פערי המעמדות בעולם הבנקאות

יו"ר ועד עובדי בנק לאומי, מירי רובינו, הסבירה בראיון ל"גלובס" ("לידיעת ההנהלה החדשה: "אין פיטורים. העובדים לא הולכים לשום מקום עד גיל 67", הדס מגן,  2.7.2019) כי השכר של עובדי הבנקים הוא "מידתי בהחלט, בגוף שמרוויח כל כך הרבה כסף". במילים אחרות - הכסף בבנקים כבר נשפך מהקירות, אז למה שהעובדים לא ייקחו את הנתח שלהם? תכ'לס, צודקת. אם כך, למה זה מפריע לנו?

מכיוון שהבנקים אינם תחרותיים. הריכוזיות בשוק הבנקאות נמשכת עשרות שנים. זה 50 שנה לא נפתח בישראל בנק חדש. אפילו החוק להגברת התחרות שחוקק לפני למעלה משנתיים, לא שינה את המגמה ורווחי הבנקים הולכים ותופחים. הרווחים הללו אינם מפעילות עסקית בחו"ל, אלא רק מהציבור הישראלי.

העלאת השכר בלאומי היא בשיעור של 3.5% לשנה. ביחד עם תוספת ותק, מגיעים לכמעט 5% לשנה. למנגנון הזה נהוג לקרוא "הטייס האוטומטי", והוא מבטיח עלייה בשכר בכל תנאי שוק, בלי קשר לביצועים. יו"ר הוועד אומרת לציבור הישראלי את האמת בפנים - אתם הפראיירים שמממנים את שכר עובדי הבנקים, ושום דבר לא הולך להשתנות. 

 בכירים בבנקים

הייתה יכולה להיות לנו נחמה כלשהי, אם הוועד היה דואג לכלל עובדי הבנק. אבל בנקאית צעירה כתבה לנו: "אני מהדור האחרון שגויס לבנק לא דרך חברות כח אדם. אנחנו האנשים שמרוויחים 6,500 שקל בלחץ. מי שלא עובד בעבודה נוספת - לא גומר את החודש".

כדי להמחיש עד כמה ועדי העובדים של כלל הבנקים דואגים רק לחזקים, צללנו לנתוני השכר שמפרסם הפיקוח על הבנקים. בדקנו את השינוי בהוצאות השכר של כלל הבנקים על העובדים ה-"זוטרים" ששכרם עד 20 אלף שקל בחודש, לעומת ה-"בכירים", ששכרם לפחות 30 אלף שקל.

נדגיש, שב-2015 נכנסה לתפקידה המפקחת על הבנקים והכריזה שהתייעלות בבנקים היא מטרה אסטרטגית.

מתברר שאת מחיר ההתייעלות והקיצוצים משלמים העובדים הזוטרים. שכר הבכירים הולך ותופח. עליית השכר של הבכירים מגמדת את ה"התייעלות" שהושגה על ידי הפגיעה בעובדים הזוטרים.

ועד הבנק מודע לפערים הגוברים בין העובדים ויכול היה להתעקש על הסכם שכר שיצמצם פערים. למרות זאת, בחר הוועד בהעלאת שכר הנקובה באחוזים - שרק מרחיבה פערים. הבכירים יקבלו תוספת של אלפי שקלים בחודש והזוטרים - כמה מאות. יו"ר הוועד מתגאה בהעלאת דמי האש"ל ל-2,000 שקל בחודש. האם למישהו יש ספק איזו קבוצת עובדים מקבלת אותם?

ועד העובדים נמצא בפשיטת רגל מוסרית.

כדי להצדיק עלייה דרמטית בהוצאות השכר של העובדים הבכירים, הבנקים מספרים על הצורך בקליטת עובדים בעלי כישורים טכנולוגיים גבוהים, שהשוק החופשי מתחרה עליהם. בדקנו את השינוי במספר העובדים הבכירים: מ-2015 גדלה שכבת הבכירים ב-1,000 איש ל-11 אלף עובדים. כל עובדי הפיתוח של מיקרוסופט בישראל אינם מונים 1,000 איש, לכן הטענה על קליטה מסיבית של עובדים טכנולוגיים היא בעייתית. להערכתנו, אולי 10% מהעובדים החדשים ברמות השכר הללו הם עובדי טכנולוגיה מומחים, כל היתר פשוט נהנים מהטייס האוטומטי של השכר.

הבעיה העמוקה היא ששכבת העובדים הבכירה יודעת היטב כי בשוק תחרותי אין לחלק מחבריה סיכוי להשיג תנאים כה חלומיים. לכן, יש להם תמריץ כלכלי משמעותי לעצור רפורמות מבניות. ואכן, הבנקים הם קבוצת לובינג פוליטי חזקה בכנסת, שלעתים קרובות קובעת את כללי המשחק לטובתה.

נוסף על הכוח הפוליטי, הבנקים מעצבים את דעת הקהל דרך חלק מכלי התקשורת. "ועדת פישמן" שחקרה את כשלי האשראי לטייקונים גילתה שהבנקים מימנו טייקונים ממונפים, שרכשו בתורם כלי תקשורת, ששירתו היטב גם את האינטרס המסחרי של הבנקים. כך הופך האינטרס הצר והתועלתני של קבוצת עובדים חזקה להשפעה מעצבת על התודעה הציבורית, לאיום על התקשורת החופשית, ובמורד הדרך - להפיכת הדמוקרטיה לפלוטוקרטיה.

הכותב הוא יו"ר משותף של עמותת "צדק פיננסי", המקדמת תחרות והגינות במערכת הפיננסית