טעויות הקלדה מוזרות וציון חריג מחבר ועדה: כך מונה אביגדור יצחקי ליו"ר מפעל הפיס

טעות תמימה או שאלה שמחייבת בירור מעמיק? הניקוד האמיתי שקיבל אביגדור יצחקי בהתמודדות על משרת יו"ר מפעל הפיס, היה נמוך מהציון הרשמי שניתן לו על-ידי ועדת האיתור - כך עולה ממסמכי הליך המינוי שהועברו לעמותת "הצלחה" והגיעו לידי "גלובס".

הליך מינויו של יצחקי לתפקיד יו"ר מפעל הפיס היה רצוף טעויות. שר האוצר משה כחלון כבר מסר לו הודעה על מינויו, בהסכמת ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שאז היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו, נכנסה לתמונה: היא הפנתה את תשומת-לבם של נתניהו וכחלון לכך שאחרי מינויו של יו"ר מפעל הפיס הקודם, עוזי דיין, הבטיחה המדינה לבג"ץ כי היו"ר הבא ימונה באמצעות ועדת איתור.

יצחקי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נחשב מקורב לכחלון וסיכם איתו כי ימונה ליו"ר מפעל הפיס עם פרישתו של דיין. זאת לאחר שבמו"מ להרכבת הממשלה ב-2015 הוא ייצג את מפלגת כולנו, ובתפקידו האחרון היה ראש מטה הדיור במשרד האוצר תחת כחלון. משרת יו"ר הפיס מדורגת בצמרת המשרות הנחשקות בשירות הציבורי, עם שכר חודשי של 63 אלף שקל ואפשרות להשפיע על חלוקת הכנסות בהיקף של מיליארדים שהצטברו בקופת המפעל.

לאחר שהתברר לכחלון ונתניהו כי לא ניתן למנות את יצחקי כמינוי אישי, מינה כחלון ועדת איתור. בראשותה עמד מנכ"ל משרדו, שי באב"ד, ואליה צורפו מנכ"לית משרד התחבורה, קרן טרנר, וכן עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי של משרד האוצר. כנציגי ציבור מונו מנכ"ל משרד הכלכלה לשעבר, עמית לנג, והמשנה לנגידת בנק ישראל לשעבר, ד"ר נדין בודו טרכטנברג. כל חבר בוועדה נדרש להעניק לכל מועמד ציון, לפי קריטריונים שנפרט בהמשך.

מבדיקת מסמכי הוועדה עולה כי בודו-טרכטנברג העניקה ליצחקי ציון 76 מתוך 100, אך בסיכום הנקודות הרשמי דווח כי נתנה לו ציון 91. דווקא הציון שהעניקה בודו-טרכטנברג למתמודד שהגיע למקום השני היה 91 - אך בטבלת הניקוד הסופית נרשם שהעניקה לאותו מתמודד ציון 76 בלבד. מועמד זה היה ככל הנראה אורן מוסט, המשנה למנכ"ל סלקום לשעבר.

באוצר אומרים בתגובה ל"גלובס" כי "מדובר בטעות הקלדה", ומציינים כי גם בהתעלם ממנה, יצחקי עדיין זוכה לניקוד הגבוה ביותר. גורם במשרד מוסיף כי "הציונים מהווים כלי עזר להגדרת הקריטריונים ולייעול תהליך הבחירה אך אינם מחייבים בתהליך הבחירה". יש לציין כי מעיון במסמכים עולה כי גם הפער הזה מבוסס על ציון מושלם וחריג של 100, שהעניק ליצחקי אחד מחברי הוועדה האחרים.

עוד אומרים באוצר כי ארבעה מבין חמשת הוועדה הצביעו על יצחקי כמועמד המועדף עליהם לתפקיד. רק בודו-טרכטנברג העדיפה למנות את לינדה בן שושן, לשעבר סמנכ"לית בבנק דיסקונט. הוועדה החליטה בסופו של דבר להמליץ לכחלון על יצחקי, ולא על מועמדים נוספים. 

 טבלת הציונים. ציון ה-100 החריג והציון שכנראה התחלף עם של מועמד אחר

"שני מועמדים בלטו מעל היתר"

מעיון במסמכי ההליך עולה כי למרות היותו של יצחקי המועמד המועדף על שר האוצר, פנו לוועדה 28 מועמדים בבקשה לקבל את התפקיד. תנאי הסף שנקבעו למשרת יו"ר הפיס היו זהים לאלה של יו"ר דירקטוריון חברה ממשלתית. נציבות שירות המדינה לא פיקחה על תקינות ההליך ולא הייתה שותפה בו, היות שהמשרה אינה במסגרת שירות המדינה. עם זאת, שר האוצר קבע בכתב המינוי כי על הוועדה יהיה לפעול בהתאם לנהלים המקובלים בשירות המדינה, בשינויים המתחייבים.

