בוקינג.קום ניסתה להימנע מהתמודדות עם תביעה ייצוגית בישראל - בית המשפט סיכל זאת

בית המשפט המחוזי מרכז בלוד עצר את ניסיונה של חברת בוקינג.קום העולמית להתחמק מקבלת בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה בארץ, בטענה לפגיעה בתחרות בשוק הזמנת שירותי מלונאות בישראל. שלשום (ג') דחתה השופטת חנה קיציס את טענותיה של החברה, לפיה הואיל ומקום מושבה בהולנד, אין לאפשר לתובעים הישראלים להמציא לידיה את כתב התביעה באמצעות משרדי בוקינג ישראל.

השופטת קבעה כי "מתקיים קשר בין בוקינג.קום לבוקינג ישראל בדרגת אינטנסיביות גבוהה, המלמד על הסתברות ממשית כי בוקינג ישראל הייתה מביאה לידיעת בוקינג.קום את הגשת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה".

עוד ציינה השופטת כי בניגוד לטענת בוקינג.קום, לא ניתן לבטל את קיומו של קשר אינטנסיבי זה באמצעות הוראה בתנאי השימוש באתר בוקינג.קום, שלפיו חברת התמיכה בישראל אינה מהווה כתובת למסירת כתבי בית דין.

השופטת הוסיפה כי גם מבחן "אותו העסק" - שבמסגרתו יש להוכיח זהות בין עניינה של התובענה לעסקו של המורשה לקבל את כתבי הטענות מטעמו של הנתבע - מוביל למסקנה כי בוקינג ישראל מורשית לקבלת תביעות בשם בוקינג העולמית. "תחום העיסוק של בוקינג.קום ושל בוקינג ישראל הוא אחד. על כן, מאחר שנמצא כי בוקינג ישראל עונה להגדרת 'מורשה', ממילא ניתן להמציא לה את כתבי התביעה והבקשה לאשרה כייצוגית".

מדובר בהחלטה המצטרפת לשורת החלטות מהעת האחרונה, שבהן אישרו בתי המשפט בישראל ניהול תביעות בישראל נגד חברות בינלאומיות, בהן בוקינג.קום. במקרה הזה טרם אושרה ניהול הייצוגית עצמה, אלא מדובר בשלב מקדמי של העברת כתבי התביעה לחברה הנתבעת. אולם עצם היתר ההמצאה לחברה בישראל סולל את הדרך לקיום הדיונים בישראל בבקשה לאישורה (ניהול) של התביעה כייצוגית נגד החברה העולמית. 

חברה נפרדת?

בוקינג.קום היא חברה הולנדית המציעה באתר ובאפליקציה שלה אפשרויות להזמנה של בתי מלון ברחבי העולם. השירות מוצע במגוון שפות, כולל עברית. בינואר אשתקד הוגשה נגד בוקינג.קום ונגד החברות אקספדיה והוטלס.קום בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגדן, בטענה לקיומו של הסדר כובל בין החברות הללו, תוך מניעת תחרות בשוק הזמנת שירותי מלונאות בישראל.

בכתב התביעה נטען כי כתנאי להפצה ולשיווק בתי מלון באמצעות אתרי האינטרנט של בוקינג.קום, אקספדיה והוטלס.קום, נדרשים בתי המלון להתחייב כי לא יציעו ללקוחות מחיר הנמוך מהמחיר המוצע על-ידי המתחרות. עוד נטען בתביעה - שהוגשה באמצעות עו"ד יוסי האזרחי ממשרד האזרחי ועו"ד שמוליק קסוטו ממשרד קסוטו - כי בעקבות הסדר כובל שערכו החברות, נפגעה התחרות בשוק הזמנות בתי המלון בישראל, ונגרם לצרכנים נזק שנע בין 111 מיליון שקל ל-120 מיליון שקל.

במסגרת ניהול התביעה הגיש התובע, ניר בן-זאב, בקשה להכיר בהמצאה שבוצעה למשרדי בוקינג ישראל, כהמצאה שבוצעה למשרדי בוקינג.קום העולמית, מכוח היותה של בוקינג ישראל חלק מבוקינג.קום. לחלופין, התובע ביקש להכיר בהמצאה כהמצאה כדין, מכוח היותה של בוקינג ישראל מורשה מטעם בוקינג.קום בישראל. זאת, לאור הקשר האינטנסיבי שבין שתי החברות.

