בעזרת הקריפטו
אנשי הבלוקצ'יין והביטקוין מאמינים שמדובר בכת, ולא בטוח שהם טועים
הרעיון היה אוטופי: לקחת את העוצמה הכלכלית מהמדינות והבנקים ולבזר אותה בין כולם. הכלי: בלוקצ'יין, טכנולוגיה מוצפנת, חסינה למניפולציה, רמאות או גניבות, שתשחרר אותנו מהלפיתה העזה של מוסדות פיננסיים וביטקוין, מטבע וירטואלי אחד, חסר אזרחות.
מי שהמציא את הפלטפורמה הוא סאטושי נקאמוטו, שם בדוי של איש, אישה או אנשים שכתבו את המסמך שהביא לעולם את הביטקוין. סביב אישיותו האניגמטית התפתחה מיתולוגיה שלמה.
הודות לפעילות מאומצת של אוונגליסטים - קריפטוגרפים במקרה הזה - המטבע צבר פופולריות. ב-2017 הביטקוין הפך מקוריוז לנחלת הכלל ומחירו נסק לכמעט 20 אלף דולר. המאמינים הצליחו לגרום לאחרים להאמין שיש כאן אלטרנטיבה לאידיאולוגיה הרווחת ומבני הכוח הקיימים - וגם למשוך לא מעט משקיעים שחיפשו רווח מהיר. במקביל נוסדו בורסות מסחר מיוחדות והוקמו סטארט-אפים שהצליחו לגייס סכומי עתק אחרי שהזכירו במצגות שלהם את המילים הקדושות: ביטקוין ובלוקצ'יין.
ללא הקנאות העזה של חסידות הביטקוין, זה לא היה יכול לקרות. בבסיסו, זקוק הביטקוין נואשות למאמינים אדוקים. ממש כמו הכסף שמנפיקות מדינות (פיאט), הביטקוין נשען אך ורק על האמונה שיש לו ערך. הקנאות חשפה במשך הזמן גם את החולשות. כל ביקורת שהעסקה בפלטפורמה, במטבע או בסאטושי, נתפסה על-ידי החסידים כמו התקפה חסרת רסן. כל הצעה לשיפור ברמה הטכנית נחשבה לפעילות אינטרסנטית של מי שמעוניינים להרוס את הפרויקט. חלק מהמאמינים בחרו להתעלם משורה ארוכה של פריצות וגניבות שהציגו את הפלטפורמה במערומיה.
האם האמונה במטבעות וירטואליים מבוססת על רציונל? גופי תקשורת מובילים בהם הגרדיאן, CNN והניו יורקר, וחברי הקהילה האדוקה עצמה, טענו שהמטבעות מהווים מעין "כת". אחרים, שמאמינים בכוחו לשנות את יחסי הכוחות בעולם, מפחדים שהקנאות הדתית שהתפתחה סביבו תמנע מהפרויקט להתפתח ותהרוס את עתידו.
אילון כוכב עליון
המעריצים של אילון מאסק חושבים שהוא כל יכול והוא מנסה לעמוד בציפיות
אילון מאסק הוא כוכב רוק. היזם הדרום אפריקאי, מיליארדר בן 49, נהנה מבסיס מעריצים. הם כותבים עליו שירים, מפנטזים עליו, מאיירים אותו, מקיימים מפגשי מעריצים - ללא נוכחות מאסק - ומוכנים להגן עליו מפני כל ביקורת.
כבר בשנות ה-90 היה ברור שמדובר ביזם יוצא דופן עם שורה של פרויקטים מסחררים ובראשם PayPal. את תהילת העולם שלו הוא קנה ב-2005 כשהקים את טסלה, חברת המכוניות החשמליות היפות מכולן. מאוחר יותר כל גחמה הפכה למיזם עסקי: חברת שעוסקת בכיבוש החלל ויישוב המאדים (SpaceX), חברה של מנהרות מהירות (Boring), חברת פאנלים סולאריים ענקיים (SolarCity), וחברת "בואו נמציא ממשק מוח-מחשב ונתקשר בטלפתיה על גבי רשת ניורונים משותפת" (Neuralink).