לאחר סינון המועמדים שלא עמדו בתנאי הסף נותרו ברשימת המועמדים 19 שמות, ובהם יצחקי, מוסט, בן-שושן, וגם ראש עיריית כרמיאל ומרכז השלטון המקומי לשעבר עדי אלדר, והשר לשעבר רענן כהן.
הוועדה נפגשה ארבע פעמים במהלך מאי 2018, ובשני המפגשים האחרונים ערכה ראיונות למועמדים. הניקוד למועמדים ניתן בהתאם לשישה קריטריונים: ניסיון והבנה עסקית רחבה (25%), ניסיון בעבודה מול רשויות מקומיות (25%), ניסיון בעבודה עם ממשלה (10%), ידע פיננסי (10%), ניסיון במו"מ וניהול מערכות מורכבות (10%), התרשמות כללית (20%).

ממסמכי הניקוד שהגישו חברי הוועדה עולה כי ארבעה מבין החמישה אכן העניקו ליצחקי את הציון המשוקלל הגבוה ביותר מבין המועמדים. בודו-טרכטנברג דירגה את יצחקי במקום השלישי בלבד. כאשר משקללים באופן נכון את הציונים שנתנה, הפער בין יצחקי למתמודד שהגיע למקום השני (ככל הנראה מוסט), מצטמק משמונה לשתי נקודות בלבד - וכך ציון ה-100 החריג, שהעניק חבר ועדה אחר ליצחקי, הופך משמעותי יותר.

בשלב ההכרעה התלבטה הוועדה בין יצחקי למוסט. על-פי הפרוטוקולים "שני מועמדים בלטו מעל יתר המועמדים - יצחקי ו(מוסט), שתואר כבעל ניסיון עסקי ופיננסי עשיר ביותר, שבמסגרתם היה פעיל בהבראת מספר חברות במשק ובהקמת חברות". ואולם, בשורה התחתונה רוב חברי הוועדה סברו כי "יצחקי הוא המועמד המתאים ביותר, תוך שימת דגש על הניסיון שצבר בהתנהלות מול הרשויות המקומיות והניסיון בעבודת הממשלה".

בהקשר זה מציינים חברי הוועדה את מבנה הבעלות במפעל הפיס, את הנציגות של השלטון המקומי בדירקטוריון, ואת הפרויקטים שבהם תומך המוסד. בסיכום הפרוטוקול נכתב כי "חברי הוועדה התרשמו כי קיים פער משמעותי בין יצחקי לבין יתר המועמדים... בהתבסס על התבחינים (הקריטריונים), רמת הציונים שהתקבלו וההתרשמות בראיון". חברי הוועדה גם קבעו שיצחקי עומד בדרישה ל"כישורים מיוחדים", הקיימת במקרה של מועמד שיש לו זיקה לשר הממנה ולחברים בוועדה.

האוצר: הציון המשוקלל לא קובע מי ייבחר

גורמים באוצר אומרים כי לניקוד שמקבלים המתמודדים בהליך אין משקל מכריע בבחירה, והוא נועד לאפשר לחברי הוועדה "לעשות סדר בראש" בהליכים שבהם יש מספר רב של מועמדים. הם מציינים לראייה כי באב"ד, כיום מנכ"ל האוצר, מונה בעבר בידי ועדת איתור לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה - אף על פי שדורג רק במקום השלישי בציון המשוקלל שקיבל.

השיקול המרכזי בבחירת המועמד, מסבירים הגורמים, הדירוג האישי של כל חבר ועדה - מועמד שמדורג ראשון בקרב מרבית החברים הוא זה שמומלץ בדרך כלל לתפקיד. לגבי העובדה שהוועדה בחרה להמליץ רק על מועמד אחד, ולא שלושה, כמקובל בהליכים דומים, מסבירים במשרד כי הנוהל שקבע היועץ המשפטי לממשלה מורה להמליץ רק על מועמד אחד, אם מדובר במועמד שיש לו זיקה לשר.

היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", עו"ד אלעד מן, אומר כי "החשיבות של פרסום תוצאות הליך האיתור למשרה בכירה, מרכזית ומשפיעה כזו של יו"ר הפיס - היא מובנת מאליה. הליכי איתור ומינוי כאלה צריכים להיות שקופים ונגישים ככל שניתן ותוצאותיהם המלאות צריכות להתפרסם לציבור באופן המלא ביותר האפשרי. חבל שרק לאחר חודשים רבים מעת שהוגשה הבקשה, בחר האוצר להעביר נתונים חלקיים, שגם מהן עולות שאלות, תמיהות ונקודות בעייתיות. נדמה כי גם המקרה הזה מחדד את חלק מהחסרונות הציבוריים הגלומים בהליך המנוהל בידי ועדת איתור לעומת הליך מכרזי מלא בהיבטים של שקיפות, היכולת לסמן מראש את תוצאות ההליך והתקינות המנהלית הכללית".

ממפעל הפיס נמסר כי "ליו"ר מפעל הפיס רו"ח אביגדור יצחקי לא היה שום קשר להליך (המינוי)". 