התובע בן-זאב טען כי משרדי בוקינג ישראל הם משרדי בוקינג.קום, והפנה לאתר האינטרנט של בוקינג.קום, שבו מצוין משרד בוקינג ישראל, בתל-אביב, בלשונית "משרדים בעולם". עוד נטען כי מהרשתות החברתיות עולה כי לבוקינג.קום יש עובדים בתל-אביב, ולראיה צורפו לבקשה פרופילים מאתר לינקדאין. 

בוקינג.קום התנגדה לבקשה וטענה כי מקום מושבה הוא באמסטרדם, וכי בוקינג ישראל היא חברה נפרדת שאינה קשורה אליה, ושמשרדיה אינם משרדי בוקינג.קום. עוד נטען כי בוקינג ישראל מעניקה שירותי תמיכה בלבד לבתי מלון ולבתי הארחה בישראל שהתקשרו עם בוקינג.קום, וכי פרטיה מופיעים באתר בוקינג.קום כהפניה לחברת התמיכה.

בוקינג.קום טענה עוד כי בוקינג ישראל אף אינה מורשה מטעמה, וכי מבחן "אינטנסיביות הקשר" אינו מתקיים, וזאת מכמה טעמים: 1) עובדי בוקינג ישראל אינם מצויים בקשר יומיומי עם בוקינג.קום, ואף לא דיווחו לה על הגשת התובענה הייצוגית ולא המציאו לה עותק; 2) בוקינג ישראל מעניקה ללקוחות בוקינג.קום שירות מוגבל, אינה משמשת כזרועה הארוכה ואינה מוסמכת לקבל תביעות בשמה או לשמש כתובת להמצאת תביעות; 3) בוקינג ישראל אינה עוסקת מטעם בוקינג.קום בהנהלת אותו העסק או אותה עבודה, והיא אינה עוסקת בהתקשרויות של בוקינג.קום עם מקומות אירוח בישראל.

קשר עסקי שוטף

המחלוקת נדונה תחילה בפני רשמת בית המשפט המחוזי בלוד, השופטת מירב בן-ארי, שדחתה את טענת התובע כי בוקינג ישראל היא מורשה של בוקינג.קום. אז נקבע כי לא הוכח קיומו של "קשר אינטנסיבי" בין בוקינג.קום לבוקינג ישראל בדרגה שנקבעה בפסיקה, שבאה לביטוי בשיתוף-פעולה עסקי, אינטרס כלכלי משותף או בשיתוף ברווחים ובתקשורת עסקית שוטפת.

עוד נקבע כי בן-זאב לא הוכיח שלבוקינג.קום יש משרדים בישראל, ולכן אין להכיר בהמצאה של התביעה לחברה. כן נקבע כי יש להעדיף את המציאות העובדתית, שבוקינג ישראל היא חברת תמיכה, וכתובתה אינה משרדה של בוקינג.קום בישראל. 

על החלטה זו הגיש בן-זאב ערעור, שהתקבל על-ידי השופטת חנה קיציס, שקבעה כי יש לראות בבוקינג ישראל "מורשה" של בוקינג.קום לצורך קבלת כתבי הטענות נגדה. השופטת ציינה כי תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים", מאפשרת המצאת כתב תביעה לידי מורשה של הנתבע, שנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, ובמקרה כזה התובע פטור מלבקש היתר להמצאת התביעה מחוץ לתחום השיפוט (כל המצאה של כתב טענות אל מחוץ לישראל דורשת אישור בית המשפט). תקנה 482 (א) נועדה להבטיח כי התביעה תועבר לידיעת הנתבע באמצעות מי שמקיים איתו קשרי מסחר באופן שוטף.

בפסיקה נקבעו שני מבחנים מצטברים לצורך הגדרת "מורשה": לפי המבחן הראשון, החשוב והעיקרי מבין השניים, מורשה הוא "מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו"; המבחן השני מכונה מבחן "אותו העסק", שבו יש להוכיח זהות בין עניינה של התובענה לעסקו של המורשה.