החדשנות והכריזמה העצומה של מאסק איגדו סביבו מעריצים שרואים בו מושיע. האיש מתכונן כבר היום לעתיד טוב יותר. הוא עושה מאמץ להפוך מכוניות חשמליות לדבר 'קול' למען העתיד הקרוב. הוא חושב גם על היום שבו שכדור הארץ יהיה צפוף מדי ונאלץ ליישב את מאדים. בעתיד הרחוק באמת, כשבינה מלאכותית תשיג הכרה עצמית ותנסה להשמיד את העולם - נהיה חכמים יותר ממנה כי מאסק כבר יפתח ממשק מוח-מחשב.
מאסק זוכה להערכה לא רק בקרב קהל המעריצים. המשקיעים, הרגולטורים והתקשורת אוהבים לאהוב אותו לא פחות, בדרך-כלל. אחת הראיות הבולטות לכך הוא שווי השוק של טסלה שבמשך תקופות ארוכות עקף את כל שאר יצרניות הרכב. המשקיעים התעלמו באלגנטיות מכך שטסלה שורפת סכומי עתק ומייצרת כמות זניחה של כלי רכב בהשוואה למתחרות הוותיקות פורד או ג'נרל מוטורס. מאסק הצליח במשך שנים להשיג עבור החברות שלו סובסידיות עצומות מממשלת ארה"ב בשווי מיליארדי דולרים. בנוסף הוא הבטיח לעשירי היקום להוביל אותם למסע תיירותי בחלל.
יצר ההרפתקנות של מאסק מרגש רבים שמכנים את עצמם מאמינים ומהופנטים מההשראה העמוקה שהוא מעניק להם. למאסק יש 27 מיליון עוקבים בטוויטר, להם הוא מקפיד לענות בעקביות תוך חיזוק הקשר העז עם חסידיו. הם בתמורה מתגייסים לעזרתו כשהוא ניצב בפני קשיים עסקיים וביקורת עיתונאית, שניים מהם אפילו תקפו עיתונאית שהעזה לעמוד מאחורי פרסום שלילי על טסלה. הם מגנים עליו כשהמניות מתרסקות וכאשר החברות שלו לא עומדות ביעדים. עבורם מאסק לא יכול לטעות אפילו אם נראה שהוא מפריט את החלל למיליונרים ובונה מכוניות לעשירים.
קיימים גם כמה חשבונות טוויטר עם ניחוח סוגד במיוחד ושמות כמו "The Cult of Elon Musk", "Elon Musk News" ו-"Elon Musk Fanboy" או הפארודיים (אך אוהבים) "Evil Elon Musk" ו"Not Elon Musk". מאסק יודע שמתנהל סביבו פולחן אישיות עצום, והוא נהנה מכל רגע. בציוץ מ-2016 הוא כתב בפשטות "חברי כת יקרים, אני אוהב אתכם".
אילון מאסק / צילום: רויטרס
גוף שני יחיד
הקנאות של אנשי הביו־האקינג: משתילים לעצמם שבבים וכרטיסי סים מתחת לעור
ב-1998 התקין פרופ' קווין וורוויק תג גלי רדיו קטן (RFID) בזרוע, כדי שיוכל להדליק את האור בביתו באמצעות האצבעות. התעלול הזה העניק לוורוויק את תואר "הסייבורג הראשון" והצמיח תופעה משתוללת: Biohacking. בהמשך, אגב, וורוויק השתיל בזרוע התקן שמחובר למערכת העצבים שלו.
הרעיון הוא לשדרג את הגוף האנושי, בעזרת עריכה גנטית, שינוי תזונתי והשתלת מגנטים בקצות האצבעות להגברה חושית. רוב מי שלוקחים חלק בפרויקטים האלה עושים זאת באופן עצמאי, פיראטי, אנטי ממסדי ומכוח הזכות של הביו-האקר על גופו. הם מבצעים את הניסויים שלהם בבית, בעצמם, על עצמם, נפגשים בכנסים קטנים ומחליפים רשמים. הם אנשי הייטק, מדענים, רופאים ובעיקר אנשים שרוצים להשתנות ולשנות, ולעזאזל בקרה ורגולציה.