איזו הפתעה, הוועדה שוב בחרה במועמד שרצינו | פרשנות, סטלה קורין-ליבר

1. כך נראית החלוקה המסורתית: הפוליטיקאים משפיעים על ועדות האיתור, הפקידים הבכירים על ועדות המכרזים. הפוליטיקאים רוצים לתת ג'ובים לאנשי שלומם, כדי שיעשו את מה שהשר רוצה שיעשו. הפקידים הבכירים רוצים לשמר את מסורות הביורוקרטיה השלטונית: ממינויי מקורבים ובני משפחה, ועד עבודת ממשלה שתואמת את האג'נדות הכלכליות, הפוליטיות והאחרות של הפקידים.

שני הצדדים - הפוליטיקאים ומקורביהם, הפקידים הבכירים וסביבתם - יודעים שזה המצב. הם יודעים שוועדות הבחירה, האיתור או המכרז, עלולות להפוך למשחק מכור, אבל בוחרים לא לערער ולא לחשוף בעיות בהליכי ה מינויים . עדיף לצדדים לשמור על חלוקת האינטרסים. שמור לי ואשמור לך.

2. ועדת איתור מוקמת על-פי החלטת הגורם הממנה את בעל התפקיד שאיתורו נדרש, בדרך-כלל השר (החריג: איתור מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה). היא מורכבת ממה שמכונה "אנשי מקצוע". בפועל, השר מציב כיו"ר הועדה את מנכ"ל משרדו, שהוא משרת אמון - מינוי אישי של השר. נציב שירות המדינה, גם הוא מינוי של הממשלה, מצרף לוועדה את נציגו שלו. השר והנציב חולקים ביניהם את מינוי "איש האקדמיה" ו"נציג הציבור", שנבחרים על שום תכונותיהם האישיות שמתאימות לעניין.

ועדת האיתור מחויבת לפרסם קול קורא, המופנה לכל מי שרואה עצמו או את חברו מתאים לתפקיד, ומבקש להציג את מועמדותו. אלא שכל אחד מחברי הוועדה יכול להציע אנשים משלו. את מי, למשל, יציע היו"ר-מנכ"ל המשרד? במקרים רבים, את מי שיעדיף השר.

3.  ועדות האיתור חייבות לשמור על מראית-עין של התנהלות תקינה, ישרה ומקצועית, ולהראות שהשר מחפש את הכי טוב שיש. כך קורה שהן יושבות חודשים ארוכים, מעיינות בהצעות של עשרות מועמדים, בוחרות כמה מביניהם, שולחות אותם למבחנים יקרים ומתישים, "דנות" ואף "שוקלות בכובד-ראש". אלא שבחלק מהמקרים, ככל שהזמן מתארך, מתחזקת התחושה שהשם כבר נקבע. נותר רק למצוא דרך שבה כל חברי הוועדה יאשרו אותו, שהמתחרים לא יגישו בג"ץ, ושהציבור לא יתקומם.

4. משחק אחר, דומה בעקרונותיו, מתקיים בוועדות המכרזים למינויים למשרות ב שירות המדינה . כאן המטרה, לפחות בחלק מהמקרים, היא לוודא שמי שנכנס לשירות הממשלה וקיבל קביעות - יוכל להתקדם בו בלי קשר לאיכותו, תפקודו והשירות שהוא נותן או לא נותן. ברור שנכון לקדם עובד במשרד בעל יכולות מוכחות, אבל המבחן הזה משפיע רק לפעמים.

ועדות מכרזים מיועדות בדרך-כלל לתפקידים ב-4-3 הדרגות הבכירות. יושבים בהן אנשי המשרד, האיגוד המקצועי ולפעמים גם נציגי ציבור שנבחרים בידי האינטרסנטים עצמם - ועד העובדים, ההסתדרות או מנהלי כוח-האדם. המסלול מתעדף תוצאה מסוימת: קודם כל מחכים לרגע האחרון של פרישת הפקיד הקודם, ואז "בלית-ברירה" ובגלל "לחץ עבודה" ממנים ממלא-מקום, שהוא במקרה האחד המועדף. אחרי תקופה שבה המועמד כבר משתלב בתפקיד, מקיימים "מכרז פנימי". כלומר, המשרה מוצעת רק למי שעובד במשרד הממשלתי עצמו.

אם לא נמצא מועמד מתאים בעיני חברי הוועדה, עוברים למכרז בין-משרדי, שגם בו המשרה מוצעת רק לעובדי הממשלה. אין דרך למועמדים טובים מבחוץ להתמודד. רק במקרה שבו לא נמצא מישהו מאנשינו או שמא סומן מועמד מסוים מבחוץ, מתפרסם "מכרז חיצוני". זהו מכרז פומבי, המיועד למי שרואה עצמו או את חברו כמתאים לתפקיד. הסיכוי של אדם מבחוץ, שהוועדה לא חפצה ביקרו, להשתלב בתפקיד בכיר ב משרד ממשלתי - נמוך מכפי שצריך להיות.