השופטת קבעה כי במקרה הזה מתקיימים המבחנים להגדרת בוקינג ישראל כ"מורשה בהנהלת עסקים" של בוקינג.קום. זאת, בין היתר, "הואיל ובוקינג ישראל אינה ניזונה משאריות פעילותה של בוקינג.קום, באופן שהאחרונה הותירה לה את הטיפול בתמיכה הטכנית לבתי מלון בלבד, אלא קיים בינה לבין בוקינג.קום קשר עסקי שוטף, שבמסגרתו פועלת בוקינג ישראל להשאת פעילותה המהותית של בוקינג.קום בישראל, להגדלת היקף השימוש של בתי המלון בפלטפורמה של בוקינג.קום, וכפועל יוצא להשאת רווחיה. כל אלה מביאים למסקנה כי קיים קשר אינטנסיבי ושיתוף-פעולה עסקי החורג מפעולות תמיכה גרידא".

השופטת קיציס הוסיפה כי גם פרסום משרת עובד על-ידי בוקינג.קום בישראל תומך במסקנה הנ"ל. במסגרת ההליך הציג בן-זאב פרסום מעמוד הלינדקאין של בוקינג.קום, שבו נכתב כי היא מחפשת מגייס טכנולוגיה בכיר שיצטרף למשרד הפיתוח שלה בתל-אביב. "פרסום מודעה שכזו למשרד פיתוח קיים בתל-אביב - כאשר כאמור לבוקינג.קום אין מרכז פיתוח בישראל, והקשר היחיד שיש לה לישראל הוא אותה חברת תמיכה - מעביר את הנטל לכתפי בוקינג.קום להראות מדוע גיוס עובד לתפקיד שהוצע אינו חלק מאותו שיתוף-פעולה שבין החברות".

בתי המשפט מבהירים לחברות האינטרנט הבינלאומיות: ניתן לתבוע אתכן במדינות שבהן אתן פועלות

ההחלטה לאשר את המצאת הבקשה לתביעה הייצוגית לידי קבוצת בוקינג.קום, באמצעות חברת בוקינג ישראל, מצטרפת למספר החלטות שבהן אישרו בתי המשפט לנהל בארץ תביעות נגד בוקינג.קום ואתר הוטלס.קום.

כך, במאי אשתקד קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי בקשה לאשר תביעה ייצוגית שהגיש אזרח ישראלי נגד אתר בוקינג.קום, בטענה כי החברה אינה מציגה את המחיר הסופי שלה באתר - תנוהל בישראל. בתביעה נטען כי בהזמנת מלון דרך בוקינג.קום מתברר בדיעבד כי אל המחיר מתווספת "עמלת מטבע חוץ", שנגבית מכרטיס האשראי ומתווספת למחיר הסופי כביכול שהוצג ללקוחות.

קודם לכן, באוקטובר 2017 קבע בית המשפט כי התביעה תתנהל בישראל, אך בוקינג.קום הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום - וגם זו נדחתה.

טענת בוקינג.קום הייתה כי פרסומיה לא נעשים בתחומי ישראל ועל גבי שרתים שלא בישראל, על אף שמי שקורא אותם מצוי בתחומי ישראל, ולכן אין לנהל את התביעה נגדה בישראל, אלא במקום הפרסום.

השופט נפתלי שילה דחה טענה זו וקבע כי "חברות בינלאומיות הפועלות ברחבי העולם, ועל אחת כמה וכמה חברות המנהלות את עסקיהן באמצעות האינטרנט, צריכות לצפות כי הן ייתבעו במדינות שבהן החברות פועלות... הטלת הנטל על האזרח, הלקוח, הנפגע מהחברה, לפנות לערכאות בחו"ל ולנהל הליכים בחו"ל - אינו סביר. ברור כי שיקול של ודאות משפטית הוא חשוב, אולם בחינת מכלול השיקולים מטה את הכף לעבר הפורום הישראלי ולטובת התובע".

החלטה דומה ניתנה גם בעניין הוטלס.קום, שעליה ערערה החברה לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור הביע היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, עמדה שלפיה צרכנים ישראלים יוכלו לתבוע בבית משפט בישראל את האתר. זאת, על אף שבתקנון האתר נאמר כי תביעות יוגשו בארה"ב ויתבררו לפי הדין המקומי.