דייב אספרי הוא כנראה הביו-האקר היחידי שהצליח לעשות מזה קצת כסף, ולא פחות חשוב מכך להפוך את הביו-האקינג לחלק מהתרבות הפופולרית. אספרי, יזם טכנולוגיה, המציא ב-2013 את קפה Bulletproof שמורכב מפולי קפה עם רמת עובש נמוכה, חמאת יאק ושתי כפות של שמן טריגליצרידים. "זה מאפשר להשתלט על הביולוגיה שלך", אמר אספרי. הוא טען כי שתייה עקבית של הקפה עזרה לו לשנות את הקוגניציה (שיפור של 20 נקודות איי קיו), המשקל והבריאות הכללית.
לשתות קפה זה קל. תשאלו את הביו-האקרים שלוקחים סיכון גופני אמיתי. הם מזריקים לעצמם תרכובות ביולוגיות כדי למצוא חיסונים למחלות, מנסים לערוך את עצמם גנטית במחסן הבית או להגדיל במהירות ובפומבי את מסת השריר, לנגד עיניהם המזוגגות של הקולגות.
באוקטובר 2017 ביצע אהרון טרייוויק הדגמה חיה של טיפול גנטי באיידס, בפברואר 2018 הזריק טרייוויק בן ה-28 תרופה להרפס שפיתח בעצמו בכנס ביו-האקינג בשידור חי בפייסבוק. במאי הוא נמצא מת במכל ציפה. "לפני אהרון, לאף אחד לא היה אכפת מה ביו-האקרים עושים", אמר ג'ושע זיינר, מדען לשעבר בנאס"א, שהפך לביו-האקינג סלב.
מדובר בתנועת שוליים שהתעסקה בהשתלת כרטיסי סים ושבבים אחרים מתחת לעור, כדי לפתוח מכוניות, לשלם לתחבורה הציבורית או פשוט להיהפך לעץ חג מולד במהלך שכולל נורות צבעוניות תת-עוריות מהבהבות. התנועה הפכה לתופעה שסחפה את תקשורת המיינסטרים. מותו של טרייוויק הביא לתנועה חשיפה עצומה ובמקביל הציב אותה על פרשת דרכים: האם להמשיך לבצע ניסויים חסרי פיקוח מסכני חיים או לנקוט בצעדי בטיחות.
התשובה נחשפה תוך זמן קצר. סטודנטים בברוקלין הקימו מחנה, Biohacker Boot Camp, שבו משתתפים יכולים ללמוד טכניקות בסיסיות בעריכה גנטית. זיינר התחיל למכור ערכות עריכה גנטית למתחילים תמורת 1,849 דולר וביו-האקר מאוסטרליה השתיל כרטיס מעבר לרכבת בכף-היד שלו, ובהמשך הזריק לעצמו רצף גנטי שמורכב מפסוקים מהתנ"ך והקוראן.
אהרון טרייוויק מזריק לעצמו / צילום: צילום מסך מיוטיוב
הי־DATA?
העולם על-פי דאטיזם: כל דבר שניתן למדוד ולאסוף יש למדוד ולאסוף
מידע, במיוחד פרטי ומוצנע, היה מאז ומעולם מקור לעוצמה. מדינות, תאגידים ואנשי שררה שאפו להשיג אינפורמציה כדי לשפר את מעמדם בעולם. למרות זאת, המידע מעולם לא שלט על האינדיבידואל ולקח ממנו את החופש כמו בעידן הביג דאטה.
אנשי כת הנתונים (דאטיזם - Data-ism), מאמינים שביג דאטה ישנה את חיינו לטובה. הם מזכירים שתוכנות בינה מלאכותית יכולות להמליץ על טיפולים מצילי חיים לחולים, תוכנות אחרות יכולות לייעל את מערכות הרמזורים, לווסת את התחבורה הציבורית לפי עומסים או לחזות הוריקנים. איסוף מידע על תנועות אנשים ברחובות יכול לסייע בתכנון ערים. למידה של הרגלי צפייה בטלוויזיה וצריכה מקוונת יכולה לבנות מערך המלצות מדויקות.
איסוף הנתונים הפך לפרקטיקה מקובלת אך מסוכנת. בסין הממשלה עוקבת אחרי האזרחים באמצעות עשרות אלפי מצלמות לזיהוי פנים, מנטרת כל פעילות מקוונת וממשית ומעניקה לאזרחים ניקוד שעלול למנוע מהם לעלות על טיסה. במערב אותו מעקב מתבצע על-ידי גורמים עסקיים שמחזיקים היום בכל-כך הרבה נתונים, שלעיתים נראה כי תאגידים יודעים על המשתמשים יותר ממה שהם יודעים על עצמם.
האיסוף הלא דמוקרטי של ערמות נתונים הוא הפילוסופיה של דיוויד ברוקס, כתב "הניו יורק טיימס" שטבע את הביטוי דאטיזם ב-2013 וטען שכל דבר שניתן למדוד ולאסוף, צריך למדוד ולאסוף. ההיסטוריון יובל נח הררי טען כי הערך העליון של הדת הזו הוא זרימת מידע והמצווה היא להביא לצריכת מידע. ההומו ספיאנס הוא "אלגוריתם מיושן", חוויות אנושיות אינן קדושות ובני האדם אינם שיא הבריאה אלא מי שתפקידם ליצור את ה"אינטרנט של כל הדברים". הבעיה היא שהאלגוריתמים כבר יודעים מה אנחנו אוהבים ורוצים, והחלטות רבות יותר עוברות לשיקולם מתוקף עריצות הנתונים. לדברי נח הררי, יש סכנה לא קטנה שהדת החדשה תביא לקץ הדמוקרטיה.
טעימה לנבואות הזעם של נח הררי קיבלנו בשנתיים האחרונות כשהתגלה שרוסיה התערבה באופן משמעותי בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, באמצעות שטיפת מוחות המצביעים במידע מניפולטיבי.
מארק צוקרברג/ צילום: Shutterstock .ס.א.פ קרייטיב
חסידות השיבוש
כולם רוצים לחקות את החדשנות של אובר - לשבש, לשבש, לשבש
חדשנות משבשת (Disruption) הפכה למושג הנחשק ביותר בהייטק בעשור הקודם. זה עדיין החלום הרטוב של יזמים שרוצים להגיע לשוק ולא משנה באיזה שוק מדובר. מי שסלל את הדרך היה טראוויס קלניק, המייסד והמנכ"ל לשעבר של אובר (Uber), אפליקציה לשיתוף נסיעות.
קלניק הוכיח שאפליקציה פשוטה ויפה, שכוללת רק מערכת מפות ותשלומים, יכולה לשנות לחלוטין את אחד התחומים המיושנים בעולם - שוק המוניות. הוא שבר תעשייה מסורתית שלא ידעה שינוי עשרות שנים. ההצלחה המסחררת הפכה את אובר לסטארט-אפ בעל השווי הגבוה בעולם, יותר מ-70 מיליארד דולר. בהמשך הפכה אובר למילה נרדפת לכל מה שמשבש. כולם רצו להיות האובר של משהו: האובר של המריחואנה, האובר של רופאי השיניים והאובר של הניקוי היבש. לשבש, לשבש, לשבש.
הרעיון לכאורה בריא: לבנות מוצר שמערער על השוק הקיים ומאלץ אותו לעבור שינוי טוטאלי. מדובר במציאות שבה רק חדשנות ורעננות יכולות לאפשר לקטנים להתחרות בגדולים, לפתור כשלי שוק ולהתגבר על רגולציות מחניקות. במבט חטוף זה גם הצליח: אובר שינתה את הדרך שבה אנחנו תופסים תחבורה ציבורית, Airbnb שינתה את האופן שבו אנחנו מנצלים נדל"ן, נטפליקס שינתה את הטלוויזיה בכבלים.
ערכי החדשנות והשיבוש נתנו לסטארט-אפים ברחבי העולם צ'ק פתוח לעשות ככל העולה על רוחם. מתודלקים במיליארדי דולרים של תעשיית הון סיכון שרק מחפשת את "האובר הבא", חדי-קרן, סטארט-אפים בשווי של מעל למיליארד דולר, התחילו לרוץ בשיגעון ברחובות; לשטוף את מדרכות הערים בקורקינטים חשמליים בלי לבקש רשות מהערים; הם חמסו את שוק הדיור והפכו כל דירה לבית מלון, כשבדרך הם מתחמקים ממסים, רגולציה ובטיחות, ולא מעניקים זכויות בסיסיות לעובדים.
אובר./ צילום: Shutterstock ס.א.פ קריאייטיב,
כתבות
ני"ע
