ככה לא נראית "משילות", וככה לא נראית מנהיגות

1. "ככה נראית משילות", סיכם שר המשפטים אמיר אוחנה את המהלך להדחת מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור. ובכן - לא בדיוק. נתחיל במה שאני מקווה ברור לכולם: שר במדינת ישראל הוא לא נבחר ציבור, אלא מינוי שמאושר על-ידי הריבון שמייצג את הציבור - והוא הכנסת באמצעות נבחריה.

ולמה זה חשוב במקרה הזה? ובכן, משום שבתקופת ממשלת מעבר, מינויים של שרים זמניים לא צריכים את אישור הכנסת, כך שמינויו של אמיר אוחנה - כמו עוד כמה מינויים הזויים יותר ופחות מהעת האחרונה - מעולם לא קיבל את האישור האמור, ולמעשה אוחנה מונה אך ורק על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא היה צריך לאשר את המינוי בפני שום גורם ציבורי.

2. נמשיך במשילות: למה עניין הכנסת רלוונטי? בעיקר כי זה בא ללמד אותנו על הרציונל של המינויים הזמניים האלה, שנועדו בעיקר "לסתום חורים", ולא להוביל מהלכים משמעותיים ולקדם מדיניות. לכן הם גם לא עוברים את מסלול המינוי הדמוקרטי המקובל.

אף אחד לא ציפה, ובוודאי לא מצפה היום, שאוחנה יוביל מדיניות ארוכת-טווח בתפקיד, אלא פשוט ינהל את משרד המשפטים וימלא את תפקידו בשגרה. שר זמני, שמונה בממשלה זמנית, שגם היא הגיעה לעולם בחטא ובאחת ההחלטות השנויות ביותר במחלוקת בדברי הימים של מדינת ישראל.

3. כדי לנהל את המשרד בחודשיים שנותרו לו בתפקיד, השר אוחנה צריך מנכ"ל מנוסה ומוערך - בדיוק כמו זו שהוא בעט הביתה. אני בסך-הכול שבע שנים בזירות האלה, אבל אני יכול לומר די באחריות שאמי פלמור היא בין המנהלים הכלליים המוערכים ביותר שעברו במשרדי הממשלה בתקופה הזו - גם מהבחינה האישית ובוודאי מהבחינה המקצועית.

למרות כל מיני ניסיונות משונים לצבוע אותה ביממות האחרונות כ"שמאל" או להדביק לה איזו עלילת פיטורי דיין שקר-כלשהו (נשבע לכם, חפשו בגוגל), פלמור זוכה להערכה אדירה אצל רוב האנשים שעבדו איתה ומולה - מימין ומשמאל. למעשה, כל מי שמרוצה מתקופת כהונתה של שקד בתפקיד, מרוצה דה-פקטו גם מהמנכ"לית שסייעה לה לקדם את המדיניות שבחרה לקדם - וזאת למרות חילוקי דעות אידאולוגיים שבוודאי היו שם.

4. חשוב שנזכור גם שמנכ"ל משרד המשפטים, בשונה מרוב המשרדים האחרים, הוא מנכ"ל מקצועי. הוא צריך להיות גם איש ניהול מעולה, אבל גם איש מקצוע שמכיר את המערכת ורזיה. זאת לא עוד "משרת אמון", כפי שנהנים לנפנף בה בימים האחרונים. וכשמדובר בשר זמני שבא לכמה חודשים - אני כאזרח הייתי מעדיף שיהיה לצידו מישהו שקצת מכיר את המערכת.

5. ועוד משהו על משילות ודמוקרטיה. אפשר להגיד הרבה דברים על "שלטון הפקידים", ועם חלקם גם אסכים. אבל בסוף הדרך צריך לזכור שיש כללים, שקמו מתוך איזה רציונל שקיים בשביל לשמור עלינו. לא בכדי מינויים בתקופת ממשלת מעבר (כן כן, גם של אותן "משרות אמון"), צריכים לעבור מסלול מאוד ברור של אישורים - דווקא בשל הזמנים החריגים.

השר אוחנה בחר לפעול מאחורי גבו של נציב שירות המדינה, ובלי שקיבל את האישורים הרלוונטיים או הסביר מה הדחיפות והנחיצות - שר משפטים במדינת ישראל שדורס את הכללים ואת המינהל התקין, ומה יגידו אזובי הקיר.

6. לא נעים, אבל משהו בי שמח שהמהלך הזה קרה. הוא כל-כך תלוש, מנותק והזוי - שהוא מצליח לשבור את שיח "ימין-שמאל" האוטומטי, שפוגש אותנו תמיד בצמתים האלה. ביממה האחרונה אני מדבר עם חברים משני המחנות - יש תמימות-דעים כמעט מוחלטת שזה היה מהלך טיפשי, שנעשה ברשלנות מחפירה ובסוף-בסוף פוגע באיכות השירות הציבורי.

אם אוחנה באמת רוצה להראות שהוא שולט בעניינים, מוביל את הקו שלשמו הגיע ולא מפחד להתעמת עם מוקדי הכוח במשרד - שילך ויקים כבר מחר בבוקר ועדת בדיקה משרדית, שתבחן את פרשת רות דוד. הוא ייצא גדול, גם מימין וגם משמאל. אבל כנראה שהרבה יותר קל להעיף מנכ"לית ולקרוא לזה משילות. 

הכותב הוא ראש המחלקה המשפטית בתנועה לאיכות השלטון