסיכולוגיה. הייתי ילד בן 31. ניסיתי להיאחז במשהו ולחשוב שמשהו באמת תלוי בי. אולי אפילו האמנתי בזמן אמת שכשאני אומר 'אני גדול', 'אני משפיע', 'אני עוצמתי וחזק' - אני משפיע. היום ברור לי שזה לא נכון. רציתי הכרה ורציתי להאמין שאני כזה ". אבל אדרי לא מצא אף חוקר, תובע, או שופט (בשתי ערכאות), שיאמין לו. השיחות הללו היוו מבחינת בתי המשפט המחוזי והעליון ראיות זהב להוכחת הכוונה הפלילית של אדרי ובן-דוד. הכול התחיל ונגמר בהן.

2.

מערכת המשפט והפרקליטות עושות בשנים האחרונות מאמצים גדולים לקצר את החקירות וההליכים הפליליים נגד חשודים ונאשמים בפלילים. אבל בתיק פסגות הם כשלו בהיבט הזה. ובגדול.

אדרי ובן-דוד עברו את העבירות לפני כמעט 12 שנה. החקירה הגלויה נגדם נפתחה בפברואר 2010 והם הוזמנו לשימוע בינואר 2011. השניים ויתרו על זכותם לשימוע, ולמרות זאת - מאז שהוזמנו לשימוע האמור ועד להגשת כתב האישום בחודש אפריל 2014, חלפו למעלה משלוש שנים. גזר הדין של בית המשפט המחוזי ניתן כשלוש שנים לאחר מכן, ופסק הדין של העליון נחתם בחלוף כמעט 12 שנים ממועד ביצוע העבירות. אדרי ובן-דוד ביצעו את המעשים בשנות ה-30 לחייהם ומצויים כעת בשנות ה-40 לחייהם. וזה מאוד עצוב שזה הקצב שבו פועלת מערכת המשפט שלנו.