האם חצי אח הוא יורש מקופח?

אדם הלך לעולמו כשהוא גרוש, ללא ילדים ומבלי להותיר אחריו צוואה. מאחר שהוריו נפטרו לפניו, יורשיו על-פי דין הם ששת אחיו - שניים שנולדו לאביו מנישואיו עם אמו של המנוח; וארבעה נוספים שנולדו לאביו מאשתו השנייה, ולכן הם אחים למחצה ("אחאים") של המנוח.

ששת האחאים שכרו יחדיו את שירותיו של עורך דין כדי להוציא עבורם צו ירושה שיכריז עליהם כיורשים של עיזבון המנוח בחלקים שווים. לאחר שעורך הדין הודיע להם כי ניתן הצו, הם אף חתמו יחד על הסכם לשכור את שירותיו של עורך הדין כדי לטפל בחלוקת העיזבון ביניהם בפועל, ונדמה שכולם היו מרוצים בחלקם.

אלא שרק אז מישהו טרח להתבונן בצו עצמו, והתברר להם להפתעתם כי הרשם לענייני ירושה לא הנפיק צו ירושה המחלק את העיזבון לשישה חלקים שווים - אלא העניק לשני האחים של המנוח, אשר להם הן אב והן אם משותפים, חלק כפול ביחס לארבעת האחים למחצה של המנוח, אשר חלקו עימו אב משותף בלבד.

כמובן שבשלב זה האחים והאחים למחצה היו רשאים להגיע בעצמם להסכם בין יורשים שיחלק את העיזבון באופן שוויוני, אך בעוד שטרם מתן הצו האחים הסכימו ואף עתרו לכך - עתה, משכבר ניתן לאחים באופן רעיוני חלק גדול יותר, הם כבר לא הסכימו לוותר עליו, והמחלוקת הוסלמה לסכסוך משפטי ומשפחתי.

האחים למחצה הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטול צו הירושה, בטענה כי עמדתו של הרשם לענייני ירושה - אשר נתמכה גם בעמדת נציג המדינה מטעם האפוטרופוס הכללי, לפיה יש להבדיל בין סוגי הקשרים השונים של האחאים למנוח - מפלה ומקפחת את האחים למחצה שלא בצדק.

בית המשפט קיבל את התביעה ולמעשה את הטענה כי אין להבדיל בין סוגי אחים שונים בצו הירושה, למען המטרה של הקטנת פוטנציאל הסכסוכים הפנים-משפחתיים. לגישתו של בית המשפט, אין להבחין בין היקף ירושתו של אח לבין אח למחצה, שכן חלוקה בלתי שוויונית יוצרת תחושת אפליה וקיפוח.

עמדתו של בית המשפט שובת לב בפשטותה, אך למעשה דווקא החלוקה השוויונית לכאורה מבחינה פורמלית יוצרת חוסר שוויון מהותי וקיפוח של האחים לעומת האחים למחצה. כדי להמחיש זאת ניקח כדוגמה משפחה המורכבת מזוג הורים - יעקב ורחל, אשר עבור שניהם מדובר בנישואים שניים. ליעקב יש שני ילדים מנישואיו הקודמים בשם ראובן ושמעון, לרחל יש ילד אחד מנישואיה הקודמים בשם בנימין, ויעקב ורחל הביאו לעולם ילד משותף בשם יוסף.

בין יוסף לכל אחיו יש קשר של אחים למחצה, אך בין ראובן ושמעון, ילדיו של יעקב, לבין בנימין, בנה של רחל, אין שום קשר משפחתי. על-פי חוק הירושה, יוסף זכאי לרשת שליש מרכושו של יעקב ומחצית מרכושה של רחל, ולכן אם יוסף ילך לעולמו, ורכושו יחולק בין כל אחיו בחלקים שווים - המשמעות היא שעיזבונה של רחל מימן למעשה את ילדיו של יעקב מנישואיו הקודמים; ורכושו של בנימין דולל, שלא בצדק, לטובת ראובן ושמעון, אליהם אין לו קשר כלל.

ניתן להסתכל על כך גם באופן הזה: האחים של המנוח, החולקים עימו גם אב וגם אם, ממצים את מלוא פוטנציאל ירושתם במסגרת ירושה זאת - בעוד שלאחים למחצה קיים מקור פוטנציאלי נוסף לירושה, בדמות ההורה הנוסף שהם אינם חולקים, ואולי אף אחים נוספים מאותו הורה.

לפיכך נראה כי גם ההיגיון וגם הצדק דווקא דורשים ללכת דווקא בשיטתו של הרשם לענייני ירושה ולבצע את חלוקת הירושה בדרך דו-שלבית: ראשית ליצור חלוקה רעיונית של העיזבון לטובת ההורים המנוחים - ורק אז לחלק את העיזבון לצאצאיהם.